באר משה רסא

דברי רבי ירוחם (דבאמת מה שהקשה התו"ח שם מהא דכהנים קפדי ומגרשי יש לחלק בפשיטות בין דבור למעשה וכמ"ש הגאון מהרי"מ שם דבמעשה לא תלינן דעביד דרך כעס משא"כ דיבור ע"י כעס אינו מכוון, בלב שלם יעו"ש ויעו' בש"ס ריש מכות דקרי ללאו דלא תענה לאו שאין בו מעשה ואכמ"ל) עכ"פ אם קשה להשיג גט אחר הנני מסכים לדעתו דעת תורה להתירה מכבלי העיגון כשיתאשר הגט כנימוס

ידידו הדו"ש ושלום בל נושאי דגל התורה משה נחום ירושלימסקי האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן כז

תשובה

לכבוד ידידי הרה"ג המפורסם חו"ב מגזע תרשישים וכו' כש"ת מו"ה מרדכי פרענקיל שליט"א אבד"ק סאראקא פלך קישינוב, ברין מי ששמו מעריסה שמשון בפת"ח ונקרא שמאי בלא הרגשת יו"ד

ע"ד שאלתו בא' ששמו מעריסה שמשון בפת"ח תחת השי"ן וכן נקרא לתורה וחו"ע כן ובפ"כ נקרא שמאי ואין בהמבטא שקורין אותו שום שינוי מכפי שקורין לאותם ששמם שמאי מעריסה והאיש הזה בעל עסקים הוא וכותבין לו כולם שמאי ביו"ד לבסוף ולא שמשון וכתב המסדר בגט שמשון דמתקרי שמאי ואחד מערער על המסדר ע"פ ספר חדש מערכת השלחן שכתב לחלק דהיכא דאינו נקרא שמאי מעריסה ורק קיה"ש משמשון ואינו נרגש יו"ד לבסוף יש לכתוב שמא בלא יו"ד וכמוזכר שם זה בדה"י א' (ז לז) וכת"ר כתב דיפה עשה המסדר לכתוב כמו שכותבין אליו בשטרות והאריך בזה בדברים של טעם ודורש ג"כ חו"ד. הנה הדבר פשוט כדעת כת"ר דהיא דעת תורה מכרעת וכבר נהגו לכתוב כן שם זה בכל בתי דינין שבישראל אפי' אם אינו מעריסה ואין שומעין למה שרצה המערכת השלחן ע"ש לחדש מדעתו דכן הסכימו כל חכמי אשכנז דאין דורשין השמות כמ"ש א"ז הט"ז והב"ש בכמה דוכתי (יעו' ג"כ בדב"ח ח"ב סי' קז ובמ"ש בקונטרס חה"ש דין כח) והא הכא שם זה מעריסה שכיח וג"כ אינו נרגש כ"כ מבטא היו"ד לבסוף והיא מפני מהירת הלשון (וכמ"ש היש"ש פ"ד דגיטין והב"ש לענין פליטת היו"ד בתחלת השם גבי שם חיאל ושם שעיה שהוא מפני מהירת הלשון ויעו' מש"ל סי' כה) ומשו"ה כותבין שמאי ביו"ד כמ"ש במשנה ותלמוד א"כ כמו כן כשמקצרין שם שמשון ג"כ קובע שם שמאי לעצמו שם השכיח (ובודאי לא כוונו ע"ש המוזכר בדה"י דלא שכיח כלל) וצריך לכתוב דמתקרי שמאי (כיון שהוא שם בפ"ע) והקורא יקרא לתומו קריאת השם כפי המבטא (שפולטין היו"ד מפני מהירת הלשון וכמו שקורין בש"ס שם שמאי ג"כ במהירת המבטא בפליטת היו"ד כידוע) וכמ"ש סברא זו הט"ג שא"נ (אות ה) גבי שם הירש שנתפרסם לכתוב ביו"ד אף שקורין בסגו"ל דהקורא יקראנו בגט כמו שרגיל לבטא בשפתים יעו"ש ויעו' בט"ג שנ"מ ס"ק ט שכתב דמחמת מהירת המבטא נשתנה ההברה ויעו' ג"כ בט"ג גבי שם דניאל מה שהאריך ודוק ובפרט בנ"ד שכותבין אליו באגרות ושטרות שמאי ביו"ד וא"כ הא כתב המהר"י בן לב ח"ג (סי' ט) דיש לסמוך בכתיבת שמות בגט על מה שכותבין באגרות ושטרות ויפה כתב כת"ר דהמסדר עשה כדת של תורה ומ"ש ג"כ הצ"צ החדש אה"ע ח"ב (סי' קפט וריט ורכב ורכג) דשם שהכל כותבין באגרות ושטרות כן יש לכתוב בגט אפי' היכא דיש שינוי במבטא יעו"ש מכש"כ בנ"ד דאין שום שינוי רק פליטת יו"ד הנהוג במהירת הקריאה, ולכאורה היה מקום להעיר כיון דיש לנו ספק בלשון בני אדם האיך נקרא השם אי ביו"ד אלא שנבלע מפני מהירת הלשון או שנקרא באמת בלא יו"ד ובכג"ז דיש ספק בלשון ב"א יש לילך אחר המקרא כמו שנמצא בדה"י בלא יו"ד וכדנראה כעין זה מדברי התוס' ע"ז ק ע"א) ד"ה אלמא דכשלא נתברר לנו לשון בני אדם יש ללמוד מן הפסוק יעו"ש מ"מ באמת בנ"ד הא נמצא שם זה אין מספר במשנה ותלמוד וכולם קורין שם זה בהברתם בלא הרגשת יו"ד ושם זה המוזכר בדה"י אינו שכיח ואינו מוזכר בספרי סדרי השמות (יעו' ג"כ בט"ג שא"י ס"ק טז מ"ש לענין שם יוסי דאינו מצוי עתה בינינו ויעו' ג"כ ביש"ש פ"ד דגיטין גבי שם שמאי שכ' דאזלינן בתר שמות הנמצאים לפנינו שמאי והילל ואף שנמצא בקרא וכו' יעו"ש ובט"ג בשם זה (ס"ק יט) במ"ש ואין המ"ם מדגיש שיהיה ניכר הברת המ"ם בפת"ח בהרגשת היו"ד שאחריה לית לן בה שזה מחמת מהירת הלשון יעו"ש דעכ"פ דברי המערכת השלחן תמוהים דלפי חשש דידיה גם בשם עריסה היה לו לחשוש דלמא נקרא ע"ש המוזכר בדה"י ובע"כ צ"ל דאזלינן בחר רובא המוזכר במשנה ותלמוד ובסדרי שמות א"כ גם בנתקצר משם שמשון דג"כ קובע שם לעצמו לכתוב עליו דמתקרי אמאי לא נלך בחר רובא דמוזכר שמאי ביו"ד ואי משום דכשכותבין דמתקרי צריך לכתוב כמו שהוא נקרא כמ"ש הב"ש גבי אלכסנדר סענדר והא אין נקרא ביו"ד מ"מ הא לפמש"ל גם הכא נכתב כמו שהוא נקרא דרק מפני מהירת הלשון נבלע הרגשת היו"ד] ע"כ פשוט דכמו שכותבין אותו כשהוא שם עריסה כן כותבין אותו כשהוא קיצור השם ואין לחלק בזה בלי טעם כעיקר והרב המסדר שכתב דמתקרי שמאי יש בו טעם לשבח של תורה וכן ראוי לעשות כתורה וכהלכה בשפה ברורה. כ"ד ידידו הדו"ש באה"ר וא"ע בו"ח ב"ה תמוז תרנ"ט לפ"ק משה נחום במו"ה בנימין ז"ל ירושלימסקי האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן כח

תשובה

לכבוד הרב המאה"ג חריף ובקי זית רענן עה"ב מוהר"ר חנוך העניך שימינאוויץ אבד"ק קאבילניק פלך ווילנא יע"א, כדין א' שנתן ב"א לרבו באומנות השו"ב שלא ישחוט בעירו ולא נכתב כראוי ובענין הש"ג בשו"ב

ע"ד שאלתו כי האברך מהר"ד במהרי"ל למד אומנות השו"ב אצל השו"ב רמ"ל בעירם ואחר שגמר לימודו לא נתן לו תעודת קבלה עד שנתן לו מקודם כ"א שלא ישחוט בעירו בלתי רשותו וכעת כורשים רבים לאכול משחיטת השו"ב רמ"ל מכמה טעמים ורוצים לקבל תלמידו מהר"ד ג"כ לשו"ב קבוע ומצד איסור השגת גבול ליכא בנדון זה זולת מחמת הכ"א שנתן אשר גם ע"ז כותב כת"ר שלא נכתב כדת ודורש חו"ד ואני מונע עצמי להשיב למקום רחוק בעניני השו"בים אשר הוא ממש ד"נ ועל הרוב יש בזה הש"ג וכבר נתקבלו דברי רבן של ישראל הגה"ק מלאדי בתשו' לסוף ש"ע שלו (יו"ד סי' ט) דהשו"ב המשיג גבול נקרא רשע ואסור לאכול משחיטתו והארכתי בזה בכפרי