באר משה רס

ביו"ד אחר המ"ם הוי מתפלל על עצמו ובלא יו"ד בתחלה הוי בלשון נוכח שמתפלל לפניו ית"ש רחם-אל יעו"ש דדבריו נכונים (ויעו' ג"כ ביש"ש פ"ד דגיטין אות ת ונ"ש אות ח) ויש סעד לזה ג"כ מלשון התה"ד שם ח"ב (סי' ח"י) גבי שם נחמן שכ' דאף דבכתובים נמצא שם נחמני אפ"ה כמה אמוראים נקראו נחמן ר"ל מנחה לכל יעו"ש במ"ש ואפשר ע"י שינוי שם בחולם נקרא כך א' מאבותיו וכו' יעו"ש ודו"ק דעכ"פ פשוט דגם בנ"ד לפ"ז אין לשנות מכפי שהחזיק עצמו וכמ"ש הרא"ש גיטין פ"ד (סי' ז) דאין לנו אלא שם שהחזיק עצמו בו יעו"ש וכ"ז לכתחלה וכן אפי' בדיעבד אם בנקל להשיג גט אחר אכן אם קשה להשיג גט אחר בודאי יש לצדד דהוי רק שם אחד ורק משום מהירת הלשון פולטין היו"ד וכעין שכתב היש"ש שם (אות ס) גבי סעדיה שנקרא ישעיה שכתב ובארצות הללו לענין שפה שקוראין לכל ישעיה שעיה וכו' אבל אי אין עולין בשם סעדיה פשיטא שכותבין ישעיה ותו לא אפילו נקרא שעיה יעו"ש והטעם כמו שכתב הב"ש שם על דברי רש"ל אלו דשם שעיה נכלל בשם ישעיה אלא מחמת שפולטין היו"ד נשמע שעיה וכמ"ש היש"ש שם (אות ח) גבי חיאל דאין לכתוב יחיאל דמתקרי חיאל מאחר דהוא שם בפני עצמו משום דאין זה כינוי אלא כשאין מפיקין היו"ד נשמע כחיאל יעו"ש ואף דהתם גבי חיאל איכא טעמא אחרינא וכמ"ש הנ"ש שם דלא מסיק בשמיה משום שעבר על חיב"נ ביריחו ובודאי לא נקרא חיאל רק יחיאל רק שאין הברת היו"ד נשמע יעו"ש מ"מ הא הרש"ל לא נחית לטעם זה רק משום פליטת היו"ד כתב דהוי שם אחד וכשם שעיה ובט"ג שם (ס"ק ת) כתב דגם רש"ל כוון לזה אלא דקיצר יעו"ש אבל פשטות לשון הרש"ל נראה כמ"ש דרק מפני דרך פליטת היו"ד כתב דאינו קובע שם לעצמו וידוע ג"כ פלוגתת הנ"ש והב"ש גבי אלכסנדר סענדר ושמו נתנאל מ"מ הא לא נחלקו רק היכא שכותבין דמתקרי דאז דעת הב"ש לכתוב כמו שהוא נקרא בפי ההמון משא"כ אם אין כותבין דמתקרי גם הב"ש מודה דשפיר יש לכתוב כהנחת השם לא בהבלעה כקריאת ההמון יעו"ש ובמ"ש באורך שקו' חה"ש (דין לד). סוף דבר דאף דבנ"ד יש מקום בראש לחלק כמש"ל דקובע שם לעצמו תפלה בלשון נוכח רחם-אל בכל זאת היכא דקשה להשיג גט אחר כיון דמצינו בשמות כאלו דפולטין קריאת היו"ד בתחלתו גם בזה יש לצדד דאינו קובע שם לעצמו ורק דלא נשמע הברת יו"ד בתחלתו אבל עיקר שמו ירחמיאל הוא כמו שנכתב בגט, וגם י"ל דאף אם שמו באמת בלא יו"ד גם ירחמיאל ביו"ד שכתבו הוי כחניכה שהכל קורין כיון דמשום רהיטת הלשון מבליעין היו"ד הוי ירחמיאל כמו רחמיאל ובזה נבין דברי הגאון נוב"י מה"ת (סי' כז) בעולה לתורה וחותם יששכר ונקרא שכר די"ל דישכר הוי כמו כינוי ולא כתב טעם לזה ולפמש"ל א"ש כונתו דכיון דנקרא שכר הוי כמו ישכר אלא משום רהיטת הלשון מפליטין היו"ד ומש"ה י"ל דישכר הוי כינוי וכ"כ י"כ הגאון ברכת יוסף חאה"ע (סי' עב) יעו"ש לענין אם כתבו בגט יקותיאל ונקרא קותיאל ויעו' ג"כ בשו"ת שו"מ מה"ק ח"ג (סי' פה) ושו"ת מים חיים חאה"ע (סו"ס סב) גבי שם שעיה חיאל ואכמ"ל כיון דגם בשם האשה לא עשה המסדר כדעת היודעים בט"ג דהא מבואר בתוספתא פ"ו דגיטין וירושלמי שם (הו"ד בתוס' גיטין לד ע"ב ד"ה והוא וכן איפסק בש"ע סי' קכט סי"ב) דלכתחלה יש לו לכתוב כל השמות ובפרט היכא דהוא שם עריסתה בצירוף קריאת משפחתה ומכיריה והא כתב הכנסת יחזקאל אה"ע (סי' סד) דשם העריסה אפי' בצירוף קריאת פורתא אולי מצטרף להיות רוב יעו' ג"כ בתשו' בית אפרים חאה"ע (סי' פה) שהאריך בכג"ז גבי סאסיא טאבא להצריך משום ספק זה שני גיטין וכתבתי בפרט זה בכמה תשו' ואיך סמך המסדר אנפשיה להשמיט לגמרי שם העריסה ויותר טעה במה שהשמיט גם בשמו שם טוביה שהוא מעריסה ועולה בו לתורה אכן אם הוא מקום עיגון (והדר"ג יודע את המסדר שאין בו חשש שאינו יודע כלל בט"ג כמ"ש הריב"ש והב"י סי' קמא הו"ד ברמ"א שם ס"ל) כיון דאפי' בכתב שם הטפל לחודיה יש לצדד ע"פ דעת הרשב"א והרמ"א יעו"ש (סי' קכט) ובב"ש (ס"ק ג) מכש"כ בזה שכתב השם שנקראין בפי העולם די"ל דהוי כחניכה שהכל קורין הן אמת דיש לחלק בין נדון כזה לחניכה דיש לה שם ידוע ע"פ דברי הר"ן פ' השולח והמהרי"ק בתשו' יעו' ג"כ בדב"ח בל"ש להט"ג (אות ג) ויעו' ג"כ דב"ח ח"א (סי' נט וסו) וח"ב (סי' קנד קנו) ובמה שכתבתי ת"ל בקו' חקי השם דין כ ודין מא באריכות לצדד בענינים כאלו והדר"ג מבפנים אם לדעתו מקום עיגון הוא ואין חשש על המסדר יש כמה צדדים להקל ואין עתותי בידי להאריך כעת בכל הפרטים המסתעפים מזה ואם אינו מקום עיגון בודאי צריכה גט שנית כמ"ש הדר"ג

כ"ד ידידו הדו"ש באה"ר וא"ע משה נחום ירושלימסקי האבד"ק קאמינקא כעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן כו

תשובה

לכבוד הרה"ג חו"ב ערוגת הבושם מו"ה יחיאל משה נ"י ראבינאוויטש אבד"ק נאוואמינסק פלך ווארשא, בדין מגרש שאמר לאשתו באמצע כתיבה הגט לא אגרשך וחור ונתרצה

ע"ד שאלתו בא' שנתרצה ליתן גט לאשתו ביום הפקודה לשלחו לעבודת הצבא ושר הצבא נתן לו רשות ע"ז שילך לבית כת"ר ליתן הגט ואחר שכתב הסופר כמה שורות נכנסו קרובי האשה וכשראה הבעל אותם נתמלא אף וחמה והתחיל לברוח ואמר בכעס לאשתו מפני שהבאת אנשים אלו לא אגרשך וע"י השתדלות עושי רצונו החזירו המגרש לביתו ונעתר לדברי כת"ר ונתן הגט כדת והוא מקום עיגון וכת"ר מפלפל בחכמה בשטת הרמב"ם (פ"ו מה"ג הכ"א) ובשיטות הרשב"א והר"ן והריטב"א (בסוגיא דגיטין שם לב ע"ב) ואני עמוס הטרדות כעת ובאתי למלאות רצון יראי ה' להשיבו חו"ד עכ"פ בקצרה דיש לפלפל עוד ע"פ שטת התוס' גיטין (פח פ"א) ד"ה ודלמא בשם ר' עזרא הנביא דקודם גמר כתיבת הגט חמור טפי מאחר שנגמר יעו"ש ובמלמ"ל ויעו' ג"כ בשו"ת הריב"ש (סימן קכז) ובאמת כבר האריך בשיטות אלו הגאון מאוה"ג הצ"צ החדש אה"ע ח"ב מסימן רסח עד סו"ס ער ולא הניח מקום להתגדר בו ואם נמצא באוצר ספריו יראה כת"ר דיש לו עמוד גדול להקל במקום עיגון דהוא הקיל שם במ"ע בענין יותר חמור מבנ"ד גם יש לצרף בנ"ד דעת הרבינו ירוחם בשם י"א במישרים נתיב כ"ט סוף חלק ד' (הו"ד ג"כ ברמ"א חושן משפט סי' שלג ס"ז) דכל מה שאדם אומר דכך כעם אינו כלום יעו"ש והגאון מהרי"מ מבריסק (סימן לח) צירף דעה זו להקל לענין שליח הגט שהשליך הגט על השלחן דרך כעס ואמר האלט זיך גאר וכו' איך וויל שוין גאר נים יעו"ש ויעו' ג"כ בשו"ת חת"ס חחו"מ (סי' קל) במ"ש דבקל יש לדחות קושית התורת חיים ר"פ ג"פ במה שדחה