באר משה כה

בדבריו הנעימים) עכ"פ לדברי הצ"צ לכאורה אין היתר בנ"ד מ"מ לפמש"ל יש מקום גדול לצדד בזה כיון דמכל גדולי האחרונים שהחמירו בזה נראה לכאורה דלא הוי אלא פסול דרבנן ולכאורה יש להביא עוד ראיה לזה ע"פ דברי הב"י אה"ע (סי' קכז) סוד"ה וכתב א"א שכתב ודאי משמע דלא הוי אלא כשאר פסולין דרבנן דליכא למימר דלמר כשר ולמר בטל יעו"ש וכעין סעד לזה מדברי הש"ס (שבת קלת) מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת ור"א שרי לכתחלה א"כ גם בנ"ד דיש, מקילין לגמרי כמש"ל איך אפשר דלהמחמירין יהיה גט בטל אבל באמת כבר כתבתי בכעין זה בספרי מנחת משה חאה"ע (סי' ד) דאי משום הא לא איריא יעו' בב"י (סי' קכ) ובב"ש (ס"ק ח) דלדעת הרמב"ם נשתתק יכול לגרש ע"פ כתב ולדעת התוס' והרא"ש והרשב"א הגט בטל בזה וכן לענין חשש שאלה דיש כמה מקילין יעו' בש"כ חו"מ (סי' סה) ובשו"ת גאוני בתראי (סי' כא) ולדעת התוס' יבמות (קכ ע"ב) סוד"ה כליו חששא דאורייתא הוא ועוד בכמה מקומות אין מספר (ובדברי הש"ס דשבת יעו' מ"ש הרשב"א בחדושיו שם ויעוין בירושלמי שבת פ"ו סוף הלכה א' ודוק) אכן מ"מ הא כתבתי שם בספרי דאף דמצינו בהרבה מקומות דלאתד יהיה מותר לכתחלה ולהשני יהיה חשש דאורייתא היינו דוקא היכא דמצינו בהדיא משא"כ לענין חששא דבדדמי שם דלא מצינו בהדיא דחששא דאורייתא הוא כתבתי שם דהסברא נותנת דלא נשוי פלוגתא רחוקה בין ר"ח להרא"ש ובודאי אף להרא"ש לא הוי אלא חששא דרבנן וכעין שכתב הב"י יו"ד (סי' קצד) ד"ה ומאימתי וש"כ חושן משפט (סי' כה ס"ק יד) וזה ג"כ כונת הב"י (סי' קכז) מ"ש דל"ל דלמר כשר ולמר בטל (דלא הבאתי מזה בספרי שם) היינו דלא נשוי פלוגתא רחוקה בכדי ויעו' גם כן בב"י אה"ע (סי' קכא) ד"ה היה בריא במ"ש דליכא לפלוגי בין ר"י לר"ל כולי האי וא"כ ה"ה בנ"ז שפיר י"ל כיון דיש מקילין לגמרי לא נשוי פלוגתא רחוקה ואף המחמירין י"ל דמודו כשנשאת דל"ת ככל פסולי דרבנן וכמש"ל (יעו' מ"ש בספרי שם חאה"ע (סימן יא אות א וסי' ח אות ג') ובחבורי ברכת משה בקונטרס התשובות (סי' ג אות ב וסי' ה אות ג אות ד) ויעו' בש"כ חו"מ ספ"א ס"ק נו) ובשו"ת באר שבע (סי' כ) ואכמ"ל)

(ה) אמנם כן למעשה מי אנכי להרים ראש להקל נגד המבואר בצ"צ להחמיר אשר הוא העמוד התורה והיראה והאיר עיני חכמים בהלכה כחד מקמאי ובכל זאת כיון דבנ"ד קיל טפי מנדון דהצ"צ דהתם מיירי בגט ע"י שליח (יעו"ש בסוף התשובה מ"ש ומ"מ אם הגט קיים והשליח ג"כ כאן כו') ובזה הא יש עוד חששות כמש"ל אות ג' משא"כ בנ"ד דנתגרשה מבעלה בעצמה יש מקום לצדד ובפרט דבנ"ד יש עוד קולא מה שהיחזק כן ללוי איזה זמן במקום דירתם דליכא שוב לעז הרואים (ורו"מ לא ביאר אם הוחזק כן גם במקום כו"נ) ואף דשם אביו אינו יכול לשנות כמ"ש בתשו' הרא"ש כלל י"ז (סי' יב) וכן אינו יכול האדם להחזיק עצמו לכהן או לוי אם אינו כן כמבואר בשו"ת צ"צ (סי' קח) ד"ה אבל) מ"מ יש בזה צד קולא דדעת רש"י בתשו' שאלה להר"ש המובא בב"י דמהני חזקה גם לשם אביו וכן האריך בזה להקל הגאון המובהק מהר"ח זצ"ל מוולאזין מובא בנודע בשערים (סי' קכט ס"י) כיון דעכ"פ העדים יודעים שזה המוחזק בשמו ושם אביו כן הוא המגרש שוב אין חשש (ובשו"ת נודע בשערים מה"ת חאה"ע (סי' מח) נדפסה תשו' זו בטעות על שם הגאון בעל נודע בשערים וכעת נדפסו תשו' חוט המשולש מהגאון מוהר"ח ונדפסה תשובה זו כלשונה בח"א (סימן יט) רמזתיה בספרי ברכת משה בקוה"ת סימן יב אות ז') ויעו' ג"כ בשו"ת השיב משה חאה"ע (סי' עג) ואכמ"ל וכן לענין החזקת לוי או כהן יעו' בשו"ת חכם צבי (סימן לא) ד"ה עוד י"ל דנראה מדבריו דיכול להחזיק עצמו ללוי והגט כשר אף את"ל שאינו לוי באמת אלא לפי דבריו וחזקתו שהחזיק עצמו בפנינו ואף דמשמע שם מדבריו דלא קמכשיר אלא אם כתב פלוני הלוי משא"כ אם כתב פב"פ הלוי מודה דפסול כיון דאביו לא, הוחזק בלוי מ"מ נלפע"ד כיון דלעצמו יכול להחזיק ללוי מה בכך שכתב פב"פ עכ"פ יש מקום לומר דקאי הלוי על שם עצמו דבידו להחזיק כן אלא דאם האמת הוא שהוא לוי ממילא גם אביו לוי ומש"ה כתבו אחר שם אביו ול"ד לשם אביו שאינו יכול להעלות לו שם אחר כמובן) ויש מקום עיון בזה ע"פ דברי הב"י חו"מ (סי' מט) גבי שליט"א ודברי הש"כ שם ס"ק יד והב"ש (סי' קכט ס"ק ח"י) ודוק וכן מצאתי להרב הגאון מהרא"י מוולאזין בשו"ת חוט המשולש שם ח"ג (סי' יז) שהשיב ג"כ בכעין זה שאחד החזיקו שמו בעיר שהוא לוי ונשא אשה וגרשה וכתבו בגט שהוא לוי ונשאת האשה לבעל ואח"כ נתודע שהמגרש לא היה לוי ונתן לה ג"פ אחר אם מותרת להיות עם בעלה השני וכתב ג"כ להתיר מטעם דאף אי לא מהני חזקה לשם אביו אבל ללוי פשיטא דמהני חזקה דהא זה נ"מ לדידיה והוא יכול להעלות לעצמו שם לוי (ולפלא שכתב כן פשוט מסברא דנפשיה ולא הביא מדברי הצ"צ (סי' קח) ודברי החכ"צ (סי' לא) שהבאתי וכן מה דמדמה נ"ז להך דס"ז כתב פלוני החכם או הרב כו' כבר קדמו רבינו חיים כהן הגדול (סימן עה) שהבאתי לעיל) והביא ג"כ מדברי זקנו הגאון מהר"ח הנ"ל דמהני חזקה גס לשם אביו כיון דעכ"פ הוחזק בשם הזה ושוב לא יטעו יעו"ש דאף דשם קבלה גט אחר מ"מ נראה מדבריו שם דהיכא דא"א בגט אחר היה מורה ג"כ שתשב תחת בעלה השני בלא גט מהראשון כבכל פסולי דרבנן אם כן יש לנו מסייע עוד רב מובהק להקל בנ"ד ממש ויעו' ג"כ בשו"ת הרא"ם ח"ג (סי' י') (מהגאון המובהק מהרא"ס מרגליות זצ"ל מסאטינוב) בנ"ז ממש וכתב ג"כ כדברי המחמירין בזה בשינה כיון דצריך לכתוב לכתחלה כהן או לוי ל"ד למקום הלידה שאין כותבין כלל לכתחלה ולא הביא מדברי הפנ"י שהבאתי (לעיל אות ב') ולענין מה שהוחזק העלה דאפילו מאן דס"ל דחזקה מהני לשם אביו אולי יודה בלוי דחזקה לא מהני אם נודע אח"כ שאינו לוי ומסיק דצריכה גט אחר אף לאחר שנשאת לשני כמבואר בש"ע (סי' קנ) דאין זה לעז ולענין אם תצא מבעלה עדיין הדבר צ"ע יעו"ש אכן מלבד דגם הוא בתחלת תשובתו כתב בדרך החלט נלע"ד שהנשים צריכין גט שני וישבו תחת בעליהן ולא יצאו (והיכא דא"א בגט אתר אפשר דגם הוא מודה דאינו מעכב) הנה לפע"ד מכל הנך צדדי היתרא שכתבתי יש מקום גדול להקל היכא שכבר נשאת וקשה להשיג גט אחר דל"ת ולפע"ד יש להוסיף נופך בהאי היתרא שהוחזק לפמש"ל בטעם המחמירין בשינוי זה ע"פ שטת הרמב"ן (דהיא דלא כשטת ר"ת) המובא בש"כ חושן משפט (סימן מט ס"ק טו) דמאי דאמרינן דלאו אכולא מלתא קמסהדי היינו שאין יודעים ברור שהוא כהן (ומש"ה אין מעלין ליוחסין) אבל עכ"פ מוחזק אצלם לכהן וע"כ אם כתבו כהן על מי שאינו כהן פסול אף בשאר שטרות לשיטה זו יעו"ש שמיישב בזה קושית התוס' דגיטין וא"כ היינו דוקא שכתבו על מי שאינו מוחזק כלל לכהן דהוי סהדי שקרי אבל בנ"ד שהיה מוחזק ללוי אף שנתברר שאינו לוי מ"מ י"ל דכשר מטעם דהעדים לאו אכולא מלתא קמסהדי ולאו סהדי שקרי נינהו ואי דמעידים עכ"פ שהוא מוחזק ללוי הא כן האמת שהיה מוחזק ללוי כמובן

(ו) אכן אף כשלא נחליט דיוכל להחזיק עצמו ללוי עכ"פ