באר משה לז

אות ז') ודוק וגם בענין הספק דלמא אינו אדום ממש יש לפלפל דתלוי בפלוגתת הראב"ד והרז"ה דלהרז"ה בשער הוסתות (סימן י) דלא אמרינן רוב דמים שבמקור המה טמאים הוי ס"ס ולשטת הראב"ד שם דרוב דמים שבאשה טמאים לא מחשיב ס"ס כמבואר תוס' כתובות (ט א) יעו' בשו"ת נוב"י מה"ת יו"ד (סי' קיח) (אכן לפמש"ל אות ז לשיטת הראב"ד בעצמו מותרת מט"א כיון שלא בדקה קודם הבעילה א"כ יש היתר ממ"נ יעו' בד"מ יו"ד (סי' נד) וש"כ שם ס"ק ט' (וצע"ק מהד"מ אה"ע סי' מה ס"ק ד) ובב"י יו"ד (סי' קצו) ובס"ט (סי' קפד ס"ק ד) ובב"י או"ח (סימן ד) בדברי תשו' הרשב"א וש"כ חו"מ (סי' כה ס"ק יט) ובתשו' נוב"י אה"ע (סי' מג) ובמ"ש במנ"מ אה"ע (סי' א אות ה) ואכמ"ל) ויעו' בפנ"י כתובות שם דלדעתו אם ספק א' שקול אפילו אם השני לא שכיח ג"כ מיקרי ס"ס יעו' בב"י אה"ע (סי' ו) ובש"כ יו"ד (סי' נג ס"ק יד) ובכללי ס"ס דין ל"ג ובט"ז (סי' קצ ס"ק א) ותה"ש שם ותשו' חכ"צ (סי' מו) ומג"א (סי' תסז) ס"ק ח"י וס"ט סי' קפג ס"ק ב' וקפ"ז ס"ק טו וקפ"ח ס"ק ח' וק"צ ס"ק ב ובשו"ת הריב"ש (סי' שע"ב) ובמ"ש בבר"מ קוה"ת (סי' טו אות ו וסי' כג אות ב) (ושם אות ה' הבאתי דעת הראב"ד פ"ט מהלכות טומאת מת הי"א י"ב דאף דספק א' אינו שקול מחשיב ס"ס) אלא דהכא גם נגד הספק שמא מן הצדדים איכא רוב דמים מן המקור וא"כ שני הספקות אינם שקולים אכן יש מקום לומר דנגד רובא דרוב דמים מן המקור ורובא דרוב דמים טמאים איכא רוב דאינם רואים מחמת תשמיש וחזקת טהרה דאשה (יעו' ק"א למרן הרב סי' ק"ץ ס"ק א) והוי כשני ספיקות שקולים, גם י"ל דבנ"ד דמניקת היא א"כ בספק מן הצדדין קרוב יותר להתיר כיון דאז בחזקת מסולקת דמים היא וע"כ אף אי ספק השני דלמא אינו מראה טמא לא הוי ספק השקול דרוב דמים שבמקור טמאים הם מ"מ כיון דספק א' קרוב יותר להתיר אף דספק השני נוטה יותר לאיסור בצירוף שניהם הוי כשני ספיקות שקולים וכמו שנראה כן מדעת הראב"ד פרק ט' מהלכות טומאת מת הי"א יעו' בספרי בר"מ קוה"ת (סי' כג אות ה) מ"ש בכונה השני' בדעת הראב"ד שם ויש בזה לפלפל ולסתור ולבנות אכמ"ל דלא כתבתי זאת רק לצירוף סניף המועיל לטהרת בנות ישראל וא"כ מכל הנך טעמי שכתבתי לעיל בעה"י נלפע"ד דהאשה טהורה לבעלה ויהא רעוא שמן השמים יסכימו לזה ותהיה טהורה ככל בנות ישראל והאל הטוב יאיר עינינו בתורתו הטהורה

הדורש שלום כל ההוגים בתורה משה נחום ירושלימסקי האבד"ק קאמינקא ובעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

אחר זה השגתי ידיעה מטשערקאססי כי ה' שלח מקודש עזרתה וה"ה טהורה ככל בנות ישראל כן יעזור ה' לנו בכל עת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא

סימן טז

תשובה

לכבוד י"נ שארי הרב הגאון הגדול סוע"ה מגוע תרשישים וכו' מוהר"ר יוסף לעווינשטיין שליט"א הגאבד"ק סעראצק

בענין אם הבעל טוען מאוסה עלי ובמה ת"ד בתקנת רנמ"ה

(א) בדבר שאלתו איש אחד רמ"ד ברצ"ח מגליל שלו נשא אשה א' מעיר מ' זה שנה ד' ולא. ראתה דם בתולים ולא דם נדות מעולם וכנראה שהיא ממשפחת דורקטי כי אחותה היתה ערך ט' שנים תחת בעלה ולא טבלה ולעיני בעלה החזיקה עצמה לטמאה ימים הראויין עד שהוכרחה להודות כי אינה צריכה לטבול (ע"פ דברי הבלן שאמר שלא טבלה כלום) וקבלה ג"פ מבעלה ונודע זאת לרמ"ד הנ"ל רבע שנה אחר הנשואין ועכ"ז חשב אולי ישתנה זאת אבל אחרי שראה כי עברו ג' שנים ולא ראתה דם והרופאים אמרו על אחותה שלא תלד ע"כ רוצה שגם היא תבדק ע"י רופאים וממאנת לדרוש ברופאים וגם היא ארורה ומקללתו וכמה פעמים שהולכת ללון חוץ לביתו בלי דעתו ורשותו ע"כ מאוסה עליו ודופק על דלתות הדר"ג למצוא לו היתר ע"פ התורה לגרשה בע"כ אם אך ישיג רשיון מהממשלה זה תוכן השאלה בקצרה וכבוד ש"ב הדר"ג פתח בהיתרא ע"פ דברי הרא"ש בתשו' כלל מב (הו"ד בש"ע סי' קיז) דנכפית יכול לגרשה בע"כ דלא תקן ר"ג שתהיה האשה עדיפא. מאיש יעו"ש והרי במאיס עלי דעת הרמב"ם דכופין לגרשה ובתשובת צ"צ החדש (סימן קלב) הביא דגם הבני אהובה כ"כ אלא דמהמהרי"ק שורש ק"ז נראה דהוי ספק אי בכה"ג תיקן רגמ"ה יעו"ש א"כ לכאורה יש לומר בכה"ג דהוי ס"ס דאיכא עוד ספק שמא כלה הח' בסוף אלף החמישי גם מצד המום יש לדון ע"פ דברי הב"ש שם (ס"ק כד) דהיכא דלא ידע מהמום י"ל דכופין אותה (יעו' קו"א הפלאה שם אלא דמסתפק אם זה נחשב למום ובפ"ק דכתובות (י' ע"ב) דאמרה ממשפחת דורקטי אני וכו' ולא אמרינן דהוי מקח טעות משום מום דלא יהיו לה בנים יש לדחות דאז הה יכול לישא עוד אשה גם מצד המום יש לחשוש אולי מתל, זת"ד הדר"ג דעכ"פ מאה רבנים אולי יועיל להתיר מטעם ס"ס הנ"ל וחרש חו"ד

(ב) הנה מה שכתב הדר"ג בסוף דבריו אלא שאני חושש אולי מחל כו' לפלא שהדר"ג הזכיר דברי המהרי"ק שורש ק"ז דמסתפק אי גזר רגמ"ה במאיסה עליו ומדוע לא הביא שגם בזה נסתפק המהרי"ק אולי מחל דאחר שכתב דאפשר לומר דבכה"ג לא תיקן הגאון כיון שהוא בא מחמת טענה ונמאסת בעיניו מחמת המום כו' כתב עוד ואפילו נאמר שמחל בשעת בעילה כו' אבל מ"מ לענין שנתחייב להיות עמה כל ימיו זה לא מצינו דצערא דגופא לא מחיל איניש יעו"ש ובשורש ק"ה ובתשו' מהר"מ לובלין (סימן א') ויעו' בשו"ת חיים ושלום אה"ע (סי' א') (ג' ע"ד) מה שהביא בשם הרי"ף אלגזי בספר דרך עץ החיים (סי' ג') שרצה לחלק בין מום גדול למום קטן והוא חולק עליו אלא דאח"כ באמצע תשובותיו (ו' ע"ג) הביא בשם תשו' פאת נגב אה"ע (סי' טוב) שהאריך להוכיח דאפילו ידע מהמומים עכ"ז לא אמרינן ידע ומחיל דמצי טעין סבור הייתי שהייתי יכול לסבלם ושכ"כ התומת ישרים (סי' קלט) והרב שמן המשחה (סימן קנא) ויעו' בתשו' בני יעקב (סי' ח') מה שפלפל בענין זה וצ"ע מ"ש שם מדברי התומת ישרים (סימן קלט) ועכ"פ גם הוא סיים שם בתשובתו דאזדה לה תקנת רגמ"ה בכה"ג וכיון שכן אפילו אי איכא טענת מחילה מה בכך אטו משום דמחל פעם א' יצטרך להוסיף מחילה על מחילתו ואכמ"ל ולפלפל דלפע"ד פשוט דלא שייך לומר ידע ומחיל אלא במום הניכר כרגע כשיתודע משא"כ בזה אף שנודע לו