באר משה רמט

הרא"ש שם (יעו' ג"כ בשטמ"ק שם באורך) סגי אם לא נגח ג' ימים לחוד אלא אפי' לדעת הרמב"ם פ"ו מהלכות נזקי ממון ה"ז דפסק דחזרת המועד הוא דוקא שיהיו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח ג"כ אינו מובן דברי החת"ס דהתם גבי מועד מיירי שחזר ונגח בזה קאמרינן מאימתי חזרתו היינו דמה שלא נגח אחר שהועד יהיה עקירה למה שהועד ובנגיחה זו יהיה דינו כתם עד שיעידו אותו מחדש בזה אמרינן דבמה שלא נגח לחוד לא נעקר העדתו ולא חזר לתמותו כיון שנגח מחדש (וכדקיי"ל ג"כ גבי וסת בראתה ג' פעמים בזמן א' ואח"כ עברו ג' זמנים אלו שלא ראתה וחזרה וראתה פ"א חזר הוסת למקומו יעו' יו"ד סי' קפט סט"ו וט"ז ובש"כ וט"ז שם) ולהכי בעינן דוקא שיהיו התינוקות ממשמשין בו דבזה נעקר ההעדאה לגמרי וחוזר לחמותו משא"כ בנ"ד בעת חלומתו שלא חזר לשטותו בודאי סגי בעקירה זו אפי' אינו שפוי לגמרי וכמ"ש הרשב"א אמנם כן הגאון חת"ס שם בתשו' ד' הביא בשם הגאון מהרש"ק מבראדי שלדעתו ושכן מצא כתוב על הספר מהגאון דק' ווארשא דהא דכתב הרשב"א בעת חלומתו אין לדקדק עליו כ"כ ויגרש כמ"ש הב"י היינו לדעתו דס"ל אין שוטה אלא אם יש לו סי' האמורים בש"ס חגיגה וירושלמי ומכיון שחזר בו מאלו שוב מחזקינן בעתים חלים אבל לדעת הרמב"ם דנעשה שוטה בכל דבר שנשתבש א"כ פשיטא דאין מחזיקינן אותו לחלים עד אחר בדיקה מרובה ונהי דבמוחזק בחזקת בר דעה ובריא מקילין ולא מחזקינן בשוטה עד שיהיה שוטה גמור ועדיף חזקת גופו מחזקת א"א שלה מ"מ אחר שכבר הוחזק בשוטה אין להחזיקו בבריא עד שיהיה בריא אולם וחזקת א"א עדיף וכתב ע"ז החת"ס דדברים אלו ראוים למי שאמרם אכן לפמש"ל אות ג לדקדק בלשון הרמב"ם א"כ מבואר להיפוך מסברא זו דאף לשטת הרמב"ם דנעשה שוטה בכל דבר שנשתבש מ"מ היינו דוקא כשדעתו משובשת כן תמיד משא"כ כשאשתני משטותו דמעיקרא אישתני לשבח וה"ה חלים אע"פ שאינו שפוי לגמרי וכדעת הרשב"א ובפרט לפמ"ש בספרי מנחת משה חאה"ע (סי' ח אות ג) בכוונת דברי הירושלמי (גיטין פ"ז ה"א ותרומות פ"ק ה"א) דמתיר בעתים חלים אף בלא נשתפה לגמרי ויהי' עוד עתים שוטה ומזה הוא דלמד הרשב"א דינו (דאע"פ שאינו שפוי לגמרי) דלכאורה בשעה שהוא חלים מנא ידעינן דלא נתרפא לגמרי ויהיה עוד עתים שוטה א"ו דכשהוא עתים שוטה אף בימי חלימתו אינו שפוי לגמרי וסימני חליו ניכרים עוד בגופו ועכ"ז מתירין בעת חלימתו יעו"ש עכ"פ אי נימא דכן מבואר בירושלמי א"כ דין זה ודאי אליבא דכ"ע ובודאי דגם לדעת הרמב"ם כן הוא כמשמעות הירושלמי וכמש"ל

[ה] אמנם כן כל מ"ש הוא אפי' במקום שהוחזק לשוטה גמור ע"י סי' המבוארים בש"ס אם ראינו שנתרפא ה"ה כחלים אע"פ שאינו שפוי לגמרי מכש"כ ברד דגם בעת חזקת שטותו יש מקום לחקור אם הוא בכלל שועה כיון דלפי הגב"ע גם בעת שטותו לא היה לו סי' המבוארים בש"ס חגיגה ג' ובירושלמי תרומות ולדעת כמה פוסקים לא מקרי שוטה רק בסי' המבוארים בש"ס א"כ בלא"ה לדעתם אפי' בעת שטותו היה יכול לגרש אכן בעיקר פלוגתת הראשונים גבי סי' שוטה קשה להכריע ולהכניס ראש וכבר פלפלו בזה גדולי האחרונים בתשו' אור הישר ולכאורה מדברי הש"ס חגיגה שם דמקשה אי דעביד להו דרך שטות אפי' בחדא נמי וע"פ דברי התוס' שם ד"ה דרך שכתבו דהכא כיון שהוא שוטה באחת ודאי יש להחזיקו בחזקת, שוטה לכל דבר יעו"ש מוכח כשעת הרמב"ם דאל"ה מנ"ל להש"ש להקשות כן על ר"ה דלמא ס"ל כשם דבעשיות שטות באחד משאר דברים לא מחזיקינן אותו לשוטה לכל דבר כמו כן בעושה דרך שטות א' מג' דברים אלו אינו מוחזק לשוטה עד דעביד לכולהו א"ו כדעת הרמב"ם דכל שעושה דרך שטות איזה דבר שיהיה ה"ה בחזקת שוטה לכל דבר מכש"כ א' מדברים אלו (והיינו בס"ד דמקשה דלא אסיק אדעתיה עוד הך סברא דגם בעביד דרך שטות בא' מסי' אלו תלינן באימור ודו"ק) אכן אי משום הא לא איריא דהתוס' לשיטתו יבמות (קיג ע"ב) דכבר כתבתי בתשו' אחת להוכיח בדרך החידוד קצת דהתוס' ס"ל כשיטת הרמב"ם (פ"ט מה"ע ה"ט) דמי שדעתו משובשת בא' מן הדברים בכלל שוטה יחשב דהתוס' יבמות שם ד"ה יצתה הקשו על הירושלמי שם ה"א (סט א) דהוי מצי למימר איכא בינייהו יודעת לשמור את גטה ולא את עצמה כדאמר בש"ם דידן כו' יעו"ש ולכאורה לפי דברי הב"י (סי' קיט) דשיטת הירושלמי דתרומות הוא דצריך כל ג' סי' ושיטת ש"ס דידן דאפי' בחד מהנך סי' סגי א"כ מאי קושיא דהירושלמי לשטתו אינו יכול לומר גבי שוטה א"ב יודעת לשמור את גטה ולא אח עצמה דהא לא מיקרית שוטה רק בג' סימנים וחד מינייהו מאבד מה שנותנים לו (ואף דתני נמי מקרע כסותו מ"מ יראה דמקרע דדמי למאבד חגיגה (ד ע"א) ג"כ אינה יכולה לשמור את גטה דתקרענו לקרעים ובלא"ה יש בזה לסתור ולבנות ואכמ"ל) ושוב אינה יכולה ודאי לשמור אח גטה משא"כ לשיטת ש"ס דידן דפסקו דאפי' בחד מהן סגי וא"כ שפיר משכחת לה דיש לה א' משאר סי' שוטה ואינה מאבדת מה שנותנים לה וע"כ יכולה לשמור גטה ומשו"ה אמרו בש"ס דידן א"ב גבי שוטה דיכולה לשמור גיטה ואינה יכולה לשמור עצמה ועפ"ז אמרתי דמוכח דשיטת התוס' כשיטת הרמב"ם (יעו' בשו"ת בית אפרים חאה"ע (סי' פט) ד"ה גלוי במ"ש דדברי התוס' חגיגה שם (ד ע"א) ד"ה או הוא דלא כשיטת הרמב"ם ויש לפלפל בדבריו אכמ"ל) דגם בשאר סי' שאינם מבוארים מיקרית שוטה וע"כ שפיר כתבו דגם בירושלמי מצי למימר א"ב דיודעת לשמור את גטה וכו' והיינו דאף דמאבד מה שנותנים היא א' מג' סימני שוטה הא מ"ל דהוית שוטה ע"י שאר סי' (וכמ"ש גדולי האחרונים דגם לר"ה דבעי כל הנך ג' סי' היינו משום דאיכא למיתלי באימר כו' בעינן כולהו משא"כ בשאר שטותים סגי בחד לכ"ע ואדאתאן לסברא זו יש לפלפל ג"כ במש"ל ודו"ק ואכמ"ל) ולפ"ז י"ל דהרבינו שמחה דס"ל דלא מקרי שוטה רק בג' סי' אלו הוכיח כן מהירושלמי לאידך גיסא והיינו דמשו"ה לא אמרו שם א"ב ביודעת לשמור גיטה כיון דבשאר שטותים לא מקרית שוטה רק בג' סימנים אלו דחד מינייהו מאבדת מה שנותנים לה שוב אינה יכולה לשמור גם גטה כמש"ל ודו"ק זת"ד שכתבתי בתשו' א' [אח"ז כתב לי ידי"נ הרב הגאון המובהק אבד"ק ברעזאן שליט"א דמ"ש להוכיח מתוס' יבמות (קיג) דס"ל כהרמב"ם כבר העיר בזה בשו"ת בית שמואל אחרון (סי' ט) ובשו"ת ס' יהושע אה"ע (סי' עא) האריך לדחות ד"ז אכן בהשיגי ס' ב"ש אחרון ראיתי שם דלא כתב להוכיח דהתוס' ס"ל כשטת הרמב"ם אלא דהרבינו שמחה הוציא דינו מהירושלמי ע"פ קושית התוס' יעו"ש ודו"ק] עכ"פ לפמ"ש בתשו' דברי התוס' דחגיגה פשוטים דאזלי לשיטתם ביבמות (קיג) אבל משטת הש"ס דחגיגה אין הכרח דוקא לשטת הרמב"ם דלדעת שאר הפוסקים קו' הש"ס על ר"ה היא כפשוטו דאף דבעשיית שטות בא' משאר דברים אינו מוחזק לשוטה הוא משום דשאר מעשי שטות אינם מסי' שוטה כלל לדעתם (והיטב אשר דבר בזה הגאון ב"ש אחרון שם דהסוגיא דחגיגה שם מוכח כדעת ר"ש דת"ר