באר משה לא

ספר ג' (סימן ט) (הו"ד בדב"ח שעה"ת סי' כח) זה לשונו אין ספק כי בין הספרדים צריך להזהר לכתוב הג' אותיות שהם יו"ד וי"ו אלף שהם אמות לכל האותיות והם במקום הנקודות לפי שבלשון הלועז אנו מדקדקין בזה לכאורה היה נראה דנהי דלכתחלה צריך להזהר אבל בדיעבד מה שעשה עשה והראיה לזה מהא דכתב הריב"ש (סימן נז) באותו הגט הכתוב הדרה במקום פלוני ואח"כ נודע הדבר שבשעת נתינת הגט לא היתה במקום פלוני והשיב שאפשר להקל משום שנוכל לומר הדרה מלעיל ר"ל שהיתה דרה באותו מקום מקודם וכיון דכן בנ"ד נמי כיון דלא נכתב א' אחר הפ"א ומצינן למיקרי בא' מהנקודות יש לנו להקל ולומר דלא טעי אינשי לומר שאינה זאת האשה כו' אלא יקראו עיקר הנקודה באופן מסכים לשמה כו' וכד מעיינין שפיר אשכחנא דאין הנדון דומה דהתם שאני כו' כיון דמשמע הכי והכי הו"ל כאלו לא נכתב ואפ"ה אין לפסול הגט כיון דאיכא מרבוותא דוקא מקום העמידה איצטריך ומקום הדירה א"צ אבל בנ"ד אם נאמר כיון דמיקרי הכי והכי הו"ל כאלו לא נכתב השם א"כ לא נכתב שמה בגט והוי ודאי פסול אפילו בדיעבד עכ"ל הזהב (ובעיקר דבריו צריכים למוד בעיון להרואה בדברי הריב"ש עצמו שכתב להדיא אפילו להמחמירין חסר שם עירו ג"כ כשר כיון שיכולים לקרותו כהוגן וכבר תמה שם בזה הגאון דברי חיים יעו"ש מ"ש ואכמ"ל) א"כ לפ"ז דוקא כשאין לה רק שם זה שנחסר הנקודה שייך לפסול אבל בנ"ד שכתבו שה"ק כהוגן ורק בהכינוי חסר אות הניקוד דעכ"פ שינוי השם לא הוי כיון דמצינן למיקרי בא' מהנקודות שיסכים לשמו ולא הוי אלא כאלו לא נכתב כלל הכינוי דיש להכשיר בשה"ק לחודי' וכמ"ש הרמ"א ס"א דכש"כ אם כתב עיקר השם לבד דכשר ואין להקפיד על הכינויים כ"כ (וכעין זה כתב הצ"צ (סו"ס רח) ע"פ דברי הרשב"ץ המובא בב"י דכל כתב בבלבול הוי כמו שאינו ולפלא שלא הביא מדברי הריב"ל והריב"ש גם מדוע לא הזכיר פי הכנה"ג (סי' קכח הגב"י אות נב) דמ"ש הרשב"ץ כמי שאינו היינו דהוי כשינה שם עירו אכן (בסי' קצז אות ו) הביא ג"כ פי' הכנה"ג יעו"ש שכתב לצדד כעין זה ומצד בן פלוני יעו"ש ואכמ"ל)

(ז) ומעתה נדבר משאלה השניה שכתבו בגט שם הנשתקע ג"כ יפה כתב רו"מ דיש להכשיר במקום עיגון בפרט בשם אבי האשה והיה נקרא לתורה ברוך יהודה דהוי כמו שנקרא ברוך ליב זת"ד, הן אמת דמה שהקרובים ועוד איזה אנשים יודעים ששמו היה ברוך ליב אף דלדעת כמה פוסקים אין לו דין נשתקע רק בנשתקע גם מידיעה יש בזה מקום עיון קצת מדברי הב"י שכתב בשם הקונדרסים גבי חיים שקורין אותו רק ביבנט דאם כתב גם שם חיים אינה מגורשת דהכל יודעין דשמו חיים משום דביבנט הוא פי' של חיים יעו' ט"ג שא"ב ס"ק י"ז ויעו' בב"ש שנ"ש גבי שמחה ווריידא ודבריו נובעים מהלבוש סי"ח אלא שלא העתיק תיבת גם דבלבוש מבואר דאם כתב גם שמחה פסול דכיון דנשתקע ממנה הרי הוא שם אחר לגבי דידה יעו"ש ובשו"ת בגדי ישע אה"ע (סי' כ) אף דבידיעה לא נשתקע מ"מ מקרי נשתקע ועפ"ז לא היה מהני ג"כ מה דעלה לתורה בשם ברוך יהודה (יעו' ביש"ש פ"ד דגיטין סי' כד) לענין כינוי של ליב שלא יהיה מקרי נשתקע יעו' ג"כ בט"ג לק"ש סכ"ת גבי אברהם לבי דבקריאה נשתקע שם הירש וכתב דמתקרי אברהם הירש פסול יעו"ש (ובס"ע לג לה) ויעו' ג"כ בשו"ת צ"צ (סימן רז) גבי כינוי בער שנשתקע (אלא דהתם גרע שהיה נקרא בכינוי אחר בעניא) יעו"ש שהביא ג"כ דברי הלבוש סי"ח ולפלא שלא הזכיר מדברי הט"ג גבי אברהם הירש דפוסל ג"כ ואין להאריך בדבר שכבר דברו בזה כל גדולי האחרונים דבמקום עיגון יש להקל יעו' ג"כ ברד"ך בית ד' (וגם הט"ג שם בכינוי הירש כתב בביאורו דבמקום עיגון גדול אין להחמיר אם ידוע ששם העריסה היה אברהם הירש וכ"כ בשו"ת בגדי ישע שם (יעו' ג"כ בפת"ש (ס"ק נד) ובביאורו לסה"ג סי' יט אות ב') וכן דעת הגאון דברי חיים בשער שינוי השמות (סי' יב וסי' יז) דשם שלא נשתקע בידיעה ונכתב כיון דיודעין שזה שמו בודאי הוי ספירת דברים יעו"ש שהאריך ומסיק דבמקום עיגון ודחק וכה"ג יש להכשירו אפילו נכתב שם הנשתקע תחלה ומכש"כ כשכתב שם הנשתקע רק בשם מתקרי הגם דלא שייך לשון דמתקרי במה שאינו נקרא בו עתה מ"מ י"ל דכונתו שהיה נקרא בו וכמבואר בג"פ יעו"ש ובמ"ש ג"כ בסוף ספרו בשעה"ת על דברי חא"ש (סי' נה וסי' קמא) ויעו' מ"ש בקו' חה"ש (דין כ' כה לח נב) ויעו' ג"כ בס' חיים ושלום ח"ב אות צ' קיז א' דיה אלא שכתב בשם המהר"ש הלוי דכל שידעו משם זה אביו ואמו וקרוביו לא מיקרי נשתקע ויש לצרף ג"כ דעת הפוסקים המכשירין לגמרי בשם הנשתקע יעו' תשו' מהר"מ מינץ (סי' סד) המובא ג"כ בב"ש ש"נ אות ב' ובפרט אם נשתקע שם הראשון (דמעריסה) דהב"י כתב דמדברי מהרי"ק שורש פ"ו נראה קצת שאעפ"י שאינו ניכר כלל בשם הראשון כותבין אותו בגט לעיקר ויעו' בהגהת משנה למלך פ"ג מהלכות גירושין הלכה יג (נדפסה תשובתו באורך בסו"ס עזרת נשים וצע"ק במ"ש שם ד"ה אם לחשך) ובשו"ת פרח מטה אהרן ח"א (סי' כה)

(ח) ולפע"ד יש מקום לומר בדרך החידוד קצת דיש הכרח דשטת רש"י כדעת המהרי"ק דשם הראשון מלידה אף שנשתקע הוי עיקר וכותבין אותו תחלה ואף אי נימא דגם שם הלידה אם אינו נקרא בו מפסיד הגט אבל עכ"פ לא הוי אלא פסולא דרבנן דהא גבי ההיא דהוו קרו לה נפאתה אזיל סהדי כתוב תפאתה דאמרינן עשו עדים שליחותן (גיטין סג ע"ב) פרש"י נפאתה כך שמה וכתבו תפאתה טעו בשמה דכל הרואה יתמה מה חידש רש"י בזה ולדעתי העניה י"ל דלשון רש"י מורה כשיטת המהרי"ק וחידש דלא נימא דשם העריסה היה תפאתה והוו קרו לה רק נפאתה תה ואפ"ה פסול משום דנכתב שם הנשתקע ולהכי פירש נפאתה כך שמה שזהו שם הראשון שלה תפאתה טעו בשמה שלא היה לה שם זה תחלה דאי הוי שם זה מעריסה הוי עיקר אף שנשתקע, או י"ל באופן אתר לשטת הסוברים דאף שם הראשון כשנשתקע פסול בגט מ"מ אף דפסול מן הדין לא הוי אלא פסולא דרבנן גם לשיטה זו ולהכי בא רש"י לאפוקי דאם היה שם הראשון תפאתה אף דג"כ פסול משום נשתקע מ"מ בכג"ז לא הוי אלא פסולא דרבנן והא הש"ס מיירי בפסול דאורייתא כדקאמר רבה מי קאמר להו כתובי חספא והבו לה ולא עשו עדים שליחותן אבל בפסולא דרבנן הא מדאורייתא עשו עדים שליחותן והיינו כדעת הרדב"ז ח"ד סוף (סי' פה) שכתב ויש לומר דאי נכתב גט כשר מה"ת אע"פ שהוא פסול מדקדוקי הסופרים הרי כבר עשו העדים שליחותן שכבר כתבו גט כשר מה"ת עכ"ד (אבל לא כן היא שטת הב"י ריש (סי' קכב) יעו"ש בב"ש ס"ק א' ותו"ג ס"ק ב) וע"פ הנחה זו בדעת רש"י דא' משני פנים הוא דשם העריסה אף שנשתקע הוי עיקר לכותבו בגט ואף אי נימא דפוסל לא הוי אלא פסולא דרבנן נמצא דבשם אביהם דיש דעות דאף אי שינה בהם כשר ה"ה