באר משה רמח

להשיבם הקיפוני טרדות וסיבות שונות אשר הפסיקו אותי מלהשיב ע"כ זחלתי ואירא אולי מאת ה' היתה זאת להשמיט עצמי מלהכניס ראשי בענין חמור כזה (ובפרט בסוג מעשה השוטים אשר כבר כתב מרן הרמב"ם פ"ט מהלכות עדות ה"י שאי אפשר לכוון הדעת בכתב) וגם דבר זה נלמד מתורת משה ה"ה הגאון הצדיק בעל חתם סופר אה"ע ח"א סו"ס פ' דבכעין זה יש למדקדק להשמיט עצמו מלהכניס ראשו בזה יעו"ש בלשונו הטהור ומשמים עכבוני בכתיבת תשו' זו יותר מערך עשר שבועות וכתבתי מעט שוב הקיפוני טרדין ונתעכב יום ויומים ועשרה ימים וכן כמה פעמים עד שאמרתי הלא דבר הוא דלא מסתייע מלתא ע"כ קבלתי עלי בקבלה גמורה שלא לסמוך בענין זה עלי דידי וכו' יעו"ש ואנן מה נענה אבתרי' אכן כאשר הודיעני שכן דעת מרן אדב"ע עיר וקדיש מגור שליט"א שאזדקק לזה ע"כ פקודתו שמרה רוחי ופניתי מעט להשיבם עכ"פ בקצרה והנה כת"ר שלחו לי גם המכתב מהרב דק' וולאשצאווא מקום דירתו של המגרש שהודיע להב"ד דלויטימירסק (כי לא יוכל להעיד על מהותו של המגרש שזה מחדש בא הרב לשם) שלפי השמועה מאנשי עירו האברך הנ"ל הוא חולה במרה שתורה זה איזה שנים ואינו מניח תפילין ואינו מתפלל ועוד שאר דברים וע"כ הוא מחויב בדבר להודיע מזה שאפשר לא היה ידוע מזה להב"ד שסדרו הגט והנה באמת היכא שראו הב"ד בעת סדר הגט שהוא משיב ככל אדם ולא ידעו מזה שיש לו מר"ש שצריך בדיקה וחקירה אם דעתו ככל האדם היה מקום להסתפק אם שייך בזה כל מלתא דלא רמי' עלי' דאינש לאו אדעתי' (יעו' שבועות לד ע"ב ב"ב לט א ובמ"ש הרשב"א בחוה"ב בית א' ו' ע"ב דכל שאינו יודע עביד ולאו אדעתיה וכ"כ הכ"מ פ"ד מהלכות שחיטה בשם הפוסקים ואיפסק כן בש"ע יו"ד (סי' א) ס"ג יעו"ש בט"ז ס"ק ח וש"כ ס"ק ב וידוע ג"כ מ"ש הנוב"י מה"ת חיו"ד סו"ס טז ומה שיש לפלפל בזה יעו' ג"כ ביש"ש פג"ה סי' מב וט"ז יו"ד סי' קצ ס"ק ל וס"ק מ ונה"כ שם ותוה"ש שם ס"ק ז ומג"א (סי' תמז ס"ק ג) ושו"ת צ"צ (סי' סה) וחוט השני (סי' נה) דעפ"ז יש לפלפל בכל פרט ופרט ואכמ"ל) אכן באמת היכא דב"ד או שני עדים רואים איזה דבר שיסמכו אח"כ על ראייתם ועדותם ודאי פשוט דלא שייך לומר בזה כל מלתא דלא רמיא דכל מה שב"ד או עדים רואין ודאי מדקדקים היטב דהתורה האמינתם וכזה כתב הפרי תואר (סי' יח ס"ק ו) ואם ראו עדים בדקדוק שלא הביא כלל הסכין ולא שחט אלא בהולכה וכו' אין נראה לאסור ושרי יעו"ש ובודאי כונתו דבעדים הוי דבר ברור ול"ש לומר כ"מ דלא רמיא יעו' ג"כ חגיגה (כ' ע"א) בלבו לשמרו טהור וכו' ויש בזה לסלסל ולפלפל וא"צ דכ"ז אפי' לדעת הרב דק' וולאשצאווא שתשב אולי לא ידעו הב"ד מסדרי הגט ממצב בריאותו ג"כ היה מקום לצדד דמה שב"ד או עדים רואים להתיר איזה ענין ל"ש לומר בזה מלתא דלא רמיא אכן באמת לפמ"ש כת"ר ידעו הב"ד מזה ונתנו דעתם לבדקו א"כ ל"ש כלל חששא דלא רמיא

[ג] אכן מה שחשש הרב מלויטימירסק כיון שהיה מוחזק לשוטה א"כ אף שנראה שנעשה חלים צריך שיבורר אח"כ שהוא פקח ובנ"ד הא גם בעת סידור הגט נסתפקו אם הוא בעל מ"ש א"כ עכ"פ לא יצא עוד מחזקתו שהוחזק לשוטה לכאורה חשש גדול הוא וכן היה מקום לומר בדעת הב"ש (סי' קכא ס"ק ד) גבי ע"ח שכתב היינו כשידוע הזמן שהוא חלים דכונתו ג"כ כיון שיש לו חזקת שוטה אינו יוצא מחזקה זו רק בידיעה ברורה וכנראה יש סעד לזה מדברי הש"ס יבמות (קיג ע"ב) גבי חרש דאי אמרת ע"ח ע"ש גרושי לא מצי מגרש יעו"ש ובע"כ טעמא ג"כ כיון דהוחזק לשוטה לפרקים יש להסתפק על כל שעה שמא עכשיו עת שטותו כ"ז שלא יצא בבירור מחזקה זו אכן אם נתבונן בזה יש לדחות סברא זו דהא אפי' באשה שהיא ע"ח וע"ש דחמור טפי דהא גזרו חז"ל שלא יגרשנה אפי' בעת חלימתה ועכ"ז כתב הבית יוסף (סי' קיש) בשם ר' שמשון בר' אברהם דכ"ז שאין לה וסת קבוע לשטותה אין לחוש בעת שנתרפאה שמא תחזור שטותה (אף דשם החשש על להבא שמא תתרפא וע"ז יש מקום, לומר דלא מהני חזקה דפקחת יעו' ש"ס גיטין (כח ע"ב) ובתוס' קידושין (מה ע"ב) ד"ה בפירוש ובשו"ת נוב"י חיו"ד סי' נה נו ואכמ"ל) מכש"כ בבעל ע"ח וע"ש בודאי לא כתב הב"ש רק במקום שיש וסת קבוע לזמן שטותו (וכדמדמי' ליה שם לע"ח וע"ש גבי אשה והא גבי אשה כתב ר' שמשון בר' אברהם להדיא דמיירי דיש לה וסת) אז אין מוציאין אותו מחזקת שטותו בזמן הוסת רק בידיעה ברורה שנעשה חלים אז משא"כ כשאין וסת קבוע לזמן שטותו אזי אף דהוחזק לשוטה אם נראה חלים אח"כ אין צריך ידיעה ברורה (וכמ"ש הרשב"א בתשו' דאפילו אינו שפוי לגמרי) דכל שחזר לחלומתו מוקמינן ליה אחזקה דמעיקרא שהיה בריא וחזק קודם שנעשה שוטה וחזקה זו אלימתא להעמידו בחזקה זו אף שנעשה שוטה אח"כ כיון שחזר ונחלם אף בלא ידיעה ברורה ומוחזקת יעו' תוס' כתובות (עה ע"ב) ד"ה ספק במ"ש דאזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא שלא היה בו נגע אע"ג דאיכא חזקת טומאה כנגדה יעו"ש ודו"ק, ועפ"ז יש לחלק ג"כ בהא דיבמות (קיג) דגבי חרש לא שייך לאוקמא אחזקה דמעיקרא כיון דדרך החרשים לפי דברי הש"ס שם להיות ע"ח וע"ש בתמידות שוב לית ליה חזקת בריאות כיון דאישתני מכלל יתר בני אדם וכעין דאמרינן בבכורות (מב ע"ב) כיון דאישתני אשתני יעו"ש ובנ"ד אדרבא מסברא זו יש צד היתר כיון דאשתני ממצב שטותו שהיה מוחזק עד עתה והחלים אשתני ואמרינן דחלים הוא וכמ"ש הרשב"א (ויש לפלפל ג"כ בדברי התוס' יבמות (לא ע"ב) ד"ה וארעא וכתובות (כ ע"א) ד"ה ואוקי במ"ש דבע"ח וע"ש לא שייך להעמידו אחזקה כמו שהיא עתה יעו"ש ודו"ק ואכמ"ל) וכ"נ מלשון החב"ש (סי' א ס"ק מו) שכתב בדברי הרמב"ם (פ"ט מה"ע ה"ט יעו' בכ"מ שם ובב"י אה"ע (סי' קכא) מה שדקדק בלשון הרמב"ם) שכתב ונמצא דעתו משובשת תמיד כו' דנראה לו כונת הרמב"ם לאפוקי היכא דאישתני והבריא ואשמעינן דבשעה שהוא חלים ה"ה כפקח לכל דבריו יעו"ש בתב"ש ולכאורה אינו מובן דמאי קמ"ל בזה יעו' בשו"ת מהרי"מ מבריסק (סי' ל) מ"ש בזה ולהנ"ל א"ש דקמ"ל דא"צ ידיעה ברורה וחלוטה לחלומתו אלא כיון דאישתני משטותו דמעיקרא אישתני וה"ה חלים כמש"ל בשם הרשב"א

[ד] וראיתי להגאון חת"ס אה"ע ח"ב (סי' ב) שהחמיר ג"כ בענין זה שכתב בתוך דברי תשו' והנה הא דכתב הרמב"ם דאפילו שואל ומשיב כהוגן מחשיב שוטה היינו כל זמן דלא הדר ביה משטותו אבל אי הדר ביה כגון שמקפיד ביותר על מלבושיו שלא יקרעו וכדומה בכל הני סי' הדר לפקחותו וכ"כ בשמ"ח (סי' א ס"ק מו) אלא דהיה לו לפרש דדוקא דחזינן מלתא יתירתא סי' פקחת ולא סגי במה שאינו מקרע כסותו או אינו יוצא יחידי דומיא דשור המועד דאינו חוזר לתמותו במה שרואה שורים ואינו נוגח אלא בעינן שיהיו תינוקות ממשמשין בו עיין ב"ק (כד א) וה"נ דכותיה עכ"ד החת"ס ולפע"ד מלבד דגם גבי מועד לאו הלכה פסוקה היא דלדעת הנומ"י בשם