באר משה רעד

מאמר זכרון טוב

בסוף הספר אכתוב מאסר זכרון טוב אף שיש בו דברים פשוטים אבל יש בהם תועלת לזכרון במאמר חו"ל אל יפטור אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה היינו שההלכה מלובשת באדרת הפליאה והחדה אשר משו"ה כמה גדולים חברו כמה דינים בדרך היכי תמצא וכן כל דברים פליאים שנאמרו בדרך אשתמיטתיה אשר זאת היא דרך כבוד גם לגדולים כמ"ש החות יאיר ומלתא רחמיהי מידכר דכירי אינשי ומתוך כך זכרהו ולא ישכחהו, ואני תפלתי זכרני בזכרון טוב לפניך, וזה רק קומץ מכמה מאות דברים הכתוכים על גליון ספרי המרובים בעזר הצור והאל הטוב יאיר עינינו בתורתו אכי"ר

[א] היכא מצינו ענין השכחה דמצויה אף לגדולים הנה הרדב"ז ת"א (סי' תז) נשאל בדיני מיגו והשיב בלשונו הזהב אבל אכתוב לך בקיצור אותם אשר הקיפה ידיעתי ומהם תדין על השאר כי השכחה מצויה וכש"כ בזקנים וכו' יעו"ש בדבריו הקדושים. ולענין העלמה לפי שעה המקור מצינו להרמב"ם בשו"ת פאר הדור ובאגרת הרמב"ם שכתב כמה פעמים שנעלם ממנו לפי שעה מקור דבריו ויעו' ג"כ בב"י או"ת (סי' קסז) לענין פרוסת המוציא במ"ש הרמב"ם (פ"ז מהלכות ברכות ה"ה) ואין הבוצע נותן ביד האוכל אא"כ ה"א והביא הב"י בשם תשו' הרשב"א (סי' רעת) שכתב הטעם משום שנאמר פרשה ציון (וכמ"ש הרד"א) ושאלוהו מנין לבה"ג ולהרמב"ם זה והשיב זה מדברי חכמים הוא להם בודאי ומקום ידוע היה לי בזה ושכחתי אם אמצא אחר בדיקה אשלח ואודיעך (יעו"ש בבד"ה להב"י שכתב ואני מצאתי באיכה רבתי) ויעו' ג"כ בש"כ חושן משפט (סי' עב ס"ק קסג) שהביא מ"ש הוא בעצמו לפני כמה שנים על גליון הש"ע בשם המהרש"ל פ' הפרה (סי' כ) ואח"כ משום שאין הרש"ל לפניו מסתפק מאיזה טעם כתב כן וכתב ואולי מזה הטעם פסק כן יעו"ש דלא זכר שר התורה הטעם מענין שרשם בעצם ידו הטהורה ואנן יתמי דיתמי מה נענה אבתרייהו וכן לענין הבקיאות בזה"ז יעו' מ"ש עוד בתשו' אבקת רוכל (סו"ס רג) שכתב ומה שהצריך הרשב"ץ שלמד כל התלמוד נראה שלבני דורו שנאה אבל בדורות אלו לא ימצא מי שלמד כל התלמוד כי אם א' מעיר יעו"ש (ויעו' ג"כ ברש"י ביצה (כד סוף ע"ב) שהביא בשם תשו' רבינו גרשום שכתב כמותו וכי בא אליו מכתב מגרמיי"ש שבא לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומא ושמו ר' קלונימוס ובקי בכל הש"ס והורה כן) ויעו' בבית יוסף או"ת (סי' ג) ד"ה ונראה מ"ש ואע"פ שהעולם נוהגים כו' מפני שאינם מעיינים בדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה אלא תד או תרי בדרא יעו"ש ויעו' בשו"ת חוט השני (סי' כ) במ"ש כי השכחה הוא טבע אנושית כוללת כל האישים ואם יש חילוק ביניהם בין רב למעט וזה דאמרינן בכולי תלמודא אשתמיטתיה הוא לשון נקיה ודרך כבוד לומר דבאותה שעה נשמט ממנו הדבר ההוא מפני השכחה יעו"ש דמונה כמה דברים דאישתמיטו מהקדמונים גאוני עולם וכמה גדולים באו אחריו והראו מה דאישתמיט ממנו באותה תשו' ואכמ"ל ומה נאמר בדורנו אשר אנו ממשמשים כעור באפלה בבית התלמוד והפוסקים ואם הראשונים כבני אדם וכו'

[ב] בענין ריבוי תוארי הכבוד הנהוגים בזה"ז אשר לפמש"ל בדור יתום זה אינו ראוי אפילו לשליש ולרביע ובאמת בהקדמת תשו' ר' עקיבא איגר זצ"ל הביאו בניו לשון מכתבו הטהור כי אמרתי אני בלבי תמיד על דברת התוארים שנהגו גבן לכתוב אי אישר תילי אבטלינם כי ריבויין קשה ומיעוטן לא יפה להכותב היא אבק חנופה למי שכותבין או אבק גיאות כי ירבו לו או אבק שנאת חנם אם ימעט וכל כך קצה נפשי בהם עד שקבלתי עלי שלא להביט בהם ושלא לקראותם על אחת כמה וכמה בל אחפוץ בהם בדבר הנדפס אשר עומד לימים רבים פן אהיה לבוז בעולם האמת וכו' יעו"ש בדבריו הנעימים וכבר כתב כזה הרלב"ח (סוף סי' קב ת"א) זה לשונו הטהור ואחר זה אוכיתך ואערכה לפניך גם בדרך האהבה על ריבוי התוארים שהוספת לי בכתבך אילו הייתי מאותם שרצונם בכך ותהלה לאל אין לי חפץ בהם כלל לא מינייהו ולא מקצתייהו ולכן חליתי פניך שכשתכתוב לי פעם אחרת לא תכתוב באותו האופן אם תרצה שאשיב לך תשובה ודי כבוד מהשואל ממני דעתי בדבר תורה במה שתחשיב אותי לכך עכ"ד הקדושים ויעו' ג"כ בשו"ת חיים שאל ח"א (סי' ע"א אות ו) בענין ת"ת שצוה שלא יאמרו לו שום תואר בהשכבה וגדולי העיר היו רוצים לשנות צוואתו שלא יהיה כאלו מבזים אותו והאריך שם בענין ריבוי התוארים והביא מדברי הירושלמי שביעית (פ"י) דהיכא דמוקרין ליה בגין תרתי צריך למימר להון אנא חדא מיכלא חכים (ודברי ירושלמי אלו מובאים בהגהות מיימוני פ"ו מהלכות רוצח) והביא ג"כ דברי המשנת חכמים מהמהר"מ חאגיז (סימן קפו) שצוה כן שלא יתארוהו בשום תואר והוא שם האריך בנועם דבריו כי ע"ז ידוו כל הדווים המקבלין כבוד ההמון שמכבדין אותו כאלו הוא גברא רבא ואינו אפי' זוטא והירא לנפשו כי על הכל יתן דין וחשבון חייב לומר בפירוש כי אינו ראוי לכבוד הזה ובזה יפטר מעונש מתעטף בטלית שאינו שלו ועכ"פ האי גברא רבא שירא לנפשו שהתוארים שנוהגים לתאר בדור הזה הם יותר ממה שהוא ראוי ומשו"ה צוה שלא לתארו בתוארים הנהוגים והוא לתיקון נפשו מאן ספין לעבור על מצותו יעו"ש שהביא ג"כ דברי מרן האר"י הקדוש דהיה מלעיג על ההשכבות והביא שם ג"כ דברי המהר"ש הלוי שצוה שלא יתנו לו שום תואר רק שמו לבד והרב הגדול מהרח"ש וכל סמיכי רבנן קדישי קיימו צואתו כמו שכתוב בס' קורא הדורות (דף מו) יעו"ש ויעו' ג"כ בספר חיים להגאון מהר"ח פאלאגו מאזמיר זצ"ל (סימן ז"ך אות טו"ב) שהאריך ג"כ בפרט זה להתרחק מלרדוף אתר הכבוד המדומה בריבוי תוארים שיש בזה איסור גאוה ומשתמש בכתרה של תורה ואם אינו ראוי לכך איכא איסור דמשתמש בטלית שאינו שלו והביא דברי החסיד שבכהונה בס' אגדות אליהו שהביא ג"כ מדברי הירושלמי שביעית פ"י (ולא הביא מדברי החיים שאל אלא ממה שכתב בס' לב דוד פ"ב דע"ז יעו"ש) ובסוף דבריו הוסיף על דברי הקדושים הנ"ל במאי דתנן פ"ט דנגעים ובפי"א חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים דוק מינה דאין נותנין לאדם תואר בשביל שלמד הרבה כ"א העיקר הוא לקיים ומי יאמר זכיתי לבי וקיימתי דברי תורה ודברי חכמים יעו"ש וכ"ז לגבי המתכבד בתוארים בודאי יש לברוח מזה כבודת מי הנחש אמנם המכבד לחברו ת"ת בתוארים יותר גדולים מערכו דנראה מדברי הגאון רע"א שהבאתי לעיל דלגבי הכותב הוא אבק תנופה יעו' ג"כ בשו"ת מעשה איש (לידידי הגאון מהרי"ש אלישר הי"ו) חחו"מ (סי' י) שעמד בחקירה. זו חכם אחד אם נכלל זה בלאו דלא תחניפו דעונשו תמור כמבואר בסוטה (מא ע"ב) והאריך לצדד בזה דל"ש תנופה רק באדם שעושה עולה שאינו נוהג כשורה והוא אומר לא