באר משה ל

ומדבריו אנו למדין גם לנ"ד בשם הירשל דהברה ממוצעת הוא בין חירי"ק לסנו"ל ויש מקום דנוטה לשב"א אף כי חלילה לכתוב לכתחלה בלא יו"ד כיון דכבר נתפרסם כתיבת השם וחתימתו ביו"ד וכמ"ש הט"ג אבל עכ"פ בדיעבד ודאי יש צד היתר להקל מה שכתבו בלא יו"ד גם מהאי טעמא ובפרט דהכל יודעים דהירשל והרשל שם אחד הוא ולא גרע משם פאלמה פאלמבה דכתב המהריב"ל בעצמו ס"ג (סימן ט) דהכל שם אחד הוא אף דגבי שם גווא החמיר בספר א' כלל ד' סימן כט (אלא דהרב דב"ח בשער הנקודות סוף אות קמ"ץ כתב דחסרון הניקוד חמור מחילוף אות יעו"ש ובסוף ניקוד סגו"ל ובתשו' עדות ביהוסף (סימן נב נג) המובא בשה"ת שם מסימן קעט עד סו"ס קפג ויעוין ג"כ בכנה"ג (סי' קכט) הגב"י אות יד וצ"ע בזה) ויעו' בשו"ת מהרלב"ח (סוף סי' קלב) שכתב כי לא יפסול בשנוי השם כי אם כשמשנה משם אחד לשם אחר אבל מכיון שזה אינו שם אחר אלא קיצור או לאיזה סיבה לא יקרא שינוי שם לפסול יעו"ש (אלא דשם מיירי שנקראת כמו שנכתב בגט מפי כל מכירי') וכן יש מקום לומר בנ"ד דהשמיטו היו"ד בכתיבה דהוי רק קיצור שמבליעין דגשת החירי"ק (או הברה ממוצעת) במהירת הלשון ויעו' ביש"ש פ"ד דגיטין אות ו' גבי ואלק (הו"ד ג"כ בברכת המים גבי שם בונילא ובנחלת שבעה אות ו') דמבואר מדבריו דאף אם כל העולם קורין אותו ועלקיל וכתב המכונה ואלק אין עיכוב בדבר בדיעבד ויעו' בשו"ת נחלות אבות (להגאון שער המשפט סי' טז) שהוכיח ג"כ מהיש"ש דשם גדלות וקטנות אינם נקראים חילוקי שמות בדיעבד כיון דידוע לכל שהוא שם אחד ליעוי' מה שכתבתי לעיל סימן י') ויעו' ג"כ בשו"ת דבר שמואל סימן בשם יהודית יודיטא ובשו"ת צ"צ (סימן רמא) ויעו' בשו"ת משה יוסף הספרדי אה"ע ח"ב (סי' ב') בשם סוטי ויש בענין זה לסתור ולבנות כי דבר התלוי בסברא יש פנים לכאן ולכאן אבל א"צ אריכות דעכ"פ יש לנו עוד צד ספק להקל וא"כ הא כתב הש"כ דיני ס"ס אות כח דשלשה ספיקות מהני אף במקום חזקה (יעו' ג"כ בנוב"י אה"ע סימן מד) דספק הראשון מגרע להחזקה ויעוין ג"כ בשו"ת שב יעקב חאה"ע (סוף סימן לג) ודוק

(ה) אמנם כן כל מ"ש אף אם היה השאלה מהשמעת היו"ד בשם העצמי מכש"כ בנ"ד דכתבו מקודם שה"ק צבי כתיקונו והשאלה רק בשם הכינוי פשיטא דיש להקל (וכמ"ש גם כת"ר אלא שלא ביאר טעמו) ויש למצוא טעם נכון בזה ע"פ מ"ש המהר"א ששון (סי' למ"ד) (הו"ד בכה"ת להדב"ח (סי' קכח) ויעו' ג"כ בע"נ בשם זוי) זה לשונו עוד נ"ל טעם נכון להתיר שאם שנניח ונאמר ששם זוהי לא נכתב כראוי והי' אפשר לומר דמיפסל היינו כשלא היה נכתב אלא שם זוהי לבדו כו' אמנם בנ"ד שבגט כתבו וידה דמתקרי זוהי א"כ מורה ששם זוהי זה שם לידה עצמו כו' לא יבואו לטעות ולומר שהוא שם אחר כיון דקאי על שם לידה עכ"ל הזהב והיינו סברתו כעין מ"ש בתשו' הרא"ש כלל מ"ה דין כ"ה מובא בש"ע (סי' קכח סכ"א) בדילג בשבת ויום רביעי היה כ"א והוא כתב עשרים הגט כשר כיון דידעינן דרביעי בשבת א"א להיות זולת ביום כ"א תלינן בטעות סופר ואף שהב"י שם כתב בשם העיטור (מאמר ח) כל שניכר שטעות סופר הוא כו' אין לחוש אלא בגוף שמות הבעל כו' יעו"ש י"ל דהיינו ששינה בשם העצמי משא"כ היכא דשם העיקרי נכתב כהוגן שפיר י"ל דמורה גם על הכינוי שזהו אלא שנכתב בט"ס וכעין זה כתב הצ"צ (סי' קע"ב אות ג') בשם בילא דמתקריא בילייא ביתיר יו"ד די"ל דשם בילא מוכח עליו שהוא ט"ס שרצה לכתוב על הרגש היו"ד שאחר הלמ"ד וטעה וכתב בשני יודי"ן והו"ל כהאי דוידה דמתקרי זוהי שכתב המהר"א ששון הביאו המכמ"א שער ג' (סו"ס כה) דוידה מוכיח ודומה להא דרביעי בשבת בכך לירח מוכיח עליו שהוא ט"ס ויעו' ג"כ (בסי' רלד) שם שהאריך בפרט זה ויש לפלפל בדבריו אכמ"ל דעכ"פ בנ"ד יש מקום לומר דמשם צבי ניכר דמ"ש אח"כ הרשל הוא ט"ס שהשמיטו היו"ד וזהו האיש שנקרא הירשל ועפ"ז יש להעיר בכמה מקומות בדברי האחרונים שפסלו בשינה בכתיבת החניכה ויש לחלק בענין זה כמובן לכל מעיין מחוקקי אבל א"צ דכ"ז כתבתי ליתר שאת אבל באמת בנ"ד דיש מקומות שהברתם וחתימתם הוא בפת"ח וע"פ הוראת החת"ס כותבין כן בלא יו"ד א"כ אף דכל אחד ואחד כותב כפי לשון מדינתו מ"מ הא כתב הרמ"א (סו"ס קכט) דבדיעבד אם שינה באחד מאלו הדברים כשר והיינו אף שכתב כלשון מדינה אחרת ג"כ כשר אכן כל זה דוקא באופן כנ"ד שנכתב שה"ק כהוגן אבל אם אין לו אלא שם הלעז ושינה בכתיבתו אף רק בדבר התלוי בלשון המדינות אין להקל ע"פ דברי רמ"א אלו דכבר האיר עינינו בהלכה זו הגאון האלקי מאור הגולה מהרש"ז זצ"ל מלאדי בהגהותיו על הרמ"א מובא בפסקי הלכות לנכדו הגאון הקדוש הצ"צ חאה"ע (דף ד) שכתב על דברי הרמ"א שהם דקדוקי הכינויים אבל שם העצם צ"ל נכתב כלשון המדינה אפילו לעכב עכ"ל הזהב וכתב ע"ז הצ"צ דשם העצם היינו ודאי אפילו שם לעז רק שהוא שמו העצמי מעריסה ואין לו שם אחר וכינוי היינו שיש לו שם עצם בפ"ע רק שמכנים לו זה הכינוי יעו"ש (ובתשובותיו (סימן רלג אות ג) דהביא ג"כ הגהת זקנו רבן של ישראל ואסביר לה ע"פ סברת המהר"א ששון הנ"ל דשם וידה מעיד ומוכיח על זוהי כן הכא שה"ק יעיד על הכינוי יעו"ש וכנלפע"ד דבשינוי גמור לא אמרינן דהשה"ק יוכיח על הכינוי שהוא ט"ס משא"כ בדבר שמשתנה מכח לשון המדינות והוי שם אחד שפיר יוכיח השה"ק שזהו אף שלא כתבו החניכה כהברת מדינה זו ויעו' בצ"צ סי' קפט אות ה') ועפ"ז יש לפקפק קצת בדברי הגאון רח"כ בתשו' ס"ד (שהזכיר גם רו"מ במכתבו והבאתיו ג"כ בקונטרס חקי השם דין ז') בענין צינא צענא שהקיל ע"פ דברי הרמ"א אלו יעו"ש והא השינוי בין צינא לצענא הוא בשמה העצמי (וגם דברי הרמ"א נראה שרבינו חיים כהן שם מפרש קצת באופן אתר דהיינו באין ידוע לשון המדינות) ויעו' ג"כ בט"ג שנ"א ס"ק ח שהביא דברי תשו' יריעית האהל (סי' טז) שהביא בשם חכם אחד היתר בשעת הדחק על שינוי בשם אידיא כי השמות אלו לועזות הן ואין מדקדקין בקריאתן והמחבר שם (סי' ין) השיב על זה דגם בשמות לעז פסול כשיש שינוי במבטא והט"ג דחק לישב דברי החכם ובאמת הדבר פשוט דגם בשם לעז פוסל שינוי במבטא יעו' ג"כ בשו"ת מכתם לדוד (סי' ט) (הו"ד בשו"ת חיים ושלום ח"א להגאון מהר"ח פאלאגי זצ"ל סי' לא) שכתב ג"כ דגם בשמות שהם בלשון לעז יש לילך בהם על צד ודרך דקדוק שלא יהיה שיטי השם יעו"ש ואפשר כונת החכם דהיינו בשם לעז שאינו שם עצמי אין מדקדקין בקריאתן כ"כ משום דעיקר השם מורה על הלעז שאינו עצמי שזהו וכמש"ל אלא דמלשון היריעות האהל שהעתיק הט"ג נראה דלא היה לה אלא שם אידיא א"כ א"א לפרש כן, סוף דבר דעכ"פ בנ"ד שכתבו צבי שפיר יש להקל בדיעבד במה שכתבו הרשל כמש"ל

(ו) עוד יש מקום להוסיף תבלין בטעמו של דבר דאף להפוסלין בחסר יו"ד הניקוד היינו בשם עצמי אבל אם נכתב שם הקודש העיקרי כתיקונו ורק בהכינוי לא נכתב הניקור שפיר דמי ע"פ דברי המהר"י בן לב