באר משה רסו

נקבי המסננת והוא הפ"מ אם יש לצדד בזה ע"פ דברי הכו"פ (סי' ק ס"ק ב) שהביא בשם גדולי הראשונים דבריה בטלה בתתק"ס ע"כ לצירוף דעה זו שצירף הכו"פ יש לצדד ג"כ מפני הספק דנימוח זת"ד ולפע"ד הנה לצרף דעה שלא הובאה בש"ע בודאי קשה לומר כן וכמ"ש הרב בעי חיי בחלק עץ הדעת הו"ד בעין זוכר להגאון חכם חיד"א זצ"ל מערכת הס' (אות לב) דאין לעשות ספק בדבר שנקבעה הלכה בש"ע ויעו' בפרמ"ג בכללי או"ה (דין ו) ובסי' קה במ"ז (ס"ק א) ובכללי ס"ס בשפ"ד במחודשים ג' ובלב"ש בח"ד (ס"ק כ וס"ק לא) ויעו' ג"כ מ"ש הגאון או"ת בקצור תקפו כהן (סי' עה) לענין קים לי דלא מצי התופס לטעון קים לי כהרמב"ם כיון דהרמ"א פסק דלא כותיה יעו"ש וכן מה שחידש הכו"פ שם (ס"ק ד) צד היתר לתקנות העולם בתולעים קטנים דכיון דלא נאסרו עד אחר שפירשו ע"כ לא מיקרו בריה כיון דלא נאסרו מתחלת ברייתן הנה מלבד דגם הכו"פ בעצמו כתב שם דחלילה לסמוך ע"ז להקל מכפי האמור בש"ס ופוסקים יעו' ג"כ בחו"ד שם (ס"ק ה) שכתב דמדברי הש"ס מכות (טז ע"ב) אכל נמלה לוקה ד' וכו' מבואר דהוי בריה וא"צ כזית אף דמיירי בהנך תולעים שלא נאסרו רק אחר שפירשו יעו' בספר המצות להר"מ במצות ל"ת מצוה קעט ויעו' מ"ש ג"כ הגאון נוב"י בדגול מרבבה שם (סי' ק) ולפע"ד נראה דהעיקר תלוי רק באם הוא אסור מחמת עצמו או לא וכמ"ש החו"ד שם בשם התוה"ב להרשב"א וכן נראה מהמתניתין דמכות שם (יג ע"א) כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב ר"ש אומר כל שהוא וחכ"א כזית אמר להן ר"ש אי אתם מודים לי באוכל נמלה כ"ש שהוא חייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה ואמאי לא השיבו לו לחלק כפשוטה דחטה של טבל לא חשוב בריה משום דלא נאסרה מתחלת ברייתה עד שנתמרח בכרי ומדוע השיבו תשו' די"ל דהן עצמם לא ס"ל כמ"ש התוס' שם (יז ע"א) סוד"ה ורבנן א"ו מוכח כדעת הרשב"א בתה"ב דהעיקר תלוי באיסור מ"ע דבזה הוי בריה אף דלא נאסר מתחלת ברייתו וא"כ פשוט דבטבל י"ל דהוי איסור מחמת עצמו ולא חשוב נעשה בי"א דמה שנתמרח הוא לצרכו והאיסור בא ממילא יעו' תוס' יבמות (קיט ע"א) ד"ה ר"מ ודוק. אכן הגאון מהרש"ק בטוטו"ד מה"ג (סי' קס) כתב להקל בדין כזה בתולעים הנמצאים במים ואי אפשר להסירם גם ע"י סינון יעו"ש שכתב להתיר מטעם הנ"ל דבעינן שיהיו אסורין מתחלת ברייתן ואל"ה אין להם דין בריה. עוד כתב שם דכיון דאי אפשר להפרידם מחמת דקותן גם ע"י סינון ומחמת פרישתן סופן לחזור הוי כאלו לא פירשו כלל יעו"ש לזאת אם באופן ששעת הדחק הוא ורוצה להקל יש לו עמוד לסמוך עליו אבל לדעתי קשה להקל בזה כמש"ל

ידידו הדו"ש באה"ר וא"ע ושלום כל נושאי דגל התורה משה נחום ירושלימסקי האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן לב

דברי ידיד החכמים הרב הגאון הגדול החו"ב גור הרבנים וכו' כקש"ת מוהר"ר חיים אלעזר וואקס וצ"ל אבד"ק קאליש ופיעטרקוב והגלילות, מ"ש לי בענין המוטער שפיגעל לכתוב לו חות דעתי אחרי שהשיג ספרי ברכת משה

[ז"ל] ב"ה יום ב' טבת שנת תרמ"ו לפ"ק פיעטרקוב, שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי נר ישראל עמוד הימיני פ"ה פאר הדור כש"ת מוהר"ר משה נחום ירושלימסקי נ"י אבד"ק קאמינקא יע"א

בראשונה אקדם לו בתשואת חן על אשר שלח לי ספרו הנחמד הנקוב בשם "ברכת משה" ואם כי מעט פנאי יש לי ראיתי בתוכו דברים יקרים ועל אשר לא כתבתי לכבודו תיכף כי עתותי אינם בידי ועלי מוטל יותר טרדות מכל הרבנים אשר כגילי הן בעסקי העיר רבתי עם הי"ו הן בטרדת השיעורין תמידין כסדרן הן בעניני ארץ הקדושה וחפצתי להשתעשע עם כבוד הדר"ג בדברי תורה ע"כ כאשר ראיתי בחבורו הנחמד שמפלפל על דברי הנוב"י דאם תחב הדאקטער אוסטרעמענט לתוך א"מ צריכה נקיים והדבר הזה שכיחא הרבה ונשאלתי ע"ז מכמה רבנים והשבתי כפי התשובה הרצופה פה ההעתק ולא חפצתי לקלוע להלכה כן עד אשר אתייעץ עם גדולי הדור ועתה ראיתי גם בחבורו הטהור דיבר מזה ימחול נא הדר"ג לקרות את הרשום בתשובתי וכאשר ישיבני הדר"ג דעתו הרחבה אי"ה ונפלפל יחד כן נקבע הלכה לדורות

והנני ידידו הדורש שלום תורתו באהבה דבה חיים אלעזר וואקס אבד"ק פיעטרקוב והגליל

והנה מפני הוצאת הדפוס כי רבה היא לא העתקתי כל דבריו כן מה שהשבתי לו בארוכה על כל פרטי דבריו ולא ארשום רק מה שכתבתי בקצרה במה שנוגע לדין זה וכל האריכות שכתבנו בענין זה בעזר החונן דעת קנה מקומו בספרי כליל תפארת אשר בו אסיפות רועי ישראל גאוני הדור מה שפלפלתי אתם בדברי' הנוגעי' לחבורי]

שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון המובהק סוע"ה אב החכמים נזר הנבונים עה"י פ"ה וכו' וכו' כקש"ת מוהר"ר חיים אלעזר וואקס שליט"א הגאבד"ק פיעטרקוב והגליל, אשר בדיק לן מר בדבריו היקרים שהשיב בענין המוטער שפיגעל הנה כל דבריו קילורין לעינים ובקצת דבריו קלע אל המטרה אחת שכתבתי בספרי "ברכת משה" (סי' כג) אכן בענין א' נטה לדרך אחרת ע"פ דברי הר"מ בפי' המשנה (שהבאתי ג"כ בחבורי) שכ' לחלק עפ"ז דבתחב הכלי והוציא בעצמו ל"ש דין זה (דא"א לפהמ"ק בלא דם) כיון דלא היה כח הדוחה מעצמו שיצא שום דבר הנה בספרי שם (אות ב) לא כתבתי כן אלא דהוצאת השפופרת לחוץ הוי כיצא איזה דבר ורק בנפתח המקור מעצמו בלא הוצאת שפופרת ולא יצא שום דבר בזה לא אמרו א"א לפהמ"ק בל"ד יעו"ש והיינו דאף דיש מקום בראש לחלק כן מסברא אבל איך נסמוך בענין חמור כזה על סברותינו [והתפארת למשה שהביא הדר"ג אינו לפני ולא נמצא כעת באוצר ספרי לראות על מה דבריו הוטבעו לחלוק על הב"י אם יש לו איזה ראיה או שכתב כן מסברא דנפשיה] נגד דברי מרן הב"י (סי' קפח) שכתב דהכנסת השפופרת ויציאתה הוי ג"כ פהמ"ק ובודאי דס"ל דזה מקרי ג"כ יציאת איזה דבר וכמ"ש בספרי שם וכמ"ש ג"כ חותנו ידידי הגאון מאור הגולה מהר"י מקוטנא הי"ז וע"כ לא סמכתי להקל יותר ממה שכתבתי בספרי (סי' כג) שם אבל היכא שהכניסו ודאי השפוד שקורין זאהנד לעומק שבמקור או חתיכת גאמע או עץ להרחיב נקב שבמקור כאופן שכתבתי בספרי שם (סי' מה) להחמיר בודאי באופן זה שנכנס ודאי למקור וליכא ג"כ הפסק דשפופרת ונסתרו כמה היתרים ממ"ש בסי' כג שם לא אכניס ראשי להקל