באר משה לג

יקותיאל זלמן נ"י המודה לצדקה במעדוועדובקא פלך קיעב

בענין אשה שיש לה מורסות באם ואינה יכולה לטהר עצמה לבעלה

בדבר שאלתו באשה רכה בשנים שאינה יכולה לטהר א"ע לבעלה זה כמה שנים כי תיכף אחר טבילתה מוצאת כתמים וכן בעת בדיקתה בימי ספירתה קשה לה לטהר עצמה שמוצאת בכל פעם כתמים על עד הבדיקה וכבר עסקה ברפואות והרבה רופאים הסכימו לדעה אחת שיש לה אבעבועות ומורסין שקורין בלאטירען על האם ומזה באים הכתמים ויש לה וסת לא פחות מחודש בין ראיה לראיה ולפעמים מאחרת לראות בסוף הי' שבועות ובוכת במר נפשה למצוא לה היתר לטהרה לבעלה, והנה בענין נאמנות הרופאים כבר האריכו בזה אדירי התורה ארזי הלבנון וכתבתי בענין זה ג"כ בחבורי ברכת משה קוה"ת (סי' טו) וכתבתי ג"כ בשם חכם אחד דאף אי נימא שאין סומכין על הרופאים היינו רק במה שאומרים מאומד דעתם וחכמתם אבל במה שעינים רואות (ע"י כלי הבטה שנתחדש בדורנו) פשיטא דנאמנים הם, אח"ז ראיתי שגם מרן הגאון שר התורה מלויבאוויעש בספרו צ"צ כתב סברא זו יעו"ש (בסימן קמח אות ד') שכתב להדיא ועוד זאת והוא העיקר דהא בנ"ד אומרים הרופאים שראו בעיניהם ממש שיש לה מכה לכן אף למ"ד שאין סומכין על הרופאים זהו כשאומרים כן ע"פ חכמתם ושיקול דעתם שאין זה ודאי אבל מה שראו בחוש פשיטא שאין שייך זה יעו"ש וכ"כ בשו"ת דב"ת ח"ב (סימן עז) דכשהמילדת אמרה שראתה בראיית עינים ממש שיש לה מכה כו' ודאי נאמנת יעו"ש בטעמו כמ"ש הרב ש"א (ויעו' ג"כ בשב יעקב חיו"ד (סי' לו) ובתשו' חת"ס (סימן קעג) ובתשו' צ"צ סו"ס קיט) וכן מה שכתבתי בחבורי שם (סי' כב) לחדש דהיכא דשני רופאים כוונו דבריהם זה שלא בפני זה כ"ע מודים דנאמנים ע"פ דברי הש"ס (גיטין יט) מצאתי ת"ל שקדמני בזה הצמח צדק שם אות ז', עכ"פ לפי הנחה זו דידוע דיש לה מכה אם כן כתמים פשיטא דתולה בה בכל ענין כמבואר במרדכי וברמ"א ס"ה אלא אף מה שמוצאת בבדיקת העד הא באשה שיש לה וסת מבואר שם ברמ"א דתולה שלא בשעת וסתה אף שאינה יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם ובנ"ד הוי כיש לה וסת שאינה רואה בפחות מחדש כמבואר ובסימן קפו ס"ג) ובחו"ד (סי' קפז ס"ק יג) ויעו' מ"ש בחבורי שם אות ח' ויעו' ג"כ בשו"ת דב"ח ח"ב (סי' עב) שכתב ג"כ דכה"ג מיקרי יש לה וסת דתולה אפילו באינה יודעת שמכתה מוציאה דם ובודאי דשפיר כתב רו"מ דבנ"ד דיש ג"כ ספק אם הוא מן המקור (יעו' בש"כ ס"ק כ' ובתשו' נוב"י סימן מא) פשוט דיש להקל כיון דאיכא כמה צדדי היתרא וכמ"ש אדמו"ר בש"ע שלו (ס"ק כג שם) ויעו' בצ"צ (סימן קכט אות יא) ובפרט דלפי דברי הרופאים שהדם בא מן המורסא א"כ אפשר דהוי כמכה שודאי מוציאה דם (יעו' בשו"ת עבודת הגרשוני (סימן כב) דסברת אין אורח בא אלא בזמנו מהני לסמוך על דברי הרופא) ועכ"פ טוב יותר שלא תבדוק עצמה כלל אך כשתטהר עצמה מראיית וסתה אזי מוכרחת לבדוק עצמה בהפסק טהרה ועכ"פ יום א' בתוך שבעה נקיים וכמ"ש החו"ד (סי' קצו ס"ק ג') יעוין גם כן בס"ט שם (ס"ק יד) ולפע"ד נראה שתנהג בבדיקת הפסק טהרה ובדיקת יום א' וז' יעו"ש בש"ע ס"ד ובתשו' נוב"י מה"ת (סי' קכט) וכ"כ בשו"ת צ"צ החדש (סי' קיג) בענין כזה שאינה יכולה לטהר שלא תבדוק עצמה כלל שלא בשעת וסתה רק לפעמים תקנח עצמה מבחוץ בכותלי בית הרחם וכמ"ש כה"ג הגמיי' פ"ד בשם מהר"מ ואחר עבור ימי וסתה צריכה ג' בדיקות היינו בדיקה דהפסק טהרה ובדיקת יום ראשון ויום ז' ובנתיים לא תבדוק כלל רק בקינות לבד סגי וכ"כ שם סו"ס קיד (יעו' ג"כ בס"ט שם (סימן קצו ס"ק כג) ובשו"ת צ"צ שם (סו"ס קכג ובסימן קכט אות יא ובסו"ס קמט וסו"ס קנב) ויעו' ג"כ בשו"ת דברי חיים ח"ב (סי' עד) שכתב ורק בשעת וסתה ודאי צריכין למיבדק בהפסק טהרה שלא יהיו שום קרטין וכו' יעו"ש ובנדון הכתמים שתמצא בג"י הראשונים דידוע פלוגתת הרמ"א והש"כ (בסי' קצו) ומה שכתבו האחרונים בזה ובנ"ד דאין להחליט ג"כ דהוי כמכה שודאי מוציאה דם בודאי יפה כתב רו"מ שתעשה כמ"ש התורת השלמים שם (סי' קצו ס"ק יג) (וכ"כ הס"ט סי' קצ ס"ק עד) והחו"ד (ס"ק וא"ו) דכשיהיה יום א' של ספירת נקיים אחר ג"י לראייתה (ופסקה בטהרה ביום א' או ב' לראייתה על ידי בדיקה כדרך שבודקין לספירת ז"נ) תוכל לתלות הכתמים בטהרה

ידידו הדו"ש וכתב בנחיצה רבה משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן טו

תשובה

להרב המו"צ בטשערקאם המופלג החריף ובקי וו"ח מוהר"ר ברוך בר' דוב נ"י

בענין רמ"ח

בדבר השאלה אשה אחת ראתה דם מחמת תשמיש בימי הנקה כמה חדשים אחרי לידתה ומקודם היה ביאת היתר ואחרי שראתה מחמת תשמיש קודם שהוחזקה ג' פעמים הלכה לרופא ישראל ובדק אותה בכלי הבטה ולא ראה שום מכה ופצע על האם ונתן לה רפואות לעצור הדמים ולא הועילו הרפואות והוחזקה לראות פעם שלישי (וכל הראיות היו סמוך לתשמיש והיו רצופות ובפעם ראשונה נמצא על עד שלו) והלכה לאותו הרופא שיבדוק אותה עוד הפעם ואחרי הבדיקה היטב מצא איזה כאב על האם מבחוץ ואמר שמזה יצא הדם ועשה לה רפואות ואומר שנתרפאת וכעת אין לה שום כאב ופצע ומבטיח שלא תראה עוד אם לסמוך על הרופא לתלות הדם במכה באשר לא ראתה בשום פעם שלא בע"ת אפילו בעת בדיקתה בעומק ולא היתה מרגשת שום כאב בשעת תשמיש, ע"כ לשון השואל בכתיבת ידו ולא רציתי להשיבו רק לכת"ר אשר הוא ידרוש היטב תוכן השאלה בבירור וזאת תשובתי

(א) בעה"י הנה אי כאב הוי כמכה יש אריכות דברים יעו' בט"ז (סי' קפז ס"ק י' וסימן קצא ס"ק ד') ובס"ט שם (ס"ק ט' וי"ד) ובשו"ת חכם צבי (סי' עג) ובשו"ת רבינו חיים כהן יו"ד (סימן כט ל') ושו"ת נוב"י קמא (סי' נ') ולכאורה היה מקום להעיר קצת דכאב הוי כמכה מלשון המשנה רפ"י (סד ע"ב) עד שתחיה המכה הרי דקראו בלשון מכה אף דלא הוי רק כאב בעלמא ויעו' בתוס' י"ט שם ד"ה כל במ"ש להכי לא תלינן