באר משה רמז

(ברשיון מטעה"מ) כמבואר בתשו' מהר"מ פאדאווה (סי' יג) והנה בנ"ד מצד הגב"ע די"ל דנאסרה עליו פלפל ג"כ כת"ר בסתירת דברי הרמ"א אה"ע מסי' א' ס"י לסי' ק"מ ס"ה שהקשה שם הב"ש ס"ק ו ובדברי הנוב"י (סי' ע) וצ"ב ורוצה כת"ר להסיר מהאומלל כבלי העיגון דחר"ג ע"י זיכוי גט עבורה הנני להעיר את כת"ר בדברי אבי זקני הט"ז שם ס"ק ו שתמה על המהרי"ק שהחמיר בזה ע"פ דעת הני ף שכ' דעבדא לא נפיק לחירות עד דמטא ניטא לידו ורק לענין חזרה הוא דזכין לעבד וכתב ע"ז א"ז הט"ז דהרי"ף אינו מחלק בין חזרה להתרה אלא בשחרור עבד דיש סברא קצת לומר דחוב הוא לעבד דבהפקרא ניחא ליה טפי וכו' משא"כ בהמירה דאין שם חוב בשום אופן בעולם רק זכות לחוד אמאי נצריך הגעת הגט לידה יעו"ש בט"ז ולפע"ד יש להוסיף נופך ולהמחיק קצת חילוק זה בין גט שחרור לגט אשה ע"פ שטת הרי"ף (והמעיין בסוגיא דגיטין פ"ק שם יראה שכן היא שטת רש"י יעו"ש ברא"ש ור"נ ודו"ק) דהנה בהא דזכין לאדם שלא בפניו כשנתבונן נראה שיש בזה שני טעמים א' מכח המקבל הזכות דהואיל וזכות היא לו אנן סהדי דניחא ליה והוי כאלו עשה המקבל להזוכה שיהיה שלוחו בדבר זה יעו' תוס' כתובות (יא ע"א) ד"ה מטבילין במ"ש דכיון דזכות היא לו אנן סהדי דעביד לי' שלית ואיכא עוד טעם שני מכח המזכה דגזה"כ הוא דאיש מזכה לחבירו ע"י אחר כמבואר בקידושין מב א (יעו' ג"כ בתוס' שם נו א דיה מתקיף ובירושלמי פ"ק דקידושין ה"ג בפלוגתא דרבי ורבנן גבי הראוי לזכות ע"י עצמו וכו' יעו"ש ודו"ק) והחילוק פשוט ומובן דאי משום אומדנא דאנן סהדי דניחא ליה א"כ לא מהני בעבד רק לענין חזרה שלא יוכל להשתעבד בו דבזה ודאי אנן סהדי דניחא לי' משא"כ לענין איסורא שיצא לחרות דאיכא ג"כ קצת חוב שמפסידו מש"כ שוב ליכא אנן סהדי אבל אי הטעם משום גזה"כ דמזכה ע"י אחר יד הזוכה מכח המזכה היא כיד מי שזוכה בשבילו וכידו ממש א"כ שוב ל"צ מטא לידו אף דמעורב קצת חוב דאסור בשפחה מ"מ כיון דבעקרו זכות הוא לו א"כ הוא משוחרר גמור מצד המזכה שהוא האדון כיון דיד הזוכה מידו הוא כיד העבד ממש ואדאתאן להכי א"כ בעבד הא בע"כ צ"ל דהזוכה אינו רק שלוחו של העבד ולא של האדון המזכה (וכמ"ש הגאון נוב"י חאה"ע (סי' עז) לתרץ בזה קושית הגאון מהר"י מהאמבורג ז"ל דאיך מהני שליחות בשחרור עבד דהא כל המשחרר עובר בעשה ואשלד"ע והכריח הנוב"י דהשליח אינו שלוחו של המשחרר אלא של העבד יעו"ש] וא"כ כיון דלא מכח המזכה הוא בא אלא מכח העבד ובע"כ אנו צריכין לומר דהוה כאלו עשאו העבד שליח בדבר מכח אנן סהדי א"כ דוקא לענין שיעבודו שייך אנן סהדי משא"כ לענין איסור שפחה ל"ש אנן סהדי כיון דאפשר דלא ניחא ליה ואדרבא בהפקרא ניחא ליה ומשום הכי לא הוי גט עד דמטא לידו ועל פי זה בגט אשה באופן דזכות היא לה כגון בנאסרה וכדומה הדבר פשוט דבין אם היא מגזרת הכתיב ובין משום אנן סהדי הוי כמטא גטה לידה ומתגרשת תיכף בקבלת שליח את הגט ויש בזה לסתור ולבנות אכמ"ל דבעיקר הדין למעשה אין רצוני להזדקק מכ"ט וזה המעט רשמתי רק לכבודו הרמה אשר חד"ת הוטבו בעיני וגם רבות שמעתי ממנו לטוב

הדו"ש משה נחום ירושלימסקי הגאבד"ק אסטראלענקא והגליל

שער השלישי שער כלל גדול בתורה

סימן ח"י

תשובה

לכבוד הרב החריף ובקי וו"ח זית רענן מו"ה חיים יחיאל לאסקי מלפנים אבד"ק סאמפאלנע וכעת יושב בלאדו ולכבוד הרב החריף ובקי זית רענן מו"ה ישראל בר' רפאל פרידעל דומ"ץ בבאלעט סו"נ ללאדו בענין ג"פ שסדרו והיה חשש שומה על הבעל שגירש ובכל פרטי ההלכות המסתעפים מזה

[א] השגתי מכתבם ע"ד האשה בת טובים ורכה בשנים ואסורה בכבלי עיגון זה יותר משמנה שנים כי בעלה נשתגע אז וזה כמה שנים אשר הבריא אבל אשתו יראה לדור עמו שלא יחזור ח"ו לשטותו וכפי הגב"ע מהרב דק' לוטימירסק מן י"ט מרחשון שנה זו באו לפניו הזוג ביום ב' ח"י תמוז (עם כת"ר אחי האשה הנ"ל) ודברו הב"ד עם הבעל שיתן גט לאשתו ובתחלה לא רצה לגרש בשום אופן מכמה טעמים נכונים ורק אחר הפצרות ופיוסים נתרצה לגרש ובדקו אותו הב"ד הרבה שעות והשיב בטוב טעם ודעת על כל הבדיקות והשאלות כאחד האדם עד שלא נשאר להם שום ספק שהוא מדבר ושואל כענין בהשכל רק הרגישו מעין חוגה פרושה על פניו וראו אותו מדבר מעט רק ההכרח לו ומה שצריך להשיב וגם הרגישו שלא התפלל באותו יום כי באו לשם בבקר ושאלו אותם שבאו עמו אם כבר התפללו והשיב גם הוא שעדיין לא התפלל ואחר שעה שאלו אותו מדוע אינו מתפלל השיב שכבר התפלל בלאדז וכיחש שלא אמר כלל שעדיין לא התפלל ואח"כ בפניהם נטל ידיו לאכילה וברך בהמ"ז עכ"פ מפני שנראה להם כפי שדבר אתם שאיננו עתים חלים ועתים שוטה (שיצטרך לחזקה בעתים ידועים) ומרוב הרחמנות סדרו להם ג"פ בתנאי שלא תשיג פטורים עד שיוצע הדבר לפני גדול הדור ויסכים להיתר ובעת סידור הגט השיב ג"כ בדעת והשכל וגם הודיע להב"ד שאביו נקרא לס"ת בשם מיכאל ג"כ (אשר לא היה נודע לא לאשתו ולא לגיסו והאמת הוא כדבריו) וסמכו עליו שראוהו בר דעת גמור כאחד האדם שנאמן על שם אביו. זה תוכן הגב"ע מלויטימירסק גם כתב כת"ר שבכל דיבוריו הוא מדבר כשאר אדם וכן בד"ת כפי יכולתו ובחן את בנו לפניהם בלימוד חומש עם פרש"י ועמד על טעותיו כהוגן וכן במלאכת הכתיבה כתב הכל כהוגן בכמה כתבים שונים רק דא עקא שאינו מתפלל ולא הניח תפילין זמן רב (זולת ביום שלפני הגט הניח תפילין בפני חמותו) וכששאלו אותו מדוע אינו מניח תפילין ענה ואמר כתוב אצל יעקב וידר וכו' ושבתי בשלום אל בית אבי והי' ה' לי לאלקים עוד אמר כי צריך להיות נזהר תמיד רק מאיסור דאורייתא אבל שאר דברים הכל לפי האיש ולפי הזמן עכ"פ מפני העיגון שיראו שלא יתחרט סדרו הגט והבדיקה עלתה יפה בשעת כו"נ ומקודם ולאחריו על הכל השיב כהוגן כבן תורה ובר דעת ומעכבים המעב"ד עד שישיגו היתר ע"ז כדת של תורה ודורשים חו"ד העני'

[ב] והנה אף שהבטחתי להם ע"י ידידנו הרה"ח ר' ישראל יצחק נ"י להשיב תיכף בכל זאת אל יפלא בעיניהם שנתעכב תשובתי כי האמת אגיד ולא אכחד קושט דברי אמת כי בכל פעם שלקחתי העט סופר בידי