באר משה לה

דבמה שעינים רואות בודאי נאמן הרופא ובפרט דהוי מדעל"ג להראות לרופא אחר שיראה אם כדבריו כן הוא יעו"ש וכ"כ הצ"צ שם דאף למ"ד שאין סומכין על הרופאים זהו כשאומרים ע"פ חכמתם ושיקול דעתם ע"ז ס"ל שאין זה ודאי אבל מה שראו בחוש פשיטא שאין שייך זה (יעו"ש סוף אות ז' דגם מ"ש לחדש בספרי שם (סימן כב) דאם שני רופאים כוונו דבריהם מהני לכ"ע ע"פ דברי הש"ס גיטין (יט) קדמני בזה ג"כ הצ"צ שם ובאמת אלו היה שואל הבעל למורה טרם שריפא אותה הרופא היה טוב לשאול עוד לרופא אחר ולראות אם היו מכוונים דבריהם) וכ"כ בשו"ת דברי חיים ח"ב (סי' עז) דכשהמילדת אמרה שראתה בראיית עינים ממש שיש לה מכה כו' ודאי נאמנת יעו"ש מ"ש בענין מדעל"ג [אכן ע"פ טעם זה מפני שאפשר לברר ע"י רופא אחר היה מקום לספק בנ"ד דאחר שראה הרופא הנפות עשה תיכף רפואה על ידי רעפיראציאן וכדומה ואומר שעתה אין שום מכה שם א"כ שוב אין לברר דבריו שאומר שהיה שם מכה בתחלה יעו"ש בשו"ת חת"ס ח"א (סי' יב) ברופא שאמר על איש אחד שהוא כרות שפכה וכבר מת האיש דאף דבעת אמירת הרופא היה יכול להתברר מ"מ כיון דכעת תו ליכא לברורי שוב לא מהימן עד אחד יעו"ש ובמ"ש בחבורי מנחת משה אה"ע (סי' יב אות ד') להעיר ע"ז מדברי הירושלמי יומא (פ"ג הלכה א') ואכמ"ל] וכ"כ הגאון מהרש"ק בס' קנאת סיפרים בהערותיו לשירי טהרה (סי' פ') דמה דיש דעות דלא סמכינן על רופאים היינו אם אומרים ע"פ אומדנא ושכלם אבל אם בדקו שם במשמוש היד ואומרים שיש שם מכה המוציאה דם כו' ודאי מהני אמירת הרופא יעו"ש וכ"נ פשוט דהא נאמנת בעצמה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא (נדה סו וש"ע ס"ו) וכי עיניה בין מכתה אלא דמרגשת ע"י כאב וכדומה שיש לה מכה (יעו' ס"ט שם ס"ק יב) וא"כ ודאי דראיית הרופאים בכלי הבטה לא גרע מהרגשתה ויעו' בשו"ת חת"ס יו"ד (סימן קנג) ד"ה גם שלא נחית לזה

(ה) אמנם כן בנ"ד לכאורה גרע טפי בדיקת הכלי הבטה כיון דמקודם שנתחזקה בדק אותה ג"כ ולא ראה מאומה ורק עתה אתר שנתחזקה ראה המכה א"כ כיון דמקודם לא היה לה מכה שוב הוי רמ"ת לכאורה דבשלמא אם לא היה רק אומד הרופא היה מקום להקל דמקודם טעה באומד דעתו משא"כ לפמ"ש דהוי ראיה ודבר ברור ע"י הכלי הבטה א"כ ברור דמקודם לא היה לה מכה כלל, אכן באמת י"ל דכיון דכעת אחר ראיה ג' ברור דיש לה מכה המוציאה דם א"כ בודאי לא ברגע אחת נעשה המכה (יעו' בטוש"ע יו"ד (סי' פא) גבי הוגלד פי המכה ומ"ש הפוסקים שם לענין מכה ישנה וזה אפשר להתברר ג"כ ע"י הרופא כמה משך זמן נתהוה מכה זו) וכיון דהרופא בדקה תיכף אחר הביאה שלישית ומצא המכה א"כ ודאי שנתהוה חולי הנפוח עוד קודם ביאה שלישית (ואפשר דחולי זה היה ג"כ בביאות ראשונות ומה שלא ראה הרופא קודם שנתחזקה משום דהנפוח היה עוד בפנים תחת העור ולא נתגלה לחוץ אבל גם אז היה יכול להוציא דם מפנימית המכה ובפרט על ידי מיעוך התשמיש יעוין בתשו' נוב"י (סו"ס נז) לענין יציאת דם ע"י דחיקת אצבע) ועכ"פ ספק מיהו איכא להחזיק מזמן לזמן דמכה זו שרואה עתה היתה לה עוד מקודם הביאה שלישית וא"כ מספק יש להקל דלא נאסרה לבעלה לעולם כיון דאיסור רמ"ת לא הוי רק איסורא דרבנן וכמו דהקיל הרמ"א ס"ה לענין רמ"ת אף באינה יודעת שהמכה מוציאה דם כמו כן יש להקל ביש מכה לפנינו שמוציאה דם אלא דהספק הוא אם גם קודם הבעילה היה לה מכה זו דהיינו הך ואפשר דספק זה עדיף טפי דהתם ספק אם מוציא דם כלל והכא ודאי מוציאה דם אלא דהספק בזמן ויש להאריך ולפלפל בענין חזקה דמעיקרא יעו' ג"כ בשו"ת חת"ס חאה"ע ח"ב (סי' קלה) במ"ש דאפילו אם נימא במכה בעלמא תלינן דהשתא הוא דניגף ומוקמינן גופי' אחזקתי' כו'. יעו"ש דמלבד דעכ"פ ספיקא איכא יעו' תוס' עירובין (לה ב') ותוס' פסחים (צ"א א') ד"ה שהיה ותוס' נדה (ב' ע"ב) ד"ה התם (ד' ע"א) ד"ה שכל ותשו' מהרי"ט ח"א (סי' לז) ואכמ"ל דבנ"ד הרי המכה כעת לפנינו ונגד חזקה דמעיקרא שלא היה לה מכה אדרבה י"ל דאיכא חזקה דמעיקרא וגם רובא דאינה רמ"ת] ויעו' בחדושי רעק"א על הש"ך (ס"ק כ') ובח"ד (אות יג) דמה שמקילין לענין איסור לבעלה אף בספק אם מוציאה דם הוא משום דלא הוי אלא וסת דרבנן יעו"ש ומטעם זה יש להקל גם כן בנ"ד כמש"ל

(ו) וכדמות ראיה דמה שמקילין במכה היינו אף לא נודע מהמכה קודם שנתחזקה לפמ"ש הכנסת יחזקאל (סי' לד) (הו"ד גם בס"ט ס"ק יד) דמ"ש אחרונים דלהרשב"א צריך שתדע שהמכה מוציאה אה דם דהיינו שלא ראתה בעת התשמיש ג"פ כו' דנראה שהבין בדברי הש"ך (ס"ק כ') שכתב דצריכה ז' נקיים היינו בלא רמ"ת אבל ברמ"ת כיון דלבעלה צריך אתה לדון שהמכה מוציאה דם גם ז"נ א"צ דאין טהרה לחצאין ואף דהס"ט חולק עליו בזה אח"כ (בס"ק טז) כתב דמדברי הש"כ (ס"ק כד) שכ' מ"מ שלא בשעת תשמיש כו' נושה יותר דבריו כפי' הכנסת יחזקאל ולפ"ז מה שהקילו ברמ"ת במכה שא"י אם מוציאה דם אי היה נודע לנו מהמכה קודם שנתחזקה א"כ כבר החלטנו לטמא דם ראייתה שלא לתלות במכה כיון שלא היה נ"מ אז לענין איסור לבעלה רק לענין ז' נקיים ואיך נתיר אח"כ כשראתה ג"פ ולומר דם מכה הוא ובע"כ דמיירי שנודע לנו ממציאת המכה אתרי שנתחזקה לרמ"ת דיש נ"מ לאוסרה לבעלה דתלינן במכה ושוב א"צ ג"כ ז' נקיים כסברת הכנסת יחזקאל וא"כ מוכח קצת דאף שנמצאה המכה אחר ביאה ג' תלינן שהיתה גם קודם הבעילה ולא הוי רמ"ת (אף דיש לנו להקל שהמכה היתה מקודם וגם לומר שמוציאה דם ויש לחלק ואכמ"ל) מכש"כ בנודע ודאי דמוציאה דם דיש לתלות דמכה זו שרואין אחר בעילה ג' היתה ג"כ קודם הבעילה ולא הוי רמ"ת ואף דבמכה שא"י אם מוציאה דם אין מקילין רק באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה דסומכין על דעת המרדכי מ"מ הא כתב הב"ח בתשובה פ"ד דאשה מעוברת או מניקה דמסולקת דמים הוי כמו שלא בשעת וסתה וכדאיתא פ"ק דנדה (דף כו) שפיר יכולה לתלות במכתה אע"פ שא"י שמוציאה דם יעו"ש ובנוב"י מה"ת (סימן קיג) וא"כ גם בנ"ד שהיה בימי מניקתה הוי כמו שלא בשעת וסתה ויש לחלות דמכה זו היתה מקודם ועי"ז ראתה בשעת תשמיש וכמש"ל ועוד דאף אם לא הוי כדבר ברור שהמכה היתה מקודם אבל עכ"פ אומד הרופא איכא שע"פ אומדן דעתו ראיית הדם היה ע"י המכה שמצא עתה וא"כ הא גם על אומדן הרופאים איכא כמה מכשירין יעוין בשו"ת מהר"מ מלובלין (סי' קיא) ד"ה ועתה דאם ברור להרופאים שהדם מהמכה נאמנים ויעו' בשו"ת שבו"י ח"א (סי' סה) צד היתר משום אומן לא מרע אומנתי' ובפרט אם נוטל שכר ויעו' ג"כ בח"ב (סי' עו) (אלא שהשבו"י חשש לבדדמי וע"כ מחלק דבשני רופאים מהני ודאי משום דלא שייך בדדמי יעו"ש) ויעו' בשו"ת שב יעקב (סימן לו) ד"ה עד כה פלפלתי ועוד בכמה תשובות גדולו אחרונים והא אז עדות הרופאים היה רק ע"פ אומדן דעתם ובכל