באר משה מד

בב"ש (ס"ק א') ובמלמ"ל (פ"ת מהלכות מלכים ה"ז) ושו"ת שבו"י ח"א (סי' צו) ואכמ"ל) משא"כ תוך כד"ח דלכ"ע הוי רק גזרה דרבנן ובפרט היכא דליכא סכנת הולד דרק גזרה הוא דאיכא

(ו) ואדאתאן להכי יש עוד להוסיף נופך דגזירה דמניקה קילא משאר תקנתא ומצוה דרבנן ויסודתו בהררי קודש ה"ה הרמב"ם בהקדמתו ובמשנה פורה שלו וכאשר הסביר דבריו מרן התוי"ט פ"ד דסוטה מ"ג שכתב דהא דמעוברת ומניקת לא גזרו להחזיק שום מצוה אלא מפני חשש התינוק כו' ולא הוי זה אלא כתקנה בעלמא ולפיכך לא החמירו בה כו' וזה שדקדק הרמב"ם לכתוב בפ"ב מה"ס כו' שאין כאן עבירה ר"ל שאין כאן עבירה בערך העובר כענין איילונית כו' שהם גזירות ובכלל ושמרתם את משמרתי ואלו הך אינה אלא תקנה ומ"מ אסור לעבור עכ"ל הזהב, והגאון עין יצחק שם (סימן טז) עמד גם כן בדברי התוי"ט אלו וכתב שבספרו באר יצחק האריך לבאר עפ"ז דמעוברת ומניקת קיל משאר איסורי דרבנן ואינו לפני לעיין בו) ועכ"פ עפ"ז יש להעיר ג"כ על דברי הגאון נוב"י מה"ת (סי' לה) שסתר דברי השואל שרצה לצדד משום בטול פ"ו היתר באיסור מניקת כמו שהקילו באבילות והאריך לסתור דבריו ובתוך דבריו הנחמדים כתב ג"כ דא"כ נתיר כל שניות דרבנן חלילה משום בטול פ"ו יעו"ש אבל לפי דברי התוי"ט הנ"ל שפיר יש מקום לצדד יותר בענין מניקת דקיל יותר משאר איסורי דרבנן וכמו שהקילו באבלות דקילא [ובלא"ה כתבתי שם על גליון הנוב"י שלי דיש לחלק קצת דבשאר איסורי דרבנן כשניות וכדומה לא התירו משום פ"ו דשמא לא תתעבר ועכ"פ לא התירו ודאי איסור דדלמא לא יבא לקיום פ"ו משא"כ הכא דעיקר האיסור שמא תתעבר ותעכר חלבה א"כ ממ"נ אי תתעבר יש להתיר האיסור משום מצוה דפ"ו ואי לא תתעבר ליכא חשש לולד ואכמ"ל כמובן) ועפ"ז יש מקום לפלפל ג"כ בדברי הרא"ם ח"ג (סי' נ) שהאריך שם לסתור היתר השבו"י דתקנת היתומים ועוד כמה פרטים המסתעפים מזה ואכמ"ל, סוף דבר כי דברי הב"ש (ס"ק ל"ד) להקל בשוגג גם תוך כ"ד חודש יש להם פנים בהלכה מכמה טעמים המבוארים דבאמת מ"ש על גליון הב"ש ומ"ש בפרשת מרדכי שהרמ"א לא הקיל במניקת אינו מוכרת כ"כ דיסוד הדבר שהעיר מרן הריב"ש (סי' תסג) מדברי הש"ס יבמות (מג א) דגבי מעוברת ומניקת יש לגזור טפי הוא מה שאמרו שם האי לענין מניקת אתמר הוא לדעת אמימר אבל למסקנת ההלכתא שם מעוברת ומניקת והבחנה שוים המה יעו' ג"כ בחכם צבי (סי' ג) לענין אם לא כפוהו עד שעבר הזמן דקמשוי כנס תוך כד"ת לכנס תוך ג' (ומקורו מהשלטי גבורים שסביב המרדכי כמש"ל סוף אות ב') ויעו' ג"כ בבאה"ט (ס"ק יד) במה דקמשוי אותם לענין שידוכין ויעו' ג"כ בשו"ת ויען אברהם אה"ע (סו"ס ה') (ויעו' ג"כ בשו"ת שבו"י ח"א (סי' צו) במ"ש על דברי החמ"ח (סימן יג ס"ק א' וט') ולדעתו לגבי לכנוס לבית המשודכת הבחנה חמורה ממניקת יעו"ש)

(ז) סוף דבר הכל נשמע דדברי הב"ש נכונים להלכה ובפרט היכא דכבר נגמל הילד והוא בריא ושלם וליכא רק גזירה שפיר י"ל דכ"ע מודים דבשוגג יש להתיר בלא גט וכמש"ל ובפרט אם נצרף ג"כ היתר דברח דאף היכא דאינו יכול לברוח מפני איזה סיבה מצינו למרן הכנה"ג הגה"ט (אית יד) שהורה שתברח האשה [ואף לדעת המחמירים דהברחה יהיה למרחוק שלא יוכל לחזור תוך הזמן יעו' ב"ש ס"ק ל"ב לדעתי העני' יש מקום לומר דכשימחו ע"פ הנימוסי קיר"ה שלא יתנו לה בילעט והוא במחוז אחר אשר לפי חקי הממשלה לא תוכל לנסוע לשם יש צירוף דהוי כאינה יכולה לבא יעו' שו"פ גבעת פנחס (סי' לב) לענין אם יועיל נתינת הגט טרם שהותר הקשר בנימוסיהם יעו"ש ודו"ק דד"ק צע"ק) ואף לפמ"ש הב"ש ס"ק ל"א דרק בקידש למדין לברוח ולא בנשא (יעו' ג"כ ב"ש ס"ק י"ט שני דיעות אי מהני בריחה בכנס) יש לצרף ג"כ היתר הגאון הצדיק מפלאצק בספרו משיבת נפש (סי' סז) דבאלמנה אין חופה קונה רק יחוד הראוי לביאה והוי כארוסה וא"כ יש ג"כ היתר דעת המחבר סי"ב ועכ"פ בשוגג בודאי יש להקל מכל הנך טעמי שכתבתי אבל אנכי מבחוץ וכיון דיסוד ההיתר משום שוגג הוא צריך לידע ברור דגם היא היתה שוגגת דהיכא דהוא היה שוגג והיא היתה מזידה החמיר בזה הגאון מלבוב בשו"מ מה"ק ח"א (סי' צו) וגם בעיקר הדין שיגג ידוע מ"ש החת"ס (סי' קמו) בענין זה ובתשו' נוב"י (סו"ס כה) דכל שכבר יודע איסור מניקת שוב כל מה שעושה איזה היתר בלי שאלת חכם לא מקרי שוגג אבל רו"מ מבפנים הוא אם ברור אצלו שהמה שוגגין גמורים במה שחשבו שצריך לחשוב רק ממיתת הבעל אשר כן חושבין כל ההמונים ומצינו באחרונים שוגג כזה ע"כ כיון דבלא"ה אין כיפין ע"י נו"ש וכמ"ש אדמו"ר הזקן מלאדי בתשו' סוף הש"ע שלו (סי' כד) שלא לכנוס לבית הספק גט מעושה וכבר כתב כן המשנה למלך פי"א מה"ג הכ"ח בישוב סתירת דברי הר"ן לענין קידש אכן אף לפסוק לו (בלא כפי' דנו"ש) דצריך דוקא גט אם רואה כת"ר ש"ב דיש צורך גדול בזה ויוכל להיות פירוד גמור עי"ז יש להתירו בהפרשה וע"י בריחתה וכמש"ל, ובהחפשי באוצר ספרי מצאתי להגאון רצ"ה ז"ל מלבוב בספרו ברכת רצ"ה (סי' מו) שהשיב להתיר ג"כ בנדון כזה ממש מטעם דאחרי שאין כעת שום סכנת הולד ורק שבביאתו עובר על איסורא דרבנן שפיר די בשוגג בהפרשה דעל איסור דרבנן אין ליחוש דשמא מזיד היה ולא יחוש לבוא עליה להבא דספיקא דרבנן להקל וע"כ בהא סלקינן דדי בהפרשה ואינו חייב להוציאה בגט יעו"ש ויש לפלפל בדבריו אכמ"ל נמצא דיש לו עוד עמוד גדול מגדולי האחרונים לסמוך עליו ואין צורך לקרוא ההיתר על שמי דכמעט מעודי לא כתבתי צד היתר למעשה בנדון מניקת מטעם הידוע ואם החת"ס (סימן קלג) (כמש"ל) על חודש עיבור כתב זחלתי ואירא והראה רק דברי הנוב"י אנן מה נעני' אבתרי' ועכ"פ בנ"ז דאין אנו מתירין לכתחלה יוכל כת"ר כפי רוחב בינתו לסמוך על כל המתירים שכתבתי לעיל ועלינו יערה רות הבורא להורות כתורה

ידידו ש"ב מכבדו ברוב גדולתו משה נחום במו"ה בנימין ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן כ

תשובה

לכבוד י"נ ש"ב הרב הגאון המובהק פאר הדור מגזע תרשישים וכו' מוהר"ר יוסף לעווינשטיין שליט"א הגאבד"ק סעראצק

בענין מגרש שהוא עתים חלים עתים שוטה ואין לי משך זמן לחלימתו.