באר משה רנד

דמ"ש המחבר שם מקודשת היינו לחומרא וכבר כתב כן הרמב"ם בעצמו בפי' המשנה דרק משום חומרא דקידושין יש להחמיר יעו' ג"כ בחמ"ח שם (ס"ק יד) וגם יש לחלק אף לדעת הרמב"ם בין קידושין לקנין ע"פ דברי השבות יעקב ח"ג (סי' קיח) בטעמו של הרמב"ם דאע"ג דהמזכה לעובר לא קנה (יעו' בלח"מ שם פ"ז מהלכות אישות הט"ז שסיים בצ"ע פסקי הרמב"ם) מ"מ הא אדם יכול להקדיש דבר שלא בא לעולם כדאיתא בתמורה (וכדפסק הרמב"ם ג"כ פט"ו מהלכות מעשה הקרבנות דהמקדיש עובר במעי אמו הוי הקדש) וא"כ יכול לקדש ג"כ עובר דקידושין הוי כהקדש וכדאיתא בקידושין ב' דאסר לה אכ"ע כהקדש יעו"ש עכ"פ לפ"ז בקנין גם הרמב"ם מודה דלא מהני ויעו' ג"כ בקצוה"ח (סי' רט ס"ק א ור"י ס"ק ב) ואבני מלואים (סי' מ שם ס"ק יב) ואכמ"ל וגם לפמ"ש הנתיבות שם (סי' רט ס"ק ב) לחלק דדוקא אם מקנה או מקדיש העובר תיכף שיהיה שלו אפי' אם תמות או תשחט יהיה בשר העובר שלו ודאי דקנה דהוי כמקדיש א' מאברי' משא"כ כשמכר לו ולד מעליא כשתלד ואם ימות מן הבטן או ישחוט קודם אין לו בהולד כלום כי לא מכר לו רק ולד מעליא וזה ודאי הוי דשלב"ל יעו"ש ויש לפלפל בדבריו אכמ"ל וכ"כ סברא זו הגאון ישועות יעקב ביו"ד שם (סי' שכ ס"ו) והאריך בזה וא"כ בנ"ד שהתנה עמו שיקח לו הולד שתלד לא מהני הקנין לכ"ע ויעו' ג"כ במחנה אפרים הלכות מוכר דשלב"ל (סי' א) שהאריך בפרט זה וגם מ"ש הפסקי מהרא"י דמעות נמי נתן במה שקבל עליו להאכילה וליטפל בהן יעו"ש והיינו כמו שמחליף הולד עבור חוב המזונות והטיפול יעו' ג"כ במגיד משנה פ"ה מהלכות ה"ד סברא זו ובבית חו"מ (סי' קצט) וב"י שם וא"כ לדעת רוב הפוסקים דלא מהני קנין חליפין בא"י יעו' ש"כ חו"מ (כי' קכג ס"ק ל) (ויעו' בשו"ת שער אפרים סי' עט) לא מהני ג"כ האי קנין אפי' בדבר שיש בעולם ומכש"כ בעובר דליכא בעולם ואכמ"ל סוף דבר דאין שום היתר בנ"ד דהפסקי מהרא"י בעצמו לא סמך ע"ז לחודיה רק בצירוף טעמים אחרים וידועים דברי הב"ח חו"מ (סי' פ"ד ס"ז וסו"ס קח) שכן דרך בעלי התשובות לצרף טעמים רבים אע"ג דלאו כולהו טעמי אליבא דהלכתא נינהו ויעו' ג"כ בשו"ת חכ"צ (סי' קנ) ויש לי ת"ל אריכות דברים בכל פרט ופרט לסלסל ולפלפל ואכמ"ל דהדברים פשוטים דחלילה לסמוך על מכירת עובר זה (ובפרט אצל ההמון אפי' במכירה גמורה אם לא היה ע"פ שאלת חכם קשה לסמוך עליהם בעניני הקנינים שהמה כהררים התלוים בשטרה) ופשוט דיש לנהוג בהולד קדושת בכור אכן החלב מהבהמה אחר שינק הבכור כל צרכו אין שום איסור לשתות החלב ויפה כתב דזה רק דברי ההמון ואין בו שום טעם כלל לאיסור

הנני הדו"ש כל ההוגים בתורה הקטן משה נחום ירושלימסקי החופ"ק

סימן כא

תשובה לכבוד הרב הישיש המופלג בתו"י וו"ח מו"ה יקותיאל ולכן מסעדוועדובקא בענין ערעור אחר נתינה הגט שעינו שם המגרש מחמת חולי

ע"ד שאלתו בגט אי הניתן בעיר ארחאנגעלסק ונכתב שם המגרש ישראל אריה כאשר הוחזק בשם זה במדינה זו מיום לידתו ועד עתה ושם הי' גם מקום דירתו מאז ואחר שניתן הגט מיד הבעל ליד האשה בא אחי המגרש ואמר להרב המסדר שקודם זמן הגט היה המגרש בעיה"ק צפת תוב"ב ושינו שמו שם מחמת חולי גדול שנחלה אבל אינו יודע שם השינוי אך כת"ר ראה מכתבים מאבי המגרש ומאחיו שהמה באה"ק שכתבו לחו"ל אחר שנודע להם מנתינת הגט ואינם מזכירים שם אחר להמגרש כ"א בשם ישראל אריה כאשר נכתב בגט והרבה יגיעות היה עד שנתן הגט ועתה אם תצטרך גט אחר תתעגן חלילה זה תוכן השאלה בקצרה והנה הימים האלו ימי תשובה המה אשר יחשוב האדם עם קונהו ואין הזמן מסכים להאריך וגם הענין אינו סובל אריכות ומפני שכתב כת"ר שדופקים על השער לתשו' ע"כ הנני להשיבו בקצרה בעה"י רק במה שנוגע לדינא דבעיקר הדבר אם מערער הבעל אחר נתינת הגט דיש שינוי בשם (יעו' בב"ש (סי' קכט ס"ק כ) מ"ש בשם הפסקי מהרא"י ותשו' צ"צ סי' פג) ידועים דברי הר"ן בתשובה מ"ג דהיכא דליכא רגל"ד לא משגחינן בדבריו ובזה ליכא, רגל"ד אדרבא חזקה שלא מעל בחו"ש וכזה כתב רבינו חיים הכהן הגדול בתשובותיו לאה"ע (סי' סג) בגט שנכתב שם המגרש אלי' ואחר הנתינה ערער והוציא קול שחותם עצמו אליהו אהרן דאינו נאמן דכיון שמחרימין דכל מי שיודע איזה פסול מחויב להגיד אינו נאמן על עצמו שעבר על החרם אלא מחזיקינן לי' שלא ידע משום פסול והשתא רוח אחרת אתו שרוצה לפסול הגט ואף שעובר עתה על ח' שמוציא לעז על גט כשר אמרינן השתא הוא דאיתרע יעו"ש שהביא ג"כ דברי תשו' הר"ן הנ"ל ויעו' ג"כ בתשו' מאיר נתיבים (סי' כו) מ"ש בענין זה (ויעו' מ"ש בספרי מנחת משה קו' תה"ש דין ו) וא"כ גם לענין אחי המגרש י"ל דאינו נאמן לערער אחר שניתן הגט בהכשר ולהוציא המגרש מחזקתו דלא מעל בחו"ש ובודאי לא העלים כל השמות שיש לו ובלא"ה יש מקום עיון בענין דע"א אינו נאמן נגד החזקה (יעו' בש"ע יו"ד (סי' קכז) ובש"ע אה"ע סי' קנז) דגם הכא אחר שניתן הגט בהכשר הרי היא בחזקת פנוי' ואיך יוכל ע"א להעיד נגד החזקה וכ"כ הר"ן שם בתשו' אין בדבריו של בעל כלום אא"כ יברר בעדים יעו"ש ולפ"ז הי' מקום לפלפל ע"פ דברי מרן המהר"מ ב"ב בתשו' מיימוני להלכות אישות (סי' ג) דלא מקרי נגד החזקה היכא דאומר העד דמעיקרא היה החזקה בטעות וכ"כ בתשו' רש"ל (סי' כא) (והארכתי בזה בחבורי ברכת משה קונטרס התשובות (סי' יב יג) והעירותי בזה קצת גם בחבורי מנחת משה בקו' חה"ש דין י) אבל כ"ז באם הערעור היה ששינו בשם העריסה א"כ יש מקום לומר דלדברי המערער החזקה דנתינת הגט מעיקרא בטעות היה משא"כ בנ"ד דמערער ששינו שמו מחמת חולי א"כ הא יש ג"כ חזקה דמעיקרא במקום כו"נ ודירתו ולידתו שלא היה לו רק שם זה א"כ שפיר יש מקום לומר דע"א אינו נאמן להוציאו מחזקתו שנתחדש לו שם אחר [ובפרט לומר דנעשה בו מעשה דשינוי שם יעו' בחידושי הרשב"א (יבמות ל ע"ב) ד"ה אשה במ"ש כשאתה בא לאוסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסר עליך להביא ראיה יעו"ש ובספרי מנחת משה חאה"ע סי' א סוף אות יב ודו"ק] אמנם יש לפלפל בענין חזקה העשוי' להשתנות וע"פ דברי הר"ן בעצמו תשובה ל"ג בענין היכא שנמצא עדות מספיק להתיר האשה רק שיש ריעותא בשינוי השם דתלינן שינוי השם בדבר אחר דהוי כסימן העשוי להשתנות דבכיון שינה שמו דלפ"ז לכאורה חזקה דמעיקרא לא הוי חזקה כיון שעשוי להשתנות אכן יש לישב זאת ע"פ דברי הר"ן בעצמו המובא בב"י יו"ד סו"ס ר"א וע"פ מ"ש הרב