באר משה רעה

כשיח או שותק משא"כ במוסיף בתואר הראוי וכן הגאון המשיב יש"א ברכה האריך לצדד בזה ע"פ דברי הש"ס כתובות (דף טו) דמותר להוסיף בתואר חבירו אף שאינו כדאי לכך יעו"ש באורך וכ"נ פשוט לצדד להקל דכיון בעו"ה השפילו מאד קרן לומדי תורה ה' ירחם ע"כ לכבוד התורה ולומדיה הנהיגו עתה להרבות בשבחים בכדי להרים קרן התורה וכנראה ג"כ מדברי המהרשד"ם אה"ע (סי' סה) הו"ד בשו"ת חיים שאל שם] דבכל זמן צריך לתאר החכם כפי התוארים הנהוגים בזמן וכיון שזהו המנהג אין לחוש יעו"ש ובזה ניחא דבדורות שאח"כ התחילו לתאר בשם גאון אף דמקודם רק הגאונים דאחר רבנן סבוראי קראו בשם גאון מ"מ אחר שהתחיל לירד קרן התורה התחילו הגדולים לחבב בהדרת הכבוד את גדולי זולתם ולכן בעתים הללו נתרבו התוארים וכמ"ש ג"כ החיים שאל שם בתוך דבריו ומה גם שמזמן הרשד"ם עד זמננו נתמעטה החכמה ונתרבו התוארים יעו"ש [אח"ז נדפס ס' שדי חמד קונטרס הכללים וראיתי שהאריך בפרט זה (במערכת ח כלל קמ ומערכת כ כלל קנז) והביא שם גם דברי ידיד החכמים הגאון שה"ת בעל זכר יהוסף שכתב לו דאטו בשביל שנכשל לעבור בהעדר ידיעה על בל תוסיף באברך מאן דהוא יפגום בכבוד כל גדולי הדור וכו' ובפרט בזמננו אשר גדולי התורה מועטים ואם יזלזל בכבוד תורתם יגרום יותר ויותר לזות שפתים ובכלל די רק להזהר במה שהוא באפשרי וכו' יעו"ש אכן הגאון הנ"ל בספרו הנפלא זכר יהוסף שו"ת שהדפיס מחדש השמיט כל תוארי הכבוד אפי' מהגאונים המובהקים שנבג"מ והאריך שם בזה באו"ח ח"א (סו"ס ע) ובפתח דבר לספרו התנצל בזה שלא לדון אותו לכף חובה בהפקד התוארים הנהוגים אשר כמו שנפרצו מאד בימינו כן ירד מחירם הרבה בעיני המבינים בעם ואלה הראוים לזה הדומיה היא תהלתם יעו"ש דלא זכר שר התורה מה שהשיב הוא בעצמו עצתו לידידנו הגאון הצ' חכם מדיני הי"ו] ועל כיוצא בזה נאמר הכל הולך אחר הכונה ובלבד שיכוון לבו לשמים להלהיב לבות בני ישראל לאהבת התורה ולחבב לומדי התורה אצל תומכיה המאושרים להגדיל תורה ולהאדירה וגם למי שכותבין אליו התוארים בהפלגה יתרה יש בזה ג"כ דרך לעבודת ה' להשתיק עי"ז כל צר ומסית ומסטין (אשר הוא יורד ומסטין ועולה ומקטרג יעו' ג"כ ש"ס סוכה נב ע"א) כידוע המעשה מכ"ק הרב הגאון הצ' האוהב ישראל ועכ"פ האיש הירא ודורש אלהים גם זאת יגביה לבו בדרכי ה' כידוע ליו"ח והאל הטוב יתן בלבנו בינה להבין ולהשכיל ויאיר עינינו בתורתו ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמו ולהגביה לבבנו בדרכי ה' אכי"ר, ויעו' ג"כ בשו"ת הרדב"ז ח"ד (סו"ס קו) במ"ש ושמעתי אומרים שתנאי הגאון היה שיהיה יודע ששה סדרי על פה גמרא ומשניות אבל מה נעשה לדורות אחרונים שכבר נהגו וכו' יעו"ש

[ג] בענין הרגיל בפי העולם להשמר מלדבר סוד אפי' בדליכא איש זר ורגיל בפיהם המאמר משום דאזנים לכוחל ואם ידרשו אפי' מצורבא דרבנן היכא ראה זאת ישיב שהוא מאמר מפורש בשים ולא נודע מקומו אבל באמת היא רש"י מפורשת בברכות (ח ע"ב) על מה דתניא אמר רע"ק בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כו' אין יוצאין אלא בשדה פרש"י ד"ה אלא בשדה דאמרי אינשי אזנים לכותל ובאמת נמצא מאמר זה במד"ר סדר אמור (פ' לב) ובעל הכנפים יגיד דבר ר' לוי אמר אזנים לדרך ואזנים לכותל יעו"ש ולפ"ז צ"ל דבשדה היינו במקום מוצנע ודרך היינו שהרבים בוקעים בו וכן מצאתי אח"ז להגאון מהר"ש שטראשון בחידושי רש"ש שכתב כן

[ד] בנדון השמות שנתחדשו באבא אלטא אלטר כבר כתבתי בזה בעה"י בספרי מנחת משה חאה"ע (סי' י) דדינם כשאר שמות הלעז לכל הפרטים יעו"ש וגם שם זידא זידל הזכירו האחרונים ולדעתי העניה נמצא שם כזה בירושלמי אכן בפתח חריף יעו' ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ג (ח ע"ב) מוזכר שם ר' יהושע בר זיידל

[ה] מה שנהגו כמה גדולים לעשות יום משתה וסעודה ביום הלידה כשהגיעו לימי זקנה ונמצאו מערערין ע"ז אבל באמת יש מקור וסעד למנהגם מדברי הש"ס מועד קטן (דף כח ע"א) רב יוסף כי הוי בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן כו' יעו"ש וראיתי אח"כ לחכם אחד שהעיר בזה לחזק המנהג שנהגו לחוג יום הולדת אבל אין ראיה משם רק לימי זקנה ומטעם המבואר בש"ס שם

[ו] בענין שני מילות בזמנם ידוע מ"ש הברית אברהם חאו"ח (סי' יד) [הו"ד בפת"ש יו"ד סי' רסה ס"ק ט] דלא מצא שום סברא להקדים דוקא לזה שנולד תחלה וכו' ואפשר שהוא מטעם שלא יתעורר קנאה ומחלוקת יעו"ש ובתשו' בנין שלמה לרב אחרון כתב שאם אחד כהן אזי יש להקדים הכהן כמו בקה"ת ולא זכר דכבר מבואר דין זה בשיורי כנה"ג (הו"ד בבאה"ט או"ח סי' קלו) זה לשונו ת"ת קודם לכהן ע"ה כהן קודם ללוי וכו' וכן הדין בשני ילדים למול אם נולדו בשעה אחת עכ"ל

[ז] בענין אוכלין תחת המטה שאסור משום סכנה כמבואר בש"ע יו"ד (סימן קטז) הנה רבים שואלים אם דוקא כשישן אחד על המטה או דאין חילוק בזה והראיתי דהדבר מבואר בתורת חיים על שבועות (טו ע"א) ד"ה ריב"ל שכתב ונראה דהיינו דאיתא בפסחים אוכלין תחת המטה ר"ר שורה עליהן לפי שהשינה א' מששים כו' וכשהוא בשעת שינה על האוכלין ה"ה כאלו היו באה"מ ושריא עליהן כו' יעו"ש מבואר דאם לא היה ישן שום אדם על המטה שהיו מונחין שם לא נאסרו ובלא"ה לענין דיעבד הקילו כמה אחרונים בענין ר"ר ע"פ דברי בעל העיטור הו"ד בב"י יו"ד (סי' ו) דלטעם הירושלמי משום ר"ר בדיעבד שחיטתו כשרה יעו' בשו"ת שבו"י ח"ב (סימן קה) ושו"ת שא"ר חיו"ד (סי' ח"י וכח) ושו"ת חסד לאברהם חיו"ד (סי' קו)

[ח] בענין שם כלה וחמותה וחתן וחמיו היכא דלא יש שם אחר בצירוף שם השוה דנהגו בזה להקל הנה גם הגאון מהרש"ק בטוטו"ד מה"ג (סי' רסג) כתב דהשיב לכמה מקומות דאם אחד יש לו שם אחר בצירוף שם השוה להשני אין קפידא ומותר להתחתן וכ"כ בספרו קנאת סופרים בהשמטות לש"ט סי' כו (דף לט ע"ב) וכ"כ הצמח צדק החדש בתשובותיו חאה"ע סי' קמג) ובפסקי דינים שלו (סי' קטז) וכבר כתב כן גם הגאון הקדוש מאו"ה בספרו השיב משה חאה"ע (סי' סט) יעו"ש שכתב דכל שיש איזה שינוי אפילו רק בחניכה לית לן בה והעיר ג"כ מדברי הש"ס ברכות (כה ע"ב) וכתובות (סב ע"ב) יעו"ש ובס' מנ"מ חה"ש (דין מא)

[ט] הנה בנושא אשה אלמנה נהגו העולם איסור זווג בלילה הראשונה ואין לזה שום מקור אכן בטו"ט שם (סי' רסג) כתב ונדון הנושא אלמנה אם לזווג לה בלילה הראשונה העולם נהגו איסור בזה וראוי לחוש לו עכ"ד ולא כתב ג"כ טעם לזה ואפשר מפני חומרת הזוה"ק פ' משפטים (קב א) בנושא אלמנה בגין דרוחא קדמאי מכשכשא בה יעו"ש ואולי יש קבלה בזה מראשונים דאי לא נזקק לה בלילה הראשונה אזלה הסכנה (ועפ"ז בגרושה