באר משה מג

היה לא הצריך אביי ליתן גט והמה רצו להעמיס בשיטתו ההיפוך מדבריו יעו"ש) ואף אם אין הכרח מתוס' דיבמות להתנגדות שיטת הא"ז דלא הביאו כלל הראיה השני' שהביא הרא"ש עכ"פ אין קושיא מדברי התוס' לשיטת הא"ז גם מהסוגיא דסוטה אין סתירה לדברי הא"ז דהא"ז אינו מוכרח לפרש דוקא כפי' התוס' ובפרט דהתוס' עצמו שם יבמות (לו ע"ב) ד"ה ולא כתבו דלשון הפרשה משמע הכי ומשמע הכי (ולתירוץ השני שבתוס' גבי סוטה א"צ גט כיון דאסורה לו מה"ת לא יבא עליה יעו"ש) וא"כ הא"ז יפרש המתניתין דסוטה (שם כ"ד א) וחכ"א יכול להפרישה כו' דסגי בהפרשה לחודיה ושוב אין חילוק בין כהן לישראל יעו' ג"כ תוס' שאנץ שם בסוגיא דסוטה במקומו (הנדפס בש"ס ווילנא) שפירש כן דמשום דאיכא תרי איסורי סגי בהפרשה ול"צ גט ועכ"פ לפ"ז ליכא סתירה לדעת הא"ז ושפיר יש לומר דבשוגג א"צ גט ודו"ק, וגם בדברי גדולי האחרונים מצינו דלעת הצורך סמכו על הא"ז למעשה ובפרט כשיש עוד צדדים יעו' בנוב"י ובית מאיר (ויש בזה ת"ל לפלפל לסתור ולבנות ואכמ"ל) ויעו' ג"כ בשו"ת צמח צדק החדש (סי' מד) שדעתו הקדושה נוטה להקל בשוגג גמור בהפרשה בלא גט וגם בשו"ת עין יצחק לגאון דורנו מהרי"א ז"ל (סימן טז) הסכים להקל כדעת הא"ז והב"ש וגם הגאון הצ' מקוטנא הראה פנים להלכה בשטת הא"ז כמבואר בספרי ברכת משה (סי' מד) ומעתה נבוא לנ"ד אם נוכל לסמוך להתיר בהפרשה בלא גט

(ד) אמנם כן אף שקשה לעשות מעשה ולהקל נגד החולקים על הא"ז מ"מ כיון דמצינו בפוסקים בכמה מקומות דלמעט בפלוגתא עדיף ולא משוינן פלוגתא רחוקה בכדי וכמו שהבאתי בספרי (מנ"מ חאה"ע (סי' ד') ובבר"מ קוה"ת סי' ג אות ב) מהרבה מקומות ויש להעיר עתה מדברי הראב"ד (פ"א מהלכות גירושין הי"ד) דלפמ"ש בספרי שם גם כונת הראב"ד היא דלא נשוי פלוגתא רחוקה בכדי יעו"ש וא"כ אפשר לומר גם בנ"ד דהמחמירים גם בשוגג לא החמירו אלא במניקת גמורה שעדיין יש סכנה לולד משא"כ היכא שכבר נגמל הילד ואין שום טובה להולד באיסורה ורק משום גזירה שמא תגמלנו אסרו שפיר י"ל דבזה כ"ע מודים להתיר בשוגג בלא גט, והגזירה לא הוי אלא להפרישם וסגי בזה (ובפרט לאחר טו חודש דמצינו להפני יהושע בק"א לכתובות (סי' קנ) שצדד להקל שלא להפריד קשר השידוך משום דכבר פסק חלבה ועיקר איסורא אינו אלא משום קנסא וא"כ סגי בקנסא כי האי לאחר טו חודש יעו"ש) ואף דרב גוברי' ומי כמוהו מורה להקל בלכתחלה אבל בשוגג ודיעבד יש לצרף דעתו) הן אמת דמצינו להנוב"י (סי' יב) כתב דהא"ז לא הקיל בשוגג אלא כשאכתי מניקת היא וא"כ די בהפרשה ותוכל להניק שלא תתעבר משא"כ היכא שחגרה בעוז דדיה שלא תוכל עוד להניק אזי גירושין מהני שאם תיהדר המניקת תוכל למסמסו אבל בהפרשה לא יהיב לה בעל וכ"כ שם (סי' כה) לחלק בין הא דא"ז לעובדא דר"מ בתשו' מיימוני ג"כ ע"פ סברא הנ"ל אכן מלבד דהגאון בית מאיר כתב בסוס"י על הנוב"י שוב כתב דרך ג' לחלק מסברא דהא"ז מיירי כשעדיין לא פסק חלבה ומהר"מ מיירי בשפסק ואין זה לע"ד אלא דברי נביאות ואפי' אמורא צריך לפרש דבריו ומכש"כ פוסקים עכ"ד, הנה גם הנוב"י לא כתב אלא בנתנו למניקת דהולד עדיין יונק ויש חשש לגוף הולד שתחזור המניקת בזה לא מהני הפרשה דלא יהיב הבעל למסמס כמובן משא"כ היכא שכבר נגמל הולד ואינו יונק וכבר ראינו שהילד בריא ואולם ואוכל וא"צ להנקה דאין שום טובה להולד כעת במה שאגידה באיסור נשואין ורק גזירת ותקנת חז"ל הוא דאיכא שמא תגמלנו כמבואר שם כתובות (ס' ע"ב) בכג"ז שפיר י"ל דכ"ע מודים בשוגג דלא תצא וסגי בהפרשה וכמש"ל, וכעין סברא זו מצינו להנוב"י בעצמו (סי' כ) לענין חודש העיבור דע"כ לא החמיר הר"מ בחודש העיבור אלא במניקת שעדיין מניקה כו' אבל אם כבר גמלתו ואין להתינוק שום טובה בהמתנת החודש ולא הוי רק גזירה שפיר י"ל דעל חודש העיבור לא גזרו יעו"ש שכתב עוד טעמים על חודש העיבור ויש לפלפל לענין נ"ד כמובן אבל עכ"פ גם הנוב"י נחית לחילוק זה שכתבתי יעו' ג"כ (סי' כד) שכתב כעין חילוק זה ויעו' ג"כ בשו"ת חת"ס (סי' לג) ובהיותי בזה יש להעיר במ"ש שם הנוב"י (סו"ס כ) ועכ"פ לדינא נכון מ"ש שאם כבר גמלתו יכול להיות שגם הר"מ מודה שמותרת להנשא והגאון חת"ס (סי' קלז) במעשה כזה שהאלמנה כבר גמלתה ורצתה להנשא בחודש הי"ג של שנה שניה השיב לתלמידו זחלתי ואירא לחות דעתי להקל כלל רק הראיתי לו מקום בנוב"י (סי' כ). והרוצה לסמוך יבוא ויסמוך עכ"ד, ולפלא שלא הביאו דברי הגהות מרדכי דיבמות (סימן קיד) וחדושי אנשי שם שעל המרדכי סוף קידושין אות ב שהביאו דברי תשו' הר"מ עצמו ותשו' ה"ר יצחק בר' חיים דחתום עלה ומבואר שם הכי להדיא דבגמלתו א"צ להמתין חודש העיבור יעו"ש] ועכ"פ בנדון שוגג לענין גט שפיר י"ל כמ"ש דאף המחמירים מודים להא"ז דבכ"ז א"צ גט כיון דכבר גמלתו ומסברא הנ"ל

(ה) והנה לסברא זו שכתבנו להקל בגמלתו גם לדעת המחמירין יש להביא ראיה מדברי התוס' עצמו שהוכחתי לעיל (אות ב') דמחמירים במניקת ומעוברת אף בשוגג ע"פ יסוד דה"ח (סוטה כד שם ד"ה ושאר) שכתבו דמעוברת ומניקת חמור טפי מניסת תוך ג"ח וא"כ הא יש סתירה לכאורה מדברי התוס' (יבמות שם לו ע"ב ד"ה ולא) עצמו שכתבו דאע"ג דקידש תוך ג' וברח אי לאו דערוקי מסתיי' היה צריך ליתן גט במעוברת ומניקת חבירו לא החמירו יעו"ש דאף שחלקו שם התוס' על הר"י מאורלייניש הוא מטעם אחר אבל בעיקר הסברא לא התנגדו דתוך ג"ח חמור ממעוברת ומניקת והוא היפוך ממ"ש בסוטה א"ו דהחילוק הנ"ל ברור ומפורש בדברי התוס' עצמו דהתם בסוטה גבי נשא חמור מעוברת ומניקת דאיכא סכנת הולד מתוך ג"ח דליכא סכנה לולד אבל הכא ביבמות גבי קידש דליכא סכנת ולד כתבו דיש להחמיר בהבחנה טפי כמובן, וע"פ הנחה זו אף אי נימא כמש"ל (אות א' וב') דבמעוברת ומניקת יש להחמיר טפי מתוך ג"ח עכ"ז יש לנו יסוד מיסד מדברי התוס' עצמו דכ"ז במניקת עדיין דיש סכנת הולד וכלשון התוס' סוטה דיש ס"נ משא"כ אחר שגמלתו דליכא שום טובה עוד להולד ורק גזרה הוא דאיכא א"כ במה דהקילו בהבחנה דחמירא טפי כש"כ דיש להקל בתוך כד"ח, וראיתי להרא"ם ח"ג (סי' כו) שכתב ג"כ בישוב סתירה דה"ח אלו דאפשר לומר דדוקא בנשא יש להחמיר במניקת טפי משום סכנה אבל בארוסה י"ל בהיפוך דיש להחמיר בהבחנה טפי ולא ביאר דבריו ולפמ"ש הדברים מבוארים בטעמן ויש להוסיף עוד דהתינח בסכנת הולד מובן הא דמניקת חמור אבל בקידש (או כבנ"ד דליכא סכנה) עכ"פ יהיה דינו כהבחנה ומדוע אמרו בזה להיפוך דהבחנה חמור וי"ל בפשיטות משום דבהבחנה י"א דהוי מה"ת מקרא דלזרעך אחריך (יבמות מב א') ויעו' ברדב"ז ח"א (סי' רסד) דמסיק לדעת הרמב"ם דהבחנה באשה הראויה לילד הוי מה"ת (אבל צ"ע בזה ע"פ דברי הנוב"י (סי' יג) שכתב בדברי התוס' שם ד"ה לזרעך דגם לשמואל הבחנה היא רק דרבנן יעו' ג"כ