באר משה רסד

שייך אפי' בחמץ של נכרי] עכ"פ גם מדברי הרוקח והריב"ש יש ראיה לנ"ז כמדברי הרשב"א אכן גם בדבריהם יש לחלק כמו שחילקו הגדולים בדברי הרשב"א דגם המה כתבו רק כשיש פירור בעין כשנכנס לרשות ישראל משא"כ כשנתבטל ביד עכו"ם

[ב] אמנם כן יפה דברת כי עומד לנגד זה לכאורה דברי הרדב"ז ח"ג (סי' תקמז) שכתב דאסור לקנות מנכרי דבר שנתבטל בס' דבשעה שלוקחו מן העכו"ם הוי כאלו מבטלו לכתחלה יעו"ש א"כ מוכח דס"ל דאצל הנכרי לא נתבטל וגם בזה יפה כתב רו"מ דלא כן דעת המהר"מ לובלין וכו' וכן רשום אצלי מכבר על גליון הרדב"ז שם משמע דס"ל דאצל הנכרי לא נתבטל וע"כ חשוב כאלו מבטל עתה אבל לא כן מבואר בשו"ת מהר"מ מלובלין (סי' קד) [הו"ד ג"כ בשפ"ד סי' נז ס"ק כח] שכתב לענין הגבינות ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה מ"מ כבר נתבטלו אצל העכו"ם וכן מבואר מדברי הרמ"א (סי' צו ס"ד) וגם ידידי הגאון מלבוב בספרו בית יצחק חיו"ד (סי' קמב אות ח) כתב דדברי הרדב"ז אלו המה נגד כל הפוסקים יעו"ש באורך עכ"ד על גליון הרדב"ז. ובהיותי בזה נלפע"ד להביא ראיה בדרך החידוד קצת לדין כזה דהיכא דנתבטל ביד אחר שרי לכתחלה לקנותו מדברי רבינו יקיר הו"ד במרדכי יבמות פרק אלמנה לכ"ג (אות סו) שפירש מתניתין דתרומות (פי"א מ"ט) דכהן ששכר פרה מישראל אע"פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה דטעמא הוא מפני שהבהמה מתפטמת מן התרומה נמצא הישראל יאכל תרומה יעו"ש והקשה ע"ז הגאון מחנה לוי בחידושיו לע"ז (טו א) בתוס' ד"ה ישראל דבסוגיא שם מוכיח הש"ס ממשנה זו דשכירות לא קניא דאי ס"ד דשכירות קניא אמאי לא יאכילנה פרה דידיה היא יעו"ש ולדברי רבינו יקיר הא לא מוכח מידי דאפי' אי שכירות קניא אכתי אסור מהאי טעמא דנאסרה לישראל משום שנתפטמה מאכילת תרומה וסיים בצע"ג והיא באמת קושיא חמורה וביותר תמוה על הגאון מחנה לוי דלדעתו עדיפא הוי ליה להקשות מסיפא דמתניתין (תרומות שם) דכהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה א"כ לא מבעיא לשטת התוס' יבמות (סו ע"ב) דיה אבל דהכהן ששם הפרה מישראל הוי שואל עליה פשוט דקשיא האיך יאכילנה כרשיני תרומה הא הישראל יאכל אח"כ התרומה אלא אפי' לשטת רש"י שם שהתנה לחזור לו דמים אלו אם תכחש או תאנס או יוזלו הפרות יעו"ש בתוס' מ"מ הא אם לא יפחתו חוזרת בעינא להישראל ואמאי שרי להאכילה כרשיני תרומה לשיטת רבינו יקיר, ונלפע"ד לומר בזה ע"פ דברי הר"ן פ"ג דעכו"ם (קצח ע"ב) ד"ה והבריך דהיתר דזוז"ג מתורת ביטול הוא דהיתר הבא מכח גרמת איסור כל היכא שאיסור והיתר גרם לו הרי הוא כאלו נתבטל איסור זה יעו"ש וע"פ שטה זו מובן דבאיסורי משהו אסור גם זוז"ג כיון דליכא היתר דביטול (יעו' במג"א סי' תמה ס"ק ה ודוק) וכן אפי' בשאר איסורים לכתחלה אסור זוז"ג כיון דאין מבטלין איסור לכתחלה ולפ"ז א"ש דבכהן ששכר פרה מישראל אם יאכילה כרשיני תרומה הוי להישראל אח"כ זוז"ג כיון דאכלה אצלו תולין מקודם (יעו' ברש"י ע"ז מט ע"א ד"ה מאי במ"ש שאף היא היתה גדולה קודם לכן ע"י שאר אכילות) ומ"מ אסור להכהן להאכילה לכתחלה כרשיני תרומה דזוז"ג לכתחלה אסור דהוי כמבטל איסור לכתחלה כיון שהפרה של ישראל אבל בכהן ששם פרה מישראל כיון שמקבל אחריות כשואל והוי כקנין כספו (יעו' ג"כ ירושלמי תרומות שם פי"א ה"ה ודוק) שפיר שרי לכתחלה להאכילה כרשיני תרומה כיון דחשיבא כשלו ואצלו הוז תרומה היתרא ואם אח"כ יטלנה הישראל בקנין חזרה:

הרי כבר נתבטלה ביד כהן ואין כאן מבטל איסור לכתחלה, ומיושב קושית המחנה לוי דשפיר מוכיח הש"ס ע"ז שם ממשנה זו דשכירות לא קניא דאל"כ אמאי לא שרי להאכילה כרשיני תרומה בשוכר כמו בשם פרה מישראל בסיפא. דמתניתין וא"ש ודוק. עכ"פ מבואר מזה דהיכא דנתבטל ביד הכהן אף דהיתרא היא אצלו מותר הישראל לקנותה חזרה ולא הוי כמבטל איסור לכתחלה כמו כן מותר לקנות לכתחלה מה דנתבטל ביד הנכרי וכדעת החולקים על, הרדב"ז (וכמו דנוהגין לקנות בהמות מעכו"ם אף דהאכילם ודאי גם דברים אסורים והיינו מתורת ביטול דזוז"ג ומותר אפי' לכתחלה מטעם דכבר נתבטל ביד הנכרי) ויש לפלפל בזה ולחלק קצת בין הך דנתבטל ביד כהן לנתבטל ביד נכרי כמובן, וגם בהא דחידש הבא"פ דחמץ בבית נכרי הוי כקודם זמנו אצל ישראל יש בזה לסתור ולבנות, כן מה שפלפל בדין אי שייך רוב וביטול בב"נ כבר כתבתי בזה בעה"י בספרי מנחת משה חיו"ד (סימן ד מן אות ז עד אות י) לענין אי אזלינן ב"ר בב"נ ויש עוד אריכות דברים בזה בחדושי ת"ל ואכמ"ל [כי עתותי אינם בידי וגם זה המעט לא כתבתי רק למלאות רצונך שיהיה אות לטובה כי דברי השוקדים על דלתי תורה חביבים בעיני מאד ואברכך מעומק לבבי שתפריח ותשגה כחמר וכארז ותהיה לגפן אדרת] דלדינא פשוט דיש מקום לסמוך על דברי השע"ת

כ"ד הדו"ש בל ההוגים בתורה כותב בנחיצה רבה הק' משה נחום ירושלימסקי האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן לא

תשובה

לכבוד יד"נ הרב המאור הגדול חו"ב זית רענן מגזע תרשישים מו"ה מאיר ראפאלאוויטש נ"י מסאקאליווקא כעת אבד"ק קאמינקא פלך קיוב. בעיר שמוקפת בעירוב ובתוך העיר נמצאו זרעים ובמי נהר שנמצאו זבובים דקים

ע"ד שאלתו כי בעיר סאקאליווקא זה ארבעים שנה נעשה עירוב לעיר בהיקף מחיצות כדת של תורה וכעת נתודע שבתוך היקף העיר נמצאו זרעים יותר מבית סאתים בלא היקף מחיצה וא"כ הא מבואר בש"ע או"ת (סי' שנח ס"ט) דזרעים מבטלין מחיצות וכאשר העירוב הוא משנים קדמוניות והורגלו כולם להוציא ולהכניס בשבת והוא שעת הדחק גדול להחמיר בזה בודאי יפה כתב כת"ר לסמוך על דברי הדבר שמואל (סי' רנט) דבעיר לא אמרינן אתי זרעים ומבטלי מחיצות אליבא דכ"ע יעו"ש בנועם דבריו דאם אמרו שהזריעה מבטלת דירת הקרפף אין לנו לדון ממנו שגם מקצת קרקע זרוע הלא מצער היא לגבי כל העיר לבטל גודל היקף דירתה ומה גם שעל הרוב כונת המלך או שרי העיר בבנינה והיקפה רוצים לכתחלה להניח מבפנים לחומה מקום הרוחה חלקה אחת רחבת ידים מבלי שום בנין לחיזוק שמירת העיר ולגיונותיה לשעת הצורך כמנהג רוב עיירות הבצורות באופן שאותו המקום הפנוי לא יקרא מבטל היקף הדירה אלא אדרבא מאשר ומקיים שמו ותכלית כונתו הרצויה להקיף ולשמור דירת יושביה ואם לפעמים זורעים אותו הוא דרך עראי