באר משה כט

בכינוי שם אביה אזיל לקולא מפני שכן רגילין לכתוב במקום הכתיבה ואח"כ הביא דברי המהריב"ל דגיווא ומסיק דכלל העולה דנחלקו רבוותא בשיקול הדעת בהנך גוני טראנטה וכדומה אי חשוב נודע ומפורסם שכותבין כן במקום הכתיבה ובכל כה"ג שאין מפורסם ביותר אין להכשיר הגט דה"ל שינה שמו ושמה אבל בדבר שידוע דהכל שם א' בכה"ג ומפורסם ביותר שכותבין בסגנון זה במקום הכתיבה יש להקל כנידון הריצב"א המובא במרדכי פ' המגרש (סי' תמו) יעו"ש ולפ"ז אין סתירה גמורה מהך דמהריב"ל לנ"ד דכיון דידוע דהכל שם אחד הוא אלא דתלוי בלשון הברת המדינה ויש מקומות דהברתו בפת"ח וכאשר העיד החתם סופר דבמדינתו קורין הרשל בהברת פת"ח ויש חותמין גם כן בפת"ח וידוע לי עתה רב גדול אחד בגראסווארדין במדינת אונגארין שחותם הרש בפת"ח א"כ אלו היה ידוע ומפורסם שבמקום שנכתב הגט הברתם בפת"ח לא היה שום תשש לפמש"ל מה דנכתב בלא יו"ד ע"כ גם בנ"ד שאינו ידוע סגנון ההברה והכתיבה ממקום שנכתב מחמת ריחוק המקום אף כי חלילה להקל בזה לחודיה אבל עכ"פ יש לומר דספיקא מיהו הוי אילי שם ידוע כן הברתו וכתיבת שם זה ותזיא לאצטרופי לספק השני ויש בזה לפקפק ואכמ"ל דאיכא עוד טעמא להחמיר בנדון דמהריב"ל יותר מבנ"ד דהתם יש תוספת יו"ד ואיכא שינוי טפי לומר דהוא שם אחר וכמ"ש ג"כ הצ"צ (שם סי' רלג אות ד') לחלק כן דהתם בנידון המהריב"ל והראנ"ח ע"י תוספות יו"ד מה שא"צ יש שיטי גדול במבטא אבל חסרון היו"ד י"ל אינו שיטי כ"כ וע"כ בכה"ג יש לסמוך דיבינו כיון שבא ממקום אתר ע"כ לא נכתבה היו"ד וכמ"ש הריצב"א יעו' ג"כ שם (סי' רלו אות ד') לענין שם בילא ובמקום הנתינה מדגישים יו"ד אחר הלמ"ד וקוראים ביליא ומסיק ג"כ דכיון דהוי שם אחד רק שמשתנה הברתו ממקום כתיבה למקום נתינה שבמ"נ קוראים הרגש יו"ד ע"ז י"ל לא תיקן ר"ג דהא במ"נ יובן ג"כ שבא ממקום שאין מדגישין היו"ד אף שבמהריב"ל החמיר אינו דומה חסרון לתוספת כי בחסרון י"ל לישנא קלילא יעו"ש ואם בחסרון יו"ד הנרגשת במבטא ויש לה תנועה בפ"ע דלדעת הבית אפרים חאה"ע (סי' צד) גבי פעסיא חסיא עטיא וכדומה אם חיסר היו"ד הוי שינוי השם כיון דהיו"ד הוי שרשית בתיבה יעו"ש ובסי' קב גבי דוואסיא ובט"ג שנ"מ ס"ק ג' ועוד בכמה מקומות ועכ"ז הקילו אם במקום כתיבה אין מדגישין תנועת היו"ד מכ"ש בנ"ד דהיו"ד אין לה תנועה בפ"ע ובאה רק לשמוש הנקודה דודאי יש להקל אם במקום הכתיבה אין מנקדין ביו"ד וכתבו שלא כמנהג מקום הנתינה וי"ל דאף המהריב"ל יודה בזה ושפיר הוי ס"ס כמש"ל דלמא בדעת המכשירין אף בחיסרו יו"ד המורה על נקודה במקום כו"נ ואת"ל כדעת הפוסלין בזה דלמא באמת שם באמעריקא הברתם בפת"ח ואין קפידא לכ"ע אם כתבו כהברת מקום הכתיבה וכמש"ל יעו' ג"כ בשו"ת כנסת יחזקאל (סימן סט) גבי וראדי ושו"ת מהרי"מ מבריסק (סי' לד) ושו"ת מים חיים אה"ע (סס"א) גבי העניא ובשדי חמד להגאון חכם מדיני הי"ו מערכת גט (סי' יט אות לב לה נ') יאכמ"ל

(ד) והנה מ"ש להתיר מטעם ס"ס פשוט דאף לכתחלה היו יכולים לסדר לה הגט ולא אמרינן הא אין עושין ספיקות בידים (יעו' בר"נ סוף פסחים ובב"י או"ח (סי' פג) ופר"ח שם אות ב' ושו"ת מהרי"ט חיו"ד (סימן ב') ובמג"א (הימן י' ס"ק יא וסי' תסז ס"ק ב') דבכדי שלא תהיה עגונה הוי כדיעבד וכזה כתב התה"ד (סי' קץ) הו"ד ברמ"א אה"ע (סי' קסט סי"ב) דכל דבר שאין לו תקנה הוי כדיעבד ואף דלא מהני ס"ס במקום חזקה כמבואר ביו"ד (סי' קי) הא מצינו לכמה גדולי הספרדים בתשובותיהם להתיר מטעם ס"ס אף במקום חזקת א"א יעו' בב"ש (סי' יז ס"ק פד) וכנה"ג שם הגב"י אות צו ובפנ"י קו"א לכתובות אות מו וגם הא כבר כתב המשנה למלך (פ"ב מהלכות טומאת צרעת ה"א) דספיקא דדינא מהני במקום חזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין וכ"כ הפרמ"ג בכמה דוכתי ובחבורי הבאתי סעד לזה מדברי הירושלמי גיטין פ"ק ה"ב (יעו' בספרי מנחת משה חאה"ע (סי' ז' אות י' וסי' ח' אות ה' וסי' יא אות ב') ובחבורי לשד השמן (פ"א מהלכות ממרים ה"ה) ובחבורי ברכת משה קונטרס התשובות סי' טו אות ז' וסי' ל' אות ד' וסו"ס לה) ויעו' ג"כ בספר שדי חמד שנדפס מחדש להגאון חכם מדיני הי"ו מערכת גט לסימן ל' אות ו') שהאריך מאד בענין זה אי מהני להכשיר גט מטעם ס"ס והביא ג"כ מ"ש בחבורי) אכן בנ"ד אי נתחיל בספק השני דלמא הברתם בפת"ח עומד לנגדנו החזקה כיון דזה הוי ספק המציאות יעו' משנה למלך (פ"ז מה' שכירות ה"ב) דאף בספיקא דדינא אי הוי ספק במציאות דלא ידעינן במציאות איך הוי ל"ש לומר בשביל חזקה לא ישתנה הדין) אבל באמת י"ל דיש עוד צד ספק להיתר דאפילו אי נימא דההברות מכו"נ שוות המה ונימא ג"כ כדעת המחמירין בחסר יו"ד הניקוד מ"מ יש לצדד דזה דוקא בחסר יו"ד בשם שדוגשין החירי"ק ממש משא"כ בשם הירשל דהברתנו ממוצעת היא בין חירי"ק לסגו"ל ומחמת מהירת המבטא נשתנה ההברה וי"ל דנוטה יותר לשב"א א"כ הא בכג"ז מצינו בשם ביין וינידא (המוזכר בשו"ת הרלב"ח סי' מג) שכתב הע"נ אות ב' (הו"ד ג"כ בט"ג שנ"ב ס"ק יז) בשם הראנ"ח ומהרא"ף ומהרי"ט שהצריכו ב' גיטין בא' חסר יו"ד בין וי"ו לנו"ן של ונידא ובא' מלא יו"ד וינידא והוא כתב דסגי בחד גט מלא יו"ד והרב המג"ן הגיה שם דכיון דיש ספק אם שמה בחירי"ק או בשב"א יותר נכון לכתוב בלא יו"ד ונוכל לקרותה בחירי"ק או בשב"א אבל בהיות ביו"ד הוא דוקא בחירי"ק כמשפט שמוש היו"ד יעו"ש דדבריו מסתברין ויש קצת סעד לדבריו ממ"ש המהרי"ק שורש ק"ו שיותר טוב לכנוס בספק חסרון מלכנוס בספק שינוי, הן אמת דהגאון הק' צ"צ (סי' קפט אות ה') מסתפק בכל השמות תסיא גינעסיא וכדומה במקומות שיש ספק אי נרגש היו"ד במבטא דספק זה קשה לתקן דאיך שנכתוב הוי ספק פסול וכתב דאין זה דומה למ"ש המהרי"ק שורש ק"ו דהתם מיירי שיחסור ענין שלם דהיינו כתיבת איזה נהר שיש ספק אם לכותבו הלכך טוב יותר לכנוס בספק חסר שכשר לכ"ע בדיעבד משא"כ בנ"ד שאם חסר היו"ד לא נכתב השם יפה יעו"ש, אמנם יש לחלק בין ספק הרגשת יו"ד שיש לה תנועה בפ"ע (אלא דצע"ק במ"ש הט"ג שנ"ש (ס"ק ז') גבי סאייה לחלק דרק התם יש לה תנועה עצמית ולכן כופלין היודי"ן משא"כ שם סאסיא כו' יעו"ש) לבין ספק הרגשת יו"ד הניקוד דלא הוי שינוי כ"כ וכמש"ל סוף אות ג' (וגם הצ"צ בעצמו שם חילק אח"כ בין יו"ד דהילל ודמילכה לבין יו"ד דהעניא חסיא ודומיהן שנרגשת במבטא יעו"ש ובט"ג שא"ה (ס"ק א) מ"ש בשם המכמ"א ושא"ג (ס"ק כז כח) ושא"פ (ס"ק א') בשם פנחס) ויעו' בכנה"ג (סי' קכט) הגב"י אות קפה ובספר חיים ושלום ח"א סי' לא (דף סה ע"ג) שהביא דברי ברכת המים בשם קאדי (אנכי לא מצאתי בס' בה"מ שת"י) דיש ספק אם לכתוב האל"ף דאולי יקרא הקורא האל"ף נעה ולא נחה דהיה כותבו חסר ונלמד מדברי המהרי"ק דטוב לכנוס בספק חיסור מספק שינוי יעו"ש מה שתמה הרב השואל ויעו"ש בסי' לב (עה ע"א) מ"ש הוא ומבואר דיש מקים ללמוד דילוג אות בכתובת השם מדילוג שם הנהר ואין הנושא סובל אריכות דבנידון הרב המג"ן דיש ספק אם הוא בחירי"ק או בשב"א כ' דיותר טוב לכתוב בלא יו"ד