באר משה רסה

וכו' יעו"ש בסוף דבריו שגם הוא לא סמך על עצמו להחליט ההיתר הראשון כי אם בהסכמת מורו ואלופיו היושבים על כסא ההוראה אכן הגאון חכם צבי (סי' נט) הגם שתמה על טעם השני שכתב הדב"ש שם וכתב דאי אפשר להולמו אבל לטעם הראשון שכתב הדב"ש נסתייע מדברי מרן הרא"ש פ"ב דעירובין (סי' ב) שכתב דאין ללמוד רחבה וחצר מקרפף שזרעים יבטלו דירתם ואף שסיים הרא"ש בצ"ע מ"מ כתב החכ"צ שם לסמוך על מסתברא דידיה בשעת הדחק שאי אפשר בשום אופן אחר לתקן שלא יכשלו רבים יעו"ש במ"ש דאף שמהר"מ (הו"ד בטור שם) כתב טוב להחמיר היינו בחצר אבל במדינה ועיר כולה אפשר דאף רבינו מאיר יורה להקל (כאשר לא נעלם כ"ו גם מכתר"ה) ויעו' ג"כ בתוס' עירובין שם (כג ע"א) ד"ה ובלבד. אכן יש בענין זה גם מחמירין כמו שמצינו בעיקרי דינים ח"א (סי' טו אות לא) דהגם שהביא מקודם גם דברי הגאון מור וקציעה (סי' שנח) שהקיל כדברי הדב"ש ואביו החכ"צ אבל אח"כ הביא ג"כ מחמירין בזה [ויש להעיר בזה מדברי הריטב"א עירובין שם (כג ע"ב) ד"ה קרפף שכתב ולהכי נקטו גינה ולא נקטו שדה לאשמועינן דגינה לא הויא לדירה ואפי היא אילנות אכולא קרפף אתסר יעו"ש ודוק ויעו' בדב"ח להגה"צ מצאנז זצ"ל ת"ב או"ת (סי' כח) במה שהחמיר בכג"ז בגינה שנזרע בתוכה פרחים ומיני ירקות של בשמים בצבעים שונים להתענג באוירן דלא כרב א' שרצה לחלק דגם בזרעים שנזרעו להתענג לא מבטלי דירה וכתב הוא דמדברי הש"ס לא נראה כן אלא דהחילוק הוא בין זריעה לנטיעה ומלתא פסיקא נקטו חז"ל דזרעים שאין דרך ב"א לזרען רק קצת מינים לוקחים השרים ונוטעים לטייל זה לא מקרי דירה יעו"ש דלא מיירי בעיר והעיר שם ג"כ מדברי הריטב"א אלו]. והנה בנ"ד אי נימא דהוי ספיקא דדינא אזי אף דקיי"ל עירובין (מו א) דהלכה כדברי המקיל בעירוב מ"מ היטב אשר דבר כת"ר בזה דוקא בעניני עירוב ולא במחיצות וכמבואר בירושלמי עירובין פ"ק ה"א (ב ע"א) א"ל לא עירובין אמרתי אלא מחיצות ויעו' ברא"ש עירובין פ"ב (סי' ד) במ"ש ועוד הא דאמר הלכה כדברי המקיל בעירוב דלמא בעירוב אמרו ולא במחיצות ויעו' בהגמיי' פט"ז מהלכות שבת (אות ז) שכתב ג"כ ועוד דדלמא לא אמר הכי אלא בעירוב ולא במחיצות יעו"ש ובתשו' הריב"ש (סו"ס תה) שכתב ג"כ בזה דעירוב לחוד מחיצות לחוד ולפלא שלא הביאו מדברי הירושלמי אכן לפמ"ש שם בתשו' הריב"ש בשם הרשב"א דהטעם הוא להחמיר במחיצות אף שהוא ג"כ דרבנן מ"מ כיון דאית להו עיקר בדאורייתא לא אמרינן בהו הלכה כדברי המקיל יעו"ש א"כ שפיר כתב רו"מ דזה דוקא אם הספק במחיצות גופייהו אי נעשו כהלכה אבל בזה שהמחיצות נעשו כהלכה אלא דהספק הוא אם הזרעים מבטלי המחיצות וד"ז דזרעים מבטלי מחיצה אין לו עיקר בדאורייתא א"כ שפיר אמרינן בזה הלכה כדברי המקיל בעירוב והדברים פשוטים דבלא"ה י"ל דלא חילקו בין עירובין למחיצות רק לענין לסמוך על יחיד במקום רבים (כדאמרינן שם בש"ס עירובין (מו א) סד"א ה"מ וכו' אבל יחיד במקום רבים אימא לא וכו') משא"כ בספק שקול יש להקל גם לענין מחיצות כיון דהא דזרעים מבטלי מחיצות לא הוי אלא דרבנן וגם קרפף יותר מבית סאתים אפי' בלא הוקף לדירה מדאורייתא מחיצה היא כמבואר ש"ס שבת (ז ע"א) ועירובין (סז ע"ב) ויש לפלפל הרבה בענין זה יעו' תוס' עירובין שם (מו ע"א) ד"ה דאמר ומהרש"א שם (ע"ב) בגמ' ד"ה ואמר ותוס' שם (סה ע"ב) ד"ה איקלע ורא"ש שם פ"ב (סי' ד) וקרבן נתנאל שם (אות מ) ופ"א (אות פ) ופ"ד (אות ל) ומ"ש אבי זקני הב"ח או"ח (סי' תצח) ד"ה היה בתוך ושם בב"ח (ריש סי' תד) ובהגמיי' פ"ב מהלכות חמץ ומצה הט"ז (אות א) ותוס' שבת (לד ע"א) ד"ה לא וד"ה שניהם ובמנחת יעקב (כלל א ס"ג ס"ק ו) ובספרו תורת השלמים בקונטרס הספיקות מחודשים (ח ס"ק ח וס"ק י) ובשו"ת מהרי"ק (שורש קסה) ודוק בכל מ"ש ועוד דגם בעיקר דין מחיצות יש דעות להקל גם בזה בספיקן וכמ"ש המרדכי פ"ק דעירובין (סי' תפב) דהלכה כדברי המקיל בין בעירובין ובין במחיצות יעו"ש וא"כ שפיר כתב רו"מ דהוי כעין ס"ס (ול"ש בזה לומר דהוי קצת משם אחד שכתב רו"מ כמובן ויעו' ג"כ בבית יצחק שער הספיקות סימן יז במ"ש דס"ס מש"א מדאורייתא הוי ס"ס גמור ויעו' בחו"ד דיני ס"ס אות יא) דיש שני ספיקות א' דלמא הלכה כמקילין אף במחיצות ואת"ל דבמחיצות מחמירין בספיקן דלמא לא מחשיב זה ספק במחיצה כיון דהמחיצות נעשו כתיקונן ובפרט בדרבנן בודאי יש להקל בס"ס כזה וכמש"ל וכ"ז לרוחא דמלתא אבל באמת בלא"ה פשוט דבמקום צורך גדול כזה שהורגלו מכבר להוציא ולהכניס ע"י עירוב ודאי יש לסמוך על הדב"ש והחכ"צ וכדמצינו ג"כ לגדולי האחרונים שסמכו להקל בזה יעו' בשו"מ מה"ק ח"ג (סו"ס קלא) שהביא דברי הדב"ש והחכ"צ והמור וקציעה שהקילו וגם הוא בתשובתו שם לא האריך להחמיר רק באם אינה מוקפת חומה ואינה מעורבת דאז ודאי דזרעים מבטלין הדירה (שלא כדעת הרב השואל שם דגם זרעים אם אינם למאכל רק עשויין לנוי ולטייל בבתים שלפני השרים אינם מבטלים המחיצות כאילנות והוא אותו השואל בעצמו המוזכר בדב"ח ח"ב סי' כח שהבאתי לעיל) אבל בעיר המעורבת נראה משם שגם דעתו להקל כדעת הגדולים הנ"ל וגם דמדברי הגאון בית שלמה חאו"ח (סי' נח) נראה דבנידון דהדב"ש דהוי שעת הדחק שיהיה קלקול בזה לכל העיר וא"א בשום אופן אחר לתקן שלא יכשלו רבים כמבואר שם אז יש לסמוך אמסתברא דהרא"ש להקל בחצר דאין זריעה מבטל הדירה יעו"ש דיש לפלפל בדבריו ואכמ"ל וגם בתשו' מהרי"א הלוי עטינגער ח"א (סי' רב) כתב ג"כ דבעיר יש לסמוך על שו"ת דב"ש וחכ"צ שהקילו בזה דלא נתבטלו המחיצות מחמת הזרעים יעו"ש שצדד ג"כ גבי עשבים שנזרעו לטייל שמה הוי צורך לדירה וקרא כתיב בנאות דשא ירביצני הרי דדרך לדור במקום הדשאים וע"כ דמי לאילנות דאין מבטלין הדירה וכדנראה ג"כ מדברי רש"י שם עירובין (כג ע"ב) ד"ה נזרע יעו"ש (אבל בדב"ח ושו"מ לא כתבו כן כמש"ל) ולפע"ד עשבים בעיר כנידון דמהרי"א הלוי יש כדמות ראיה מדברי הש"ס דאינה נאסרת אי מטעם דעשבים בכ"מ אינם מבטלים מחיצות או דעיר אינה נאסרת מכל מיני זרעים והוא דאמרינן בש"ס עירובין (ו ע"ב) דירושלים מעורבת היתה מפני שדלתותיה ננעלות בלילה יעו"ש בפרש"י ד"ה ירושלים והנה בש"ס ב"ק (פב ע"ב) אמרינן דירושלים אין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגינת וורדים שהיו מימות נביאים ופרש"י שם ד"ה גינת דהיינו כיפת הירדן ושם בכריתות (ו פ"א) ד"ה כיפת הירדן פרש"י עשב הגדל על שפת הירדן יעו"ש וכיון שהיתה נקראת גינת וורדים מסתמא היה בה יותר מסאתים ואפ"ה אינה אוסרת ירושלים ובודאי מטעם הנ"ל או דעשבים דמי לאילנות דהוי לטיול או דעיר אינה נאסרת מכל זרעים וכמש"ל ויש בזה לסתור ולבנות כמובן ואכמ"ל כיון דלדינא יש להתיר בעיר מעורבת דכל זרעים אינם אוסרים ומכש"כ עשבים

וע"ד שאלתו שנמצא שם במי היאור זבובים קטנים ומחמת רוב דקותן אי אפשר להפרידם רק הם עוברים דרך