באר משה רנח

על נקודת קמ"ץ או פת"ח רק שדרך הב"ש שלא להטיל א' במקום נקודת הפת"ת יעוין בג"פ (סי' קכח ס"ק ג) ובע"נ בשם נצר ולהורות על קמ"ץ צריך א' אליבא דכ"ע יעו' בס"ש בשם טאנא ואות וי"ו מורה על נקודת חול"ם או מלאפום ואם היה מנוקד חולם וכתב מנוקד קמ"ץ בודאי פסול והב"ש (אות י ס"ק יז) הביא בשם מהר"מ חריף דקמץ ל הוא משרת לחולם ואות י' מורה על נקודת חירי"ק ואם אין מרגישין החירי"ק אז א"צ להטיל יו"ד להורות על הנקודה מאשר שהמבטא במהירות ואין מרגישין יו"ד ויעו' בביאור ס"מ שהביא בשם מורו המהר"מ מלובלין דבשמות הלע"ז המנהג שאין מטילין אות המורה על הנקודה בין שני האותיות בסוף התיבה אשר א' מניע ומחטיף את האות האחרון בנקודת סגו"ל או חירי"ק ושאר נקודות והנה כבר ידוע דברי המרדכי בשם באריש שכתבו בוריש שכשר וכ"פ כל הפוסקים שאם ידעינן ששם זה נקרא כן שם מפני לשונם הגט כשר ובתשו' מהריב"ל ח"ג (סי ט) כתב שיש לסמוך על מה שנוהגין לכתוב באגרות ושטרות וכתובות יעו"ש ונראה הטעם לזה משום דכפי שנוהגין לכתוב באגרות ושטרות וכתובות כן תופסין העולם השם והו"ל כמי שחותם א"ע כך ובט"ג הביא מ"ש הע"נ דאם טעה הסופר וכתב יאסף בא' יראה לי דהגט פסול דהרואה גט זה יקרא השם בא' נעה וסברא רחוקה היא לומר דיקרא השם כמשפטו והא' נחה כמו שם יאשיהו דכתיב בא' וקרי ליה בוי"ו דשאני התם דהכי כתיב בקרא אבל בשם יוסף דכתב בא' יאסף יש לחוש ולפסול הגט וקרוב בעיני להיות הגט בטל וכתב ע"ז הט"ג דדבריו נכונים לקריאת הספרדים שקורין שם יוסף בחולם ולכן אם בא א' במקום וא"ו שלא כמשפט י"ל שיטעה הקורא לעשותה נעה אבל להאשכנזים שקורין שם יוסף נוטה לקמ"ץ דמבטא הברתם זולת בשעת עליה לתורה מדייקין לקרותו יוסף בחולם א"כ אם כתב יאסף בא' כשר יעו"ש וא"כ בנ"ד כיון שנכתב בכתובה סאבל והאשה היא אומרת ג"כ שנקראת סאבל וידוע שקורין היום כל השמות בלשון אשכנזית אפשר לומר להכשיר הגט אך לרווחא דמלתא אם יסכים הדרת גאונו עמי לתת גט שני ג"א אסכים לזה אולם לדעתי אם לא ירצה הבעל ליתן גט פעם שנית לפע"ד אין לכופו ואחכה על תשובת כתה"ר הדר"ג ע"י מוקדם האפשרי כי נחוץ לשעתא ומחמת הבטחון וחלישת כחי לא אוכל להאריך בזה

הנני ידידו הדורש שלום תורתו באהבה דבה ואהבת עולם יצחק אייזק שור אבד"ק באקארעשט והמדינה

סימן כד

תשובה קצרה בענין הנ"ל

בעה"י שוב"ט לכבוד ידי"נ הרב הגאון הגדול המפורסם מגזע תרשישים וכו' מוהר"ר יצחק אייזק שור שליט"א הגאבד"ק באקארעשם והגליל

ע"ד שאלתו וכו' והדר"ג האריך בדברים של טעם ושאלת חכם גדול כמוהו לא חצי תשו' אלא תשו' שלימה ובכ"ז הנני למלאות רצון הדר"ג לכתוב בקצרה גם חו"ד בעה"י דודאי הסכימו הפוסקים דשינוי בנקודה הוי שינוי גמור וכמ"ש המהריב"ל ספר א' כלל ד' (סי' כט) גבי שם ניווא יעו' ג"כ בדב"ח שער הנקודות סוף נקודת קמ"ץ במ"ש ג"כ ודע דחסרון הניקוד חמור מחילוף אות דהרי מהריב"ל ומהראנ"ח ומהרא"ש הקילו בכמו גרשום וגרשון אם אינם שני שמות במקרא ובשינוי נקודות כתבו כולם להחמיר כמבואר במהרי"ט ומהראנ"ח ומהרח"ש ומהרא"ש עכ"ד, הן אמת דמלשון המרדכי פ' המגרש (סי' תמ"ו) יש לכאורה ראיה להקל בכג"ז שכתב שם ומה שקורין בוריש ואנו קורין באורייש נראה בעיני דכיון שמתוך מקום דירת האיש ומקום כתיבת הגט מוכיח שמארץ הגר בא והיא לשונם לדבר לשון קלילא אין להקפיד כלל עכ"ל א"כ מבואר לכאורה דבשינוי הנקודה אין להקפיד (כמו שעמד קצת בזה גם הדר"ג) [וגם בדברי הירושלמי ומגילה (פ"ב ה"ב) שהביא הדר"ג יש מקום לומר דאדרבא מוכח משם דבכג"ז לא הוי שינוי דלשון הירושלמי שם אין מדקדקין בטעותיה כו' חד אמר יהודים וח"א יהודיים כו' והא כתבו הרא"ש והר"ן שם והארחות חיים (הו"ד בב"י או"ח סי' תר"צ יעו' ג"כ בתשו' הרשב"א (סי' תסז) הו"ד בב"ח שם סו"ס תרצ"א) דדוקא בטעות כי האי שהלשון והענין אחד אכן יעו' בשו"ת דב"ח ח"ב אה"ע (סי' קז) שכתב ג"כ דידוע דברי הירושלמי כו' וחד קרי יהודיים דאמר דטעותא הוא אלמא דכל שחיסר או הוסיף בנקודה במלה מכפי משמעות קריאתה הוי טעות ומזה הוכיחו הפוסקים דכה"ג הוי פסול יעו"ש אכן ראיה זו יש לדחות דדוקא התם משום דידוע לשונם לדבר בלשון קלילא כתב המרדכי דאין להקפיד א"כ י"ל לאידך גיסא דאדרבא מוכח משם דאם אין השינוי מחמת קלות הלשון הוי שינוי אפי' בשינוי קצת דנקודה וכדומה וכן ראיתי להדב"ח בסוף ניקוד סגו"ל שכתב כן בשם תשו' מהרא"ש זה לשונו דגבי באריש ובוריש שבמרדכי דהכשיר הריצב"א משום דידוע לשונם שהיא קלילא משמע אם אין הטעות מחמת קלות הלשון הוי שינוי אפי' בשינוי קצת גבי טעות בנקוד משום דבניקוד נרגש המעות היטב והוי כמו טפאתה ונפאתה עכ"ד וכ"נ להחמיר בכג"ז מהרשב"ץ (הו"ד בב"י סי' קכח) גבי חונס שכתב תנס פסול דאם אינו נקרא יפה ה"ה כמי שאינו יעו' ג"כ ברשד"ם סי' מו (הו"ד בשעה"ת להדב"ח (סי' כה) גבי שם אשקיופייא שכ' גם בזה לא הייתי מקפיד לולא שראיתי תשו' תשב"ץ גבי טוניס וכתב טאניס פסול וכו' הרי דמי לנ"ד יעו"ש ולכאורה י"ל כיון דבמדינת אשכנז קורין ש"ז סאבל באל"ף כידוע וגם במקום שקורין סובל יודעים דקורים במק"א סאבל בא' רק שנשתנה הקריאה בלשון המדינה וא"כ הא כתב הרמ"א סו"ס קכ"ט דאם שינה באחד מאלו הדברים כשר אכן באמת אם נתבונן בזה נראה דכיון דליכא רק שם הלע"ז ושינה בכתיבתו אפי' רק בדבר התלוי בלשון המדינה אין להקל ע"פ דברי רמ"א אלו דהגאון הקדוש מאוה"ג מהרש"ל זצ"ל מלאדי בהגהותיו על הרמ"א הו"ד בפסקי הלכות הצ"צ חאה"ע (דף ד) כתב על דברי הרמ"א שהם דקדוקי הכינויים אבל שם העצם צ"ל נכתב כלשון המדינה אפי' לעכב עכ"ל הזהב וכתב ע"ז הצ"צ דשם העצם היינו ודאי אפי' שם לעז רק שהוא שמו העצמי מעריסה ואין לו שם אחר וכינוי היינו שיש לו שם עצם בפ"ע רק שמכנים לו זה הכינוי יעו"ש ובתשובותיו (סי' רלג אות ג) מ"ש על הגהת זקנו רבן של ישראל עכ"פ לפ"ז אין צד קולא ע"פ דברי הרמ"א זולת היכא שיש שה"ק שנכתב כהוגן והשינוי בלשון המדינה הוא בכינוי ולא בנ"ד שהוא שם העצם אמנם כן הא בשם זה כתב הט"ג שנס ס"ק ג' בשם ס"ב למהרא"ש סאבל שם לאשה וכן שמעתי שנכתב כן בכתובה עכ"ד א"כ כיון דכן מבואר כתיבת שם זה בכפר, שוב יש מקום לומר דגם לכתחלה כותבין כן אף שיש קורין סובל בחולם וכעין שכתב הצמח צדק (סי' פד) בשם מערקיל בסגו"ל אף שקורין במדינות אלו מרקיל בפתח יש לכתוב