באר משה רסג

בש"ס ב"ק ס דכיון שניתן רשות למשחית כו' וגם משום ביעתותא יעו"ש אלא דפלא הוא על הרמ"א בתשו' שלא הביא דברי הרמב"ן על התורה פ' וירא (יט יז) בפסוק אל חביט זה לשונו הטהור ועוד בו ענין כי הראות באויר הדבר ובכל החליים הנדבקים יזיק מאד וידביקם וכן המחשבה בהם וכו' ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח כי באפה המכה במחשבתה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד עליהן מן השמים ודבקה בה עכ"ל וכ"כ רבינו בחיי ובהחפשי באמתחת הספרים שלי מצאתי להגאון מהר"ח פאלאגי בספרו נשמת כל חי ח"ב חחו"מ (סי' מט) שעמד בכל זה והאריך בפרט זה דעינינו הרואות דבחולי זה הדבקות עושה נזק ועכ"ז מסיק דמ"מ נראה דמי שאינו בורח מדבר באופל יהלך כו' הרי לגבי דידיה איכא מצות ביקור חולים וקב"מ וכדומה ושומר מצוה לא ידע דבר רע ורבים מיראי ה' עושים כסדר הזה ואינם ניזוקים כלל ולא תאונה עליהם רעה ויאריכו ימים ושנים יעו"ש בדבריו כי נעמו. וע"ד שאלתו איך מנהגי להורות כשבשלו תבשיל אז אפו פת ממים שבשכונת המת הנה הברכי יוסף יו"ד (סי' שלט) [הו"ד בפת"ש שם ס"ק ד] כתב בשם שו"ת בית יהודה (סי' מו) ובית דוד (סי' קסא) לאסור אפי' בדיעבד ונמשכו אחריו כמה מורים להחמיר בזה אבל לדעתי הוא חומרא יתרה דמלשון הש"ע שם ס"ה שכתב מנהג לשפוך כל המים וכו' משמע דליכא בזה רק איסור לכתחלה יעו' כתובות (ג ע"ב) נהגו לגמרי ניעקריה וכו' ויעו' במג"א (סי' רו ס"ק ח) וברמ"א (סי' תנה ס"א) ודוק וכן הוכיח עוד מכמה מקומות בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד (סי' קו) דמבואר להקל בזה בדיעבד וכ"כ בשו"ת שא"ר חיו"ד (סי' ח"י) דאפי' בדבר שאסור משום ר"ר ג"כ מותר בדיעבד כמבואר בב"י (סי' ו) בשם בעל העיטור על דברי הירושלמי מכש"כ בזה דיש להקל בדיעבד יעו"ש ומנהגי להקל בזה בבית אחר כיון דבלא"ה דעת הנה"כ שם (ס"ק ד) דשכונה הוא דוקא מי שהוא שכן ממש ע"כ אף דלכתחלה מחמירין כדעת הט"ז (ס"ק ד) שכתב בשם התוס' דשכונה היינו ג' בתים עכ"פ לענין דיעבד יש להקל אם אינו באותו בית ממש כדעת הנה"כ זולת באותו בית אין להקל כיון שגם בחדושי רע"ק וגליון רש"א שם הביאו בשם תשו' בית יהודה להחמיר אפי' כשנתבשל ומדודי הרה"ג ר' יחיאל ירושלימסקי ז"ל אבד"ק אומען שמעתי בילדותי שהיה מקובל מאביו הוא א"ז הרב הגאון ר' יעקב צבי ז"ל אבד"ק בערשיד ועוד גדולי המורים כי אף באותו בית ממש הקילו להזמין אורח הגון על סעודה זו שיהיה סעודת מצוה ואז בודאי שומר מצוה לא ידע כו' והדברים פשוטים וברורים שלא להפסיד ממון ישראל בכג"ז שיש למצוא עילה ומקום להקל ובפרט אם אינו באותו בית ממש דלדעת הנה"כ לא מקרי שכונה בנדון זה בודאי יש להקל אם כבר נתבשל

הדו"ש משה נחום ירושלימסקי החופ"ק

סימן ל

תשובה קצרה

לכבוד תלמידי צורב העוסק בחקי חורב חריף ובקי זית רענן וו"ח מו"ה חנוך העניך פלאקסער נ"י נכר הגה"ק אור ישראל הרבי מלובלין זי"ע ונכד הגה"ק הרבי מאלכסנדר זצ"ל. בדברי השער אפרים סי' ד'

[א] ע"ד שאלתו בדברי השער אפרים (סי' ד) בעורב שהביא כף מלוכלך בשומן בפסח ונפל לתוך התבשיל של בשר אי ניחוש דלמא הוא מנכרי וממילא הוא חמץ שאוסר במשהו או דמשל ישראל הוא והשער אפרים התחיל לחקור בהא דפג"ה צ"ה ולחלק בין עיר שרובה עכו"ם או ישראל ולא נמצא סיום תשובתו וע"ז פלפלת בחכמה בהיתר שאלה זו משום ס"ם דלמא של ישראל היא וליכא איסורא כלל ואת"ל דשל עכו"ם הוא דיש חשש חמץ דלמא היה בשומן ששים נגד החמץ ונתבטל ברשות העכו"ם ושוב אינו חוזר וניעור אח"כ אף בבואו לקדרת ישראל והוי כמו אם נתערב קודם הפסח בלח בלח דאינו חו"נ בפסח כיון דמדברי הבית אפרים חאו"ח (סי' לה) מבואר דחמץ של נכרי בהיותו אצלו מחשיב כקודם זמנו אצל ישראל (יעו"ש מ"ש בהיתר החלב שנחלב מבהמות עכו"ם שאכלה חב"פ דהוי כחרכו קודם זמנו) גם כ' לצדד מטעם שכתבו כמה גדולים דבשל נכרי לא גזרו איסור משהו זת"ד, ויפה כ' כתורה וכהלכה וכבר כתב כן בקצרה הגאון בא"פ עצמו בספרו שע"ת (סי' תסז ס"ק ל) על דברי השע"א הנ"ל דיש להתיר מטעם דכיון דנתבטל אצל העכו"ם שוב ה"ל כחמץ שנתבטל קודם הפסח דאינו חו"נ גם כתב שם דמבואר אצלו במק"א דיש מקום לומר דחמץ של עכו"ם או של הפקר אינו אוסר במשהו יעו"ש שדבריו הקצרים קולעים למטרה אחת שכתב רו"מ בארוכה וכאשר עמד בעצמו ע"ז בשולי קונטרסו והדברים פשוטים וברורים, ומ"ש ששמע מפי להביא ראיה מלשון הרשב"א בתשובה (קעז) דל"ש ביטול בחמצו של עכו"ם וכתב דלא ירד לעומק כונתי דהוא אסר שם להעלות על השלחן חמץ עכו"ם שמא יתערבו פירורין בעין בתבשיל ישראל שלא נתבטלו מקודם ואוסרין במשהו כמ"ש בתשו' הריב"ש אבל בנתבטלו ביד עכו"ם בס' מזה לא דבר ובכה"ג אפשר דמודה זת"ד אבל לא מפי שמע דבר זה רק כן כתבתי בספרי "מנחת משה" בקו' חה"פ דין י"ב בשם הדב"ח שהביא ראיה מדברי הרשב"א אלו דגם חמץ של עכו"ם הוא במשהו ויעו' בשד"ח לידידי הגה"צ חכם מדיני הי"ו בחלק דברי חכמים (סי' צט) שהביא ד"ז משמי יעו' ג"כ במערכת חמץ ומצה (סי' ג אות טז) שהביא ג"כ ממ"ש במנ"מ שם והביא ג"כ מכמה גדולים שכתבו לחלק כעין זה דהרשב"א מיירי בפירור בעין משא"כ כשכבר נתבטל ביד העכו"ם ולפלא שבקונטרסו הביא דברי ידידי הגאון דעת תורה (סי' ס) ומדוע לא ראה שגם הוא שם (ס"ק יב) כתב לחלק דודאי חמץ של עכו"ם שנתערב לתוך של ישראל אוסר במשהו אבל בנתערב כבר ביד עכו"ם ס"ל דאינו אוסר במשהו וכיון דנתבטל ביד העכו"ם שוב אינו אוסר לישראל יעו"ש ובאמת מלבד דברי הרשב"א שהביא הדב"ח יש להביא ראי' גם מדברי הרוקח הביא דבריו אבי זקני הט"ז (סי' תסז ס"ק יז) שכתב אך המים שבדלי נאסרו כי עכו"ם שהביא המים שמא נתן בו אותה שעה חמץ יעו"ש דמבואר ג"כ דחב"פ במשהו אפי' בשל נכרים וכ"נ מדברי הריב"ש (סו"ס ת) יעו"ש במה שהביא בשם הרי"ץ גיאת [ואדרבא יש מקום לומר דבנכרי יש להחמיר יותר דהוא במשהו ע"פ מ"ש הר"ן פכ"ש דחב"פ לא הוי דשיל"מ משום דאחר הפסח נמי יהיה אסור מדרבנן בעינא עכ"פ ולא שרי רק בתערובות יעו"ש ובמ"ש על דברי הר"ן אלו בספרי "באר משה" שער התירוצים (סי' נא) וע"פ דבריו בחמץ של נכרי דאחר הפסח יהיה מותר בעינא ממש ודאי הוי דשיל"מ וכ"כ להדיא הרמב"ן במלחמות ה' שם זה לשונו הטהור וכש"כ חמץ של נכרים שנפל לקדרה של ישראל שאפילו בעינו דבר שיש לו מתירין הוא עכ"ד אכן לטעם שכתב המרדכי (שם סי' תקעג בשם רבינו חיים כהן הו"ד ג"כ ברמ"א יו"ד סי' קב) דחמץ לא הוי דשיל"מ משום דחוזר ונאסר לשנה הבאה וטעם זה