באר משה לו

זאת איכא מכשירין] ובפרט במניקת דהוי כשלא בשעת ווסתה ואם כן הא כתב העבודת הגרשוני (סימן כב) דסברת אין אורח בא אלא בזמנו מהני לסמוך על דברי הרופא וכ"ו לרוחא דמלתא אבל באמת אם בדיקת הרופא (בכלי הבטה שהיא ראי' בעיניו ממש כמש"ל) היה תיכף אחר בעילה ג' או בתוך ג"י לבעילה שלישית נראה יותר דודאי הוא שהמכה היתה קודם ביאה שלישית ועי"ז ראתה בשעת תשמיש כמש"ל

(ו) עוד יש לצרף חקירת הגאון נוב"י מה"ת (סימן צא) כיון דרמ"ת מטעם וסת הוא לא תאסר בימי מניקתה ויהיה תלוי בפלוגתת הט"ז (סי' קפט ס"ק מח) וש"כ (סי' קפד ס"ק יט) יעו"ש ואף כי חלילה לסמוך ע"ז דגם הנוב"י בעצמו לא קבע יתד בהיתר זה כיון דמלשון הרמ"א עברה ושמשה לא משמע כן יעו' בחו"ד (סי' קפז סק"ג) ובס"ט שם (סוס"ק כו) דסיים בצ"ע ענין זה עכ"פ צירוף להיתרא מיהו הוי לסמוך על דברי הרופא ויעו' בשו"ת בנין ציון (סימן יא) שהשואל חתר למצוא היתר בזקנה שרמ"ת כיון דאינה חוששת לוסת שאינה קבועה והוא לא הסכים לזה אלא לצרף היתר זה לקולא אחרת יעו"ש ולפלא שלא זכר שר מ"ש בזה השבו"י ח"א (סי' צח) (הו"ד גם בס"ט שם) צד היתר ע"פ דברי הש"ס נדה (ס' ע"ב) ותוס' שם ד"ה עוברה שזקנה עדיף מאשה שלא בשעת וסתה ועשה אותו סניף להתיר במה שמרגשת צער וכאב יעו"ש א"כ אי איכא צד היתר בזקנה כמו כן במניקה דשוין הם וכמבואר בש"ס שם ובש"ע (סימן ק"צ סנ"ב) ועכ"פ מהני זאת לומר דהוי כרגל"ד דלא ראתה מחמת תשמיש ושפיר מהני דברי הרופא וכמ"ש הרדב"ז ת"א (סי' תי) גם יש לצרף דעת הראב"ד בס' בעל הנפש (הו"ד בתוה"ש סי' קפז ס"ק ב' וס"ט קפו ס"ק ד' וקפז ס"ק ב') דאם לא בדקה עצמה קודם תשמיש לא מצטרף דאמרינן מקמי הכי הוי דמא יעו' בחתם סופר (סי' קס"ד) שצירף דעתו היכא דאם נאסרה תתגרש ת"ו יעו"ש (שרצה להעמיס כן בדעת הנוב"י מה"ת (סי' פז) דמ"ש לא היתה הבדיקה סמוך לתשמיש היינו בדיקה דלפני תשמיש) וכן מה דנמצא בביאה ראשונה על עד שלו אף דבכג"ז גם בזמן מופלג אחר התשמיש מקרי רמ"ת מ"מ יש לחקור אצל השואל אולי נמצא רק על כתונתו (וזה מקרי אצלו עד) והא כתב הפמ"א ת"ב ססי' קכו) (הו"ד בס"ט ס"ק ג') דדוקא שמצא בעד שלו שהוכן לקנח בו אח"ת משא"כ כשנמצא בכתונתו (ויש מקום עיון בדברי הפמ"א אכמ"ל) וכתב הס"ט דאפילו אם נמצא נמי על כתונתה י"ל דבא לאתר זמן כו' ומה שנמצא בשלו דלמא מעלמא אתי ותלינן לענין זה שלא לאוסרה עולמית יעו"ש ולא עוד דאפילו היכא שקנח בעד המוכן לכך היכא דשהה אתה במטה אחר תשמיש נראה דלא מקרי רמ"ת כיון דבשעה שקנח לא ראה אם היה דם על העד תלינן דלא היה אז דם והדם הנמצא על העד בא אח"כ וכן רשום אצלי מכבר על גליון הנוב"י מה"ת שם (סי' פז) דמ"ש לא היתה הבדיקה סמוך לתשמיש אף דבעד שלו אין חילוק בין סמוך למופלג י"ל דמיירי בשהה אתה א"ת ומ"ש הרב פת"ש (ס"ק מ') לפרש דברי הנוב"י ע"פ דעת הפמ"א יש לסתור להמעיין בפמ"א בעצמו, אח"ז ראיתי בשו"ת עמודי אור יו"ד (סימן נט) שהשיב כן להרה"ג פת"ש לפרש דברי הנוב"י דמיירי בשהה אח"ת ומ"ש הרב פת"ש (ס"ק מ') תמה עליו יעו"ש עכ"פ גם בנ"ד אם יתודע לכת"ר שהיה כן יש עוד צד להקל

(ח) עוד נלפע"ד לחדש קולא לטהרת בנות ישראל ובפרט כבנ"ד שלא הראתה הדם להמורה א"כ אפשר שלא היה אדום ממש כדין הש"ס ולכן אף דמטמאין כל שיש בו מראה אדום יעו' ש"ס נדה (כ ע"ב) ובטור וב"י (סי' קפח) יש מקום לומר דזה דוקא לענין שצריכה ז' נקיים אבל לא לאוסרה לבעלה לעולם (וכעין שכ' הש"כ (ס"ק לב) לענין דם טוהר) ויש להביא סעד לזה ע"פ דברי התב"ש (סי' לח ס"ק ז') שכתב זה לשונו ואע"ג דבדם נדה החמירו לאסור כל מראה אדום כו' נ"ל דהתם משום חומרא דכרת גזרו טפי ותו דלפעמים מסור הוא לנשים כמ"ש התקין רבי בשדות ולכן החמירו התם אפילו בכתם משום לא פלוג משא"כ הכא כו' עכ"ל הזהב ולפ"ז י"ל דרק לענין איסור כרת החמירו ולא לענין רמ"ת דהוא רק איסורא דרבנן ואף דהחמירו גם בכתם זה רק משום דמסורה לנשים (משא"כ דין דרמ"ת דנמסר רק למורים מובהקים) והתם שייך לא פלוג דאם יתירו בכתם יתירו ג"כ בדם הרגשה משא"כ ברמ"ת דלענין נקיים שפיר נחמיר דצריכה ז"נ א"כ י"ל דליש בזה לא פלוג ועוד משום לא פלוג אין להחמיר לאסור אשה לבעלה לעולם יעו' בתה"ד בפסקיו (סי' קסד) (הו"ד במג"א (סי' תמז ס"ק ה') דלא מחמירין בלא פלוג כמו בגוף הדין) הן אמת דלכאורה יש סתירה לזה מדברי הב"י שם (סי' קפ"ח) לענין כמימי תלתן ובשר צלי דפלוגתא דת"ק וב"ה שם (נדה יט אי) איכא בינייהו לתלות דלת"ק תולין מספק ולב"ה טהור לגמרי דהר"ן בשם הרמב"ן כתב דהלכה כת"ק והרא"ש כתב דהלכה כב"ה וכתב הב"י דהאידנא לא נ"מ לן מידי בהאי ספק דכל מראה אדום טמא יעו"ש ואי איתא כמש"ל הא איכא נ"מ לענין רמ"ת דלא נאסרה אלא בראתה אדום גמור ובע"כ דשיטת הב"י הוא לטמא כל מראה אדום אף לאוסרה לבעלה משום רמ"ת אבל באמת י"ל לפי מה שנראה מהפוסקים דברמ"ת איכא ספק אם הוא מן הצדדים דאף דרוב דמים הוא מן המקור הא נגד זה יש רוב דאינם רואים מחמת תשמיש (יעו' בש"ע הרב (סי' קפז) או"ק כג כד ובק"א שם אות א' ה') וא"כ אף במראה דהיא ספק אודם ג"כ יש מקום להקל לענין רמ"ת משום דהוי כעין ס"ס דלמא אינו מראה אדום ממש ואת"ל דהוי אדום ממש דלמא הוא מן הצדדים [וגם לפמש"ל דברמ"ת דהוא רק משום וסת יש להקל בספיקו (והיינו הך די"ל דמה דהוי רק איסור דרבנן הוא משום זה די"ל דהדם מן הצדדים ויש לפלפל בזה בפלוגתת הרמב"ם והרשב"א גבי ספק דאורייתא כידוע) א"כ סגי הס' דלמא אינו מראה אדום כלל] ולפ"ז שפיר כתב הב"י דלא נ"מ לן מידי בהאי ספק כלל כיון דלענין נקיים מחמירין בכל מראה אדום ולענין איסור רמ"ת אין נ"מ בין אם המראה טהור לגמרי בין אם תולין מספק דאף שתולין מספק אין לאוסרה לבעלה כמש"ל

(ט) ואדאתאן להכי י"ל דלאו דוקא כשרואין ברור שאינו אדום ממש יש צד להקל אלא אף בסתם אדום אלא דבאמת אין אנו בקיאין במראית הדמים בין אם היא כהה הרבה א"כ מידי ספיקא לא נפקא ויש צד היתר לענין רמ"ת (יעו' ג"כ בש"כ (סימן קפז ס"ק ז') ודוק) אף דהוי ספק חסרון ידיעה מ"מ הוי ספק חסרון לכל העולם וכמ"ש החו"ד (סי' קצו ס"ק ג') לענין ספק אם הוא בימי נדה או ימי זיבה (יעו' מ"ש בספרי ברכת משה קוה"ת (סי' כג אות ט וסימן כז) ואכמ"ל ובפרט הכא בנ"ד דלא הראתה לחכם איכא ג"כ החקירה דהוי כנאבד יעו' שפ"ד (סי' נג ס"ק טו) וש"ע יו"ד (סי' קצ סמ"ו) וש"כ שם (ס"ק סא) ותפל"מ שם) ויש לפלפל עוד בענין ס"ס משם אחד יעו' מ"ש בברכת משה קוה"ת (סי' טו אות ד ה) ובמ"ש במנחת משה אה"ע (סימן ה'