באר משה רנב

משתטי מחיזו עינך היינו דבתחלה רבצה עליו קללת ה' בטפשותא כמו פתן חרש יאטים אזנו שאינו מבין במשא ומתן אבל חוב המצות עודנה עליו ואח"כ ממילא מרוב הצרות ממראה עיניו תתבלבל דעתו עד שישתטה ויצא מכלל בן אדם ותתבטל בחירתו ג"כ כמש"ל דשוטה אנוס הוא בכל מעשיו ויהי' פטור מן המצות ג"כ

[ט] עוד יש היתר בנ"ד שעמד בזה גם רו"מ דאפי' לדעת הרמב"ם נראה דוקא בעושה מעשה שטות כנראה משטחת לשון הרמב"ם ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים אלא כל מי שנטרפה דעתו כו' והיינו ג"כ בעשיית דבר ע"י טירוף הדעת כברישא וכן נראה מלשון הרב המגיד פכ"ט מהלכות מכירה הלכה ד' ובפ"ק דחגיגה נתבאר איזה שוטה והוא כל שעושה מעשה זר דרך שטות יעו"ש והיטב אשר דבר רו"מ (לתמוה עפ"ז על דברי הפרמ"ג יו"ד במש"ז (ס"ק יב) מ"ש ומכאן תראה שאין כו' מאבד שזורק בידים אלא שאין מניח במקום המשתמר יעו"ש דהא שוא"ת הוא אלא דזה יש לדחות דמה שמניח במקום שאינו משתמר הוי כמעשה שטות דמאבד מה שנותנים לו יעו' ג"כ רש"י ב"ק (ד ע"ב) ד"ה כל הנך במ"ש דהנך ד' שומרים הן עצמן הזיקו הואיל ולא שמרו כראוי יעו"ש) דבנ"ד שאין עושה שום מעשה שטות רק מה שאינו מניח תפילין ואינו מתפלל וכדומה דשוא"ת היא לא מקרי שוטה בזה אף לדעת הרמב"ם, אמת דיש להעיר קצת מדברי הש"ס דסנהדרין (סח א) ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו כו' אמר להן לחביריו כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה ופרש"י שאלו היתה דעתו מיושבת היה חולץ תפיליו יעו"ש דלכאורה מבואר דתפס לסי' טירוף אף דלא עשה שום מעשה שטות חלילה רק בדיבור שגער בבנו והעדר עשיה מחליצת תפיליו, אכן באמת ז"א דהתם י"ל מה שמנע לחלוץ התפילין הוי כמעשה וגם מפני שהיה חולה מאד ע"כ הוי סגי ליה באומדן דעת זה שמנע לחלוץ התפלין לחשבו שהוא קרוב למות וכמ"ש רש"י שם וקרוב הוא למות שאלו כו' יעו"ש וגם אין ראיה משם דבאמת טעה בו בנו וכאשר השיב ר"א דעתו ודעת אמו נטרפה האיך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות כו' יעו"ש ואין להאריך בזה כיון דסברא זו כבר כתב בשו"ת מהרי"מ מבריסק (כי' ל) בשם תשו' גאון א' שבס' אור הישר דדוקא בעושה מעשה שטות בידים לשוטה יחשב אף דבשאר דברים הוא שואל ומשיב כהוגן אבל אם הוא רק מדבר דברים של שטות ואינו עושה מעשה בידים אף לדעת הרמב"ם לא יחשב לשוטה וכ"כ בשו"ת בית אפרים חאה"ע (סי' פט) בשם תשו' הגאון נוב"י באוה"י שם וכן נראה מדברי הב"ח יו"ד (סי' א) שכתב על דברי הרמב"ם הנ"ל ומשמע מדבריו דלאו דוקא הני אלא דה"ה לעושה דבר מן הדברים דרך טרוף ושבוש הדעת בכלל שוטה יחשב יעו"ש וכ"כ הלבוש שם ס"ה ושאר דברים הדומין לאלו שעושה אותם דרך טירוף ושבוש הדעת ואפי' בדבר א' מאלו שעושה אותם דרך שטות בכלל שוטים יחשב יעו"ש וכ"כ היש"ש פ"ק דחולין דין ד' ושוטה נקרא היוצא יחידי וכו וכן כשעושה איזה דברים דרך שיבוש וטירוף הדעת בכלל שוטה הוא יעו"ש דגם על דברי הרמב"ם פ"ט מה"ע כתב דמשמע מדבריו דכל הני לאו דוקא אלא ה"ה לעושה דבר מן הדברים דרך טירוף ושיבוש הדעת בכלל שוטה יחשב וכ"כ בשמ"ח (סי' א סכ"ט) לאו דוקא אלו אלא ה"ה בעושה דבר אחר דרך שיבוש וטירוף הדעת לשוטה יחשב וכן הוא לשון הב"י ביו"ד שם וה"ה לעושה דבר וכו' יעו"ש וכן בתשו' אבי זקני מהר"י ווייל (סי' נב) דס"ל ג"כ כדעת הרמב"ם כתב דאטו אי אינו מקרע כסותו וכו' ובשאר כל דרכיו הוא עושה שטות דלא נקרא שוטה אתמהה וכו' מבואר ג"כ דוקא עשיית איזה שטות עכ"פ מכל הנך דוכתי מבואר דגם לדעת הרמב"ם דוקא בעשיית דבר שטות כדוגמת אלו דחשיב הש"ס בכלל שוטה יחשב אבל לא בשוא"ת כמש"ל

[י] ועוד יש צד היתר דהא בנ"ד כפי שטחת לשון הגב"ע נראה שהיה רק בעל דאגה ומרה שחורה אשר מלשון רש"י חגיגה שם (ג' ע"ב) אהא דאמרינן אימור גנדריפס אחדי' כתב אני שמעתי חולי האוחז מתוך דאגה ועפ"ז מבואר דזה לאו בכלל שוטה יחשב ויעו' ג"כ בתשו' הרא"ש כלל מ"ג ס"ג המובא בטור אה"ע (כי' קנד) ובש"ת חת"ס אה"ע ח"ב (סי' ב) ד"ה ונראה וד"ה ומאי דקמן במ"ש ועוד יש להקל שהוא ניכר בו שהוא רק מחמת עצבון רוח וכעס כעובדא דתשו' הרא"ש כלל מ"ג שבטור (סי' קנד) וכ"כ בתשו' מהרי"מ מבריסק שם (סי' ל) בשם גאון א' שבתשו' אור הישר (הוא הגאון ר' יהושע העשיל דק' שוואבך) שכתב ראיה זו דחולי שאחזו מחמת פחד ומרה שחורה אין לו דין שוטה וכפרש"י הנ"ל דגנדריפס היא חולי האוחז מתוך דאגה, הן אמת דבתשו' בית אפרים שם (סי' פט) גמגם בזה דצריך חכם ומומחה לידע אם לא הגיע החולי לראש רק הוא תגבורת מרה שחורה לבד יעו"ש שהאריך להחמיר בזה בספיקא כיון דעכ"פ איתרע חזקתו במה דעביד ד"ש ומכש"כ אם הוא מפחד ואינו רוצה להיות בין אנשים דאף שאפשר לתלות בחולי גנדריפוס וכיוצא מ"מ ספיקא הוי יעו"ש, מ"מ לפע"ד נראה יותר פשטות לשון הש"ס דתלינן באימור דמספיקא לא מחזקינן אותו לשוטה ואוקמינן אותו אחזקה דמעיקרא קודם שהוחזק לשוטה וכמש"ל (אות ג) יעו' בטורי אבן שם ד"ה והלן דתמה באמת וכי משום דאיכא למיתלי בהני אימור לא מחזיקינן ליה לשוטה הא כיון דעביד לי' דרך שטות נהי דלהקל לא מחזיקינן ליה לשוטה מ"מ להחמיר ניחוש כיון דדרך שטות עביד ה"ל שוטה ותירץ דאזלינן בתר רובא דאינשי דלאו שוטים הם יעו"ש והדברים ברורים ובפרט לעגן האשה בודאי אין להחמיר מספק להחשיבו כשוטה יעו' גיטין (ע ע"ב) דפריך הש"ס ליחוש דלמא קורא אחדי' וכתבו התוס' ולמה לנו לחושבו כשוטה ונאמר שאינו גט ונעגן אשתו חנם יעו"ש דמבואר דאין לעגן אשה בחנם ולחשבו כשוטה היכא דיש לתלות באיזה חולי ומכש"כ בנ"ד דיש כמה צדדים וכ"ז אפילו בעת שטותו ובנ"ד בעת סדר הגט לא ראו הב"ד ממנו שום דבר רק איזה עצבון רוח דבזה כתב הרשב"א דבשעה שהוא חלים ה"ה כפקח אפי' אם סי' חליו ניכרים בו וכמש"ל (אות ד) דמוכח כן מירושלמי יעו' ג"כ בשו"ת חת"ס שם (סי' ב) בהעולה מן המקובץ דבעתים חלים שחזר משטותו אע"פ שדעתו קלה וחלושה מאד מ"מ אם מבין ענין הגט ה"ז כותב ונותן גט לאשתו ויש לדקדק בזה הרבה כמ"ש הרמב"ם בעדות הנכפים יעו"ש ויש לצרף ג"כ הבדיקה בעת סדר הגט לדעת הרשב"א ורבינו ירוחם והגהת מיימוני בדעת הרי"ף כמ"ש בס' מנחת משה (סי' ח שם אות א) סוף דבר הכל נשמע שיש בנ"ד כמה ספיקות להיתרא א' דלמא כדעת רבינו שמחה משפירא (הו"ד בב"י כי' קיט) ודעת ר' אביגדור (הו"ד בב"י סי' קכא) דלא מקרי שוטה רק בסימנים המבוארים בחגיגה ואת"ל כדעת הרמב"ם וסייעתו דלמא כדעת המהרי"ט דלא כתב הרמב"ם רק גבי עדות ולא לגבי קידושין וגיטין ואת"ל דהרמב"ם כלל דעתו לכל הענינים דלמא נ"ד לא הוי בכלל הפתאים שכ' הרמב"ם אלא בכלל הטפשים עקשי הלב וגם דלמא לא היה רק בעל מחשבות ומ"ש ולא הגיע החולי להראש ודלמא כדעת הנוב"י וסייעתו דהירושלמי דתרומות מיירי