באר משה רעו

אין שום איסור) אכן אף דלא נודע לנו הטעם ראוי לחוש למנהגא בכג"ז דידועים דברי הרשב"א בתשובותיו (הו"ד בשו"ת השיב משה חאה"ע סי' יג) זה לשונו הטהור דאין לדחות הקבלה שיש ביד נשים הזקנות מבני עמנו מפני ששים רבוא מופתים המראים סותרו דחוק הישראלי הוא למעלה מהטבע והשכל עכ"ל הזהב

[י] הנה בענין הסתכלות במראה שהתפילין יהיו באמצע נודע לי מכמה גדולים יראי ה' שהיה להם בכיסם כלי ראי קטן בכדי לראות שהתפלה של ראש יהיה באמצע ממש אבל גאון עיר וקדיש כתב בזה דברים נפלאים ה"ה הגה"צ בעל דברי חיים ת"ב או"ח (סי' ו) כתב על מי שנוהג כן שהוא דברי בורות כי אפי' אם אינם מכוונים כשר דידוע שיש מקום בראש להניח שני תפלין ואפי' ברוחב ואין שיעור לתפלין ברוחב וכן משמעות המרדכי בהדיא והגאון בספרו לא הקפיד ממש בצמצום עכ"ד. ודבריו נפלאין מאד במכת"ר כי רב הוא דהא בש"ע או"ח (סי' כז ס"י) פסק דצריך לכוון הקציצה שתהיה באמצע כדי שתהיה כנגד בין העינים וכ"ה ברמב"ם פ"ד מהלכות תפלין ה"א וצריך לכוון אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים יעו"ש בכסף משנה וב"י שהוא ע"פ דברי הש"ס מנחות (לה) כלפי פנים דפרש"י ממול עורף ולא בצדי הראש ומזה נלמד דצריך לכוון אותה באמצע דכיון שהקשר הוא מול עורף ממילא הקציצה היא בין העינים ובלא"ה צריך לעשות כן כדי לקיים קרא דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך יעו"ש דמכל זה מבואר דצריך להיות באמצע ממש כמו הקשר מלאחוריו ומ"ש הנדב"ח דכן משמעות המרדכי דאין שיעור לתפלין ברוחב ומקום יש להניח ש"ת אפי' ברוחב לפע"ד אין שום משמעות לזה במרדכי ואדרבא המעיין שם במרדכי הלכות תפלין (יב א יג ע"ב) יראה דיותר מבואר שם דמקום ש"ת הוא בגובה מן הפדחת עד מקום רפיפת התינוק וכ"נ מדברי הירושלמי עירובין פ"י ה"א יעו' ג"כ תוס' עירובין (צה ב) ד"ה מקום ודוק, אמת דהב"י שם (סימן כז) כתב על תחלת דברי הרמב"ם שם במ"ש ומניחין אותן על הקדקד כו' והא דאמרו מקום יש בראש להניח ש"ת אפשר דלא ע"ז נאמר אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש (והוא כדברי הדב"ח) מ"מ הא כתב שם הב"י עוד תירוץ אי נמי זה על זה ומקום הנחת שני תפלין מוח התינוק רופס וסיים הב"י ע"ז וזה נראה יותר כי היכי דלא נשוויה חולק בהדי הרא"ש וס' התרומה יעו"ש וא"כ לתירוץ בתרא אין שום הכרח לומר דברוחב ג"כ יש מקום להניח שני תפלין (וגם בתחלה כתב זאת רק דרך אפשר) ועכ"פ לכתחלה בודאי צריך לדקדק שתהיה באמצע ממש (נגד מול העורף) ואיך כתב הדב"ח על המדקדק הזה שהוא דברי בורות ואי משום הסתכלות במראה הא היכא דאין כונתו להתקשט אין איסור יעו' תוס' ע"ז (כט א) ד"ה המסחתר ובש"ע יו"ד (סי' קנו ס"ב) ומדוע יהיה זהירות זאת גרוע מהיכא דמסתכל במראה כדי להסיר הכתמים או נוצה מראשו דשרי כמבואר בסמ"ג ורמ"א שם והדברים פשוטים

[יא] בענין שנוהגין שלא להיות שדכן בזווגי א"י אפי' במקום ריוח גדול מהיכן נודע דין זה ונשאלתי בזה מגדול א' חו"ל בדבר עני הגון שיש בידו להרויח סכום רב באופן שיהיה סרסור בזווג אצל אדון א' ישמעאל וכתב שלא מצא בפוסקים איסור בזה ורק מאמר העולם שמי שעוסק בזה לא ינקה מזרע שאינו הגון וכו' מאיזה מקור יצא מאמר זה והשבתי לו דמנהג ישראל תורה היא ובכל מושבות בנ"י חו"ל לא יעסוק שום איש בזה מהאי טעמא וידוע מה שכתב הרשב"א בתשובותיו (הו"ד בשו"ת השיב משה חאו"ח סי' ג ג"כ בענין שלא נמצא בספר רק מה שהוא קבלה ביד בני עמנו וכמש"ל ג"כ אות ט) דאין לדחות הקבלה שיש ביד נשים הזקנות מבני עמנו מפני ששים רבוא מופחים המראים סותרו דחק הישראלי הוא למעלה מהטבע והשכל יעו"ש וכמו כן בנ"ד אף דמצד הדין אפשר דאין איסור מ"מ הקבלה שיש ביד כללות ישראל אין לדחות ובפרט דמצינו שכתב כן בשו"ת חות יאיר (סי' קפה) [הו"ד בבאה"ט יו"ד סי' ב ס"ק טו ובחו"י דפוס סדילקאב נחסרו דברים אלו רק במפתחות נטמן ברמז] זה לשונו משא"כ המזווג בעכו"ם דאין איסור והרמב"ן עשה לעכו"ם רפואה שתלד עיין תשו' הרשב"א (סי' קצ וקסד) מ"מ יש לו קבלה מפי גדולים המתעסק באלה לא יצא נקי מזרע שאינו הגון ונרמז במה שכתוב לא תתחתן בם כו' כי יסיר כו' עכ"ד עכ"פ פשוט דאין להשיב היתר בזה [ובמדינותנו אין נ"מ בזה דבלא"ה מצד חקי הממשלה הרוממה אין מגיע שום שכר שדכנות]

[יב] בענין שו"ב שידיו מרתתין מלבד דברי הנוב"י הידועים (מה"ת יו"ד סי' א) האריכו בזה גדולי האחרונים בתשובותיהם בשו"ת דב"ח ותשו' טוטו"ד ותשו' שו"מ ותשו' חס"ל ובענין שנשאלתי אמרתי שלפע"ד מהראוי שהבחינה תהיה בעת בדיקת הסכין שלא ירותחו ידיו בעת הולכת והבאת הבדיקה כמובן וכעת זכינו לאורו של המגיד משנה (מכת"י הנדפס ברמב"ם דפוס ווארשא תרמ"ב שזכיתי לראות שם באור גם חדושי לשד השמן) וכתב בפ"א מהלכות שחיטה סוף הכ"ג וכן אם הוא מרתת בידיו שאסור לבדוק הסכין שמא חסר לו כח ההרגש וכו' ודבריו אלו המה קילורין לעינים ובתשו' א' כת"י הארכתי בזה בעה"י וכן יש להעיר עוד בדין שחיטה בענין שחיטה לאור הלבנה דהפר"ח יו"ד (סי' יא ס"ק ב) הקיל בזה כשמאירה יפה והביא דברי הרדב"ז שהחמיר לכתחלה (וכ"כ הבאה"ט שם ס"ק ב) אכן ברדב"ז על הרמב"ם (שנדפס מכת"י ברמב"ם דפוס הנ"ל) פ"א מה"ש הכ"ח כתב בלשונו הטהור ומדלא משני כאן לאור הלבנה משמע דאין שוחטין לכתחלה לאור הלבנה ומיהו בזמן שהלבנה מלאה ומאירה יפה שוחטין לכתחלה לאורה שהרי רואה את הסימנים יפה שוחטין והא דלא משני הכי משום דלא פסיקא ליה עכ"ד ויעו' בשפ"ד (ס"ק ב) שכתב דבשעת הדחק כשאורו מבהיק יש להקל ובס' דעת תורה לידידי הגאבד"ק ברעזאן (בס"ק ד) האריך בזה להקל בשעה"ד ועכ"פ בשעת הדחק כגון לחולה וכדומה יש מקום להקל כיון דהרדב"ז שהחמיר לכתחלה כמ"ש הפר"ח הוא בעצמו הקיל בביאורו לרמב"ם כשאורו מבהיק

[יג] כמה הערות בנוב"י והערה א' בחת"ס הנה הנוב"י מה"ת חאה"ע (סי' לה) פלפל לענין דאין להקל במניקת חברו משום מצות פ"ו דאטו נתיר איסורי שניות או איסור חלוצה לכהן משום מצות פ"ו יעו"ש באורך אכן יש מקום לחלק קצת דבשאר איסורי דרבנן כשניות וכדומה לא התירו משום פ"ו דשמא לא תתעבר וע"כ לא התירו ודאי איסור דדלמא לא יבוא לקיום פ"ו משא"כ הכא דעיקר האיסור שמא תתעבר ותעכר חלבה א"כ ממ"נ אי תתעבר יש מקום להתיר האיסור משום פ"ו ואי לא תתעבר ליכא חשש לולד אכן לדינא בלא"ה דבריו נכונים שם וכמ"ש בגליון הנוב"י

ויעו' ג"כ בנוב"י שם (סי' נד) פלפל בענין קטן מדוע לא יוכל לקדש אשה גדולה מה"ת משום דעת אחרת מקנה ומסיק בסוף פלפולו ואמנם לכן נלע"ד דקרא דכתיב כי יקח איש אשה דרשינן איש ולא קטן וכו' יעו"ש בנוב"י אבל המעיין ברש"י כתובות (עג ע"ב) ד"ה קטן