באר משה רמו

ממנו בטענת שקר וכופין אותו להוציא הוי גט מעושה שלא כדין וגם גט מוטעה שפ"ד כך הוא מגרשה משום שאומרת טמאה אני לך וחושבין שכן היא כדבריה אבל אם היא משקרת משום שענ"ב הגט בטל ועומדת באיסור א"א כל ימיה וא"כ שוב תהיה נאמנת מטעם זה שכתב הרא"ש אמנם כן י"ל דא"ש לפמ"ש הרדב"ז ח"ד (סי' פט) זה לשונו גם מה שהפריז על המדה לומר שאם יזכירו לו שהוא חייב לגרש אפי' בדיבור בעלמא הוי גט מוטעה איני רואה את דבריו כי אפילו לפי סברתו שאינו חייב לגרשה לא הוי גט מוטעה דבשלמא כשהאשה מותרת לו ואנחנו אומרים לו שהוא חייב לגרשה הוא סומך עלינו וכיון שלא היה חייב לגרש נמצא הגט מוטעה אבל היכא שהאשה אסורה עליו אע"פ שאנחנו אומרים לו חייב אתה ליתן גט לא הוי גט מוטעה שהרי בשעה שהוא נותנו לה לאו עלן קסמיך אלא על עצמו הוא סומך כיון שאינה ראויה לו מתיר אותה לגמרי לעלמא וגמר וגרש מדעתו בלא טעות כדי שתנשא לעלמא כו' עכ"ל הזהב. ומעתה יש מקום לומר דלא סתרי פסקי הרמב"ם אהדדי דבשלמא כשאומרת טמאה אני לך שזינתה ברצון ואסורה לו לפי דבריה להכי אינה נאמנת דשמא ענ"ב ומשקרת ואעפ"כ אינה באיסור א"א כל ימיה דאף אם היא משקרת לא הוי גט מעושה דכיון שמגרשה משום איסור שאינה ראויה לו לפי דבריה על עצמו סמך וגמר ומגרשה בלב שלם משא"כ כשאומרת מאיס עלי דמותרת לו ועדיין עומד ומצפה שמא תתרצה לו ואינו מגרשה משום איסור אלא דאנן כייפינן לו להוציא אשתו המותרת (גם לפי דבריה) אבל הוא אינו חפץ לברבה אלא דסומך עלינו שחייב לגרשה משום דמאיס עליה נמצא כשהיא משקרת ואינו מאיס עליה אלא דענ"ב ממילא דהגט בטל דהוי גט מעושה ומוטעה ובכה"ג חזקה שאינה משקרת להיות באיסור א"א כל ימיה כמ"ש הרא"ש ויש בזה לפקפק כמובן ולחלק קצת בין הא להך דהרדב"ז כמובן ואכמ"ל כי כ"ז כתבתי רק לפלפולא בעלמא

[ד] והנה באמת י"ל דאף הכנה"ג לא החמיר (דחר"ג מונעו מלישא אשה אחרת) אלא במורד על אשתו היינו דרך מרד משא"כ באשה סרח טעם שאינה הולכת בדרך נשים הצנועות ומפני יראת ד' שעל פניו נמאסה בעיניו וכן הוא דעת הב"ד משם דאינו יכול לדור עם אשה מבושה כזו בכפיפה אחת אפשר דגם הכנה"ג מודה לדעת המקילין דבכג"ז לא גזר רגמ"ה וכמו דמצינו בכמה דוכתי דלמעט בפלוגתא עדיף וכתבתי סברא זו בכמה תשו' (יעו' ג"כ בספרי מנחת משה חאה"ע סי' ד וסי' ח אות ג וסי' יא אות א ובספרי ברכת משה בקוה"ת סי' ג אות ב) ואף אי נימא דעכ"פ ספיקא מיהו הוי אי גזר רגמ"ה בכג"ז א"כ לדעת הפוסקים דאיסור חרגמ"ה הוי רק דרבנן א"כ שוב הוי ספיקא דרבנן ואף דיש דיעות דהוי איסור דאורייתא א"כ הוי ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן כעין שכתב הש"כ יו"ד דיני ס"ס דין ט"ז וכמ"ש בענין זה בחבורי ברכת משה (שם סי' ל אות ד) יעו"ש באורך סוף דבר כיון דע"פ דת כופין אותה שתתגרש מטעמים הנ"ל אף שחלילה להזדקק לזה להתיר להבעל שיגרשה בע"כ כמש"ל וכמ"ש הגאון חיים ושלום שם (סי' ז) ורואה אנכי בספרי הפוסקים שלמים וכן רבים שלענין לישא אחרת אפי' שלא מדעתה ורשותה התירו לעשות מעשה ואלו לתת לה גט בע"כ לא ראינו שהתירו בהדיא לעשות מעשה נראה לומר טעם לדבר וכו' יען ענין לישא ש"נ האדם בחירי מצד עצמו ואינה עומדת כנגדו האשה הראשונה ברם לעשות מעשה לתת גט בע"כ כיון שהאשה בעלת דינו היא כנגדו קשה גירושין בע"כ יעו"ש עכ"פ כיון דלפמש"ל אסתלק תדרגמ"ה בכג"ז שפיר יש להתירו לישא אשה אחרת בהיתר ק"ר אם ישיג ג"כ רשיון מהממשלה אחרי שראינו שנתעגן זמן רב וקשה לו לדור עמה וכן מצינו למאור עינינו בהלכה הגאון צ"צ החדש אה"ע ת"א (סי'. קלב) בענין כזה דלא מיתדר ליה משום דהיא אשה רעה וכבר נפרד ממנה ששה שנים שצדד ג"כ ע"פ דעת הרמב"ם הנ"ל כיון דאפי' באיש כופין א"כ בודאי לא נתכוון ר"ג להחמיר באשה יותר יעו"ש באורך ובמה שכתב וכש"כ הכא שמעוגן והוא נפרד ממנה זה ערך ששה שנים ואעפ"כ אינו מתחבר עמה בשום אופן וידוע שהוא איש כשר וחרד לדבר ד' א"כ אנן סהדי דבאמת מאיסה עליו או שאינו אפשר לדור עם נחש בכפיפה דאל"כ לא היה סובל ששה שנים ומסיק שם להתיר לו ע"פ מאה רבנים לישא אחרת כשישליש כתובתה ותוס' ביד נאמן יעו"ש וכן נאמר בנ"ד שיתרו הב"ד בהאשה שתבא לעמק השוה להתגרש ברצון ואם לא תשמע לקול הב"ד הנני נמנה לדבר מצוה להתירו מכבלי העיגון בהסכם ק"ר שישא. אשה אחרת באופן שישליש, כתובה ותוס' וגט ביד שליח כמבואר בפוסקים ובתנאי שישיג רשיון מטעה"מ כי אני פי מלך שמור

הקטן משה נחום במו"ה בנימין ז"ל ירושלימסקי האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן טו"ב

תשובה

לכבוד הרב המאה"ג חריף ובקי אור הברקי מעיין ומחוקק וכו' מו"ה אברהם חיים פלידערכויס אבד"ק טשעכיוו סו"נ לק' לובלין בדין עוע"ר לענין חר"ג

ע"ד שאלתו באיש א' שבא מעה"צ שהיה שם יותר משנה וכשבא לביתו שמע שמרננים על אשתו שזינתה ובא לפני כת"ר ושלח אחריה ולא רצתה לבוא וקבל העדות שלא בפניה (כמבואר בש"ע חו"מ (סי' כח סט"ז) וידועים ג"כ דברי הנוב"י סי' עב) ואמרו שני עדים כשרים בתו"ע שרואים אותה בכל יום וכפי דעתם בודאי היא כעת בחודש השביעי או שמיני להריונה וגם ראו מאתה דברים מכוערים אח"ז כשבאתה האשה לביתו כל הנשים שהיו בביתו שפטו שהיא בחודש ח' להריונה וגם היא כמעט לא הכתישה אותם רק שאמרה שאם יתן לה בעלה כמה מאות רו"כ תקבל ממנו ג"פ אח"כ ברחה מעירו ליעליסיוואטגראד וכפי הנשמע ילדה שם ועשתה דברים מכוערים וכעת הרחיקה נדוד ועקבותיה לא נודעו והבעל הוא רך בשנים ולא קיים עדיין מצות פ"ו וע"ז פלפל כת"ר בחכמה להתירו מכבלי העיגון הנה הגם כי למעשה אין רצוני להזדקק ולהכניס ראשי בהיתר זה מכ"ט ובפרט שקשה בכג"ז להשיג רשיון כנימוס מטעה"מ במדינה זו היכא שלא זכה ובעלת דינו עומדת לנגדו בדעה צלולה אבל רעה בדעותיה (יעו' ג"כ בס' חיים ושלום אה"ע סי' ז דף כב) כמובן לנבון כמוהו ולא באתי רק להשיבו מפני הכבוד כי רב הוא בעיני ולרשום לכת"ר בקצרה דבמורדת לחודה כבר השבתי לאונגערין (להגאון בעל דרכי תשובה) והסכמתי לדעתו וב"ד דמותר לו לישא אחרת כהכרעת מרן הרמ"א (סי' עז ס"ה) יעו' ג"כ במהרי"ק שורש סג ושורש קא ובמרדכי פ' אע"פ (סי' קפו) וצרפתי ג"כ שם מה דלא רצתה לציית ד"ת הוי בכלל עוברת על דת וכמ"ש הגאון דב"ח אה"ע ת"א (סי' נא) ובכל זאת לא הסכמתי רק בהסכם ק"ר