באר משה רמה

בהקדם את דעתו הרמה קצרתי ואומר שלום לו ולתורתו ומברכו ומעתיר לטוב כל הימים

מרדכי דוב באסו"ר הרמ"ז וצ"ל

ואלה דברי שכתבתי בקצרה בענין הנ"ל אורך ימים ושנות חיים לכ"ק הרב הגאון הצדיק המפורסם חו"פ עיר וקדיש וכו' וכו' בקש"ת מוהר"ר מרדכי דוב שליט"א מ"מ דק' הארנאסטאפאליא ושאר גלילות ולכל המסתופפים בצלו הטהור רב שלום וברבה

מכתב קדשו השגתי בצירוף תכריך הכתבים מגאוני גאליציאן וכ"ק הדר"ג לא צריך לגמרא דידי ולא לסברא דידי אכן מפני טעם הכמוס לא יוכל הדר"ג להזדקק לזה ודרש ממני להצטרף לענין זה אשר כבר נפתח בגדולים אדירי התורה ה"ה הגאון החריף העצום מהר"י שליט"א האבד"ק לבוב והגליל מח"ס בית יצחק ד"ת והגאון המובהק מהרש"מ שליט"א האבד"ק ברעזאן מח"ס משפט שלום ודע"ת והגאון המובהק מהר"ב שליט"א האבד"ק ראווא מח"ס דרך המלך והנני מוכן לעשות רצון יראי ד' וקדושיו להשיב דעתי העניה בקצרה ע"ד המעוגן אברך א' בנש"ק ומופלג בתו"י (ממדינת גאליציאן) נפל כתוא מכמר ביד אשה מבושה סרה מדרכי נשים הצנועות ותרבה שיחות נ"פ עם אנשים ואינה מתנהגת כשורה בדברים שבינה לבינו בענינים שלא ניתנו לכתוב ולהאמר מפני הכבוד עד שהבעל קץ בה ונפרד ממנה בשנאה עזה כמות וזה תשע שנים שהוא יושב גלמוד מפני שאינו יכול לדור עם אשה שנמאסת עליו מפני דרכיה הרעים והיא אינה רוצת לקבל ג"פ בשום אופן והוא דופק על שערי רחמים להצילו מכבלי עיגון כי עד מתי ליצטער וליזול עכ"ד השאלה בקצרה

[א] הנה אין הזמן מספיק לי כעת לטייל בארוכה ולא באתי רק לעשות רצון קדשו להשיב עכ"פ בקצרה דהנני כיהודה ועוד לקרא להסכים לדעת הגאונים האדירים שפתחו בהתירא דהנה בתקנות שנדפסו בסוף תשובות מהר"מ מרוטינבארג כתב והח' אשר שם ר"ג של ישא איש שתי נשים אין להתיר אלא במאה אנשים מג' מלכיות גם לא יתירו אותו עד שיראו טעם להתיר כו' מבואר דמאיזה טעם שיראו מאה רבנים שאין ראוי להחזיק בח' זה יוכלו להתיר וכ"כ בתשו' הב"ח (סי' צג) שכך קבלו מרבותיהם איש מפי איש כו' שכשיגיע איזה ענין בין איש לאשתו שאין ראוי להחזיק כו' יעו"ש עכ"פ בנ"ד דלפי דעת הגדולים הסמוכים למקום המעשה א"א לו לדור בשום אופן עם אשה מבושה כזו והיא אינה מרוצת לגט פשוט דבכג"ז לא גזר רגמ"ה שיהיה מעוגן כל ימיו בלא אשה ואף לדעת הגהות מרדכי ונומ"י שרגמ"ה גזר אף במקום מצוה דפ"ו אבל לא במקום הרהורי עבירה שישב גלמוד בלא אשה וכמ"ש הנוב"י אה"ע מה"ת (סימן ו) וכעין חילוק זה כתב התה"ד (סי' רסג) וכתבתי מזה באורך בחבורי ברכת משה קוה"ת יעו"ש (סימן ל אות א"ב) ומה שפלפלו לענין ההיתר דגט בע"כ בעוע"ד כבר ידוע מחלוקת אדירי התורה בענין זה כי הגאון רעק"א ז"ל בתשו' קי"ד כתב דא"צ התראה רק לענין ממונא להפסידה כתובתה אבל לגרשה בע"כ מותר אפילו בלא התראה יעו"ש באורך וחתנו הגה"צ החת"ס בהשמטות לחחו"מ (סי' רג) פסק דצריך התראה (בכג"ז דתובעת תבפ"ר והבעל ראה בה דברים מכוערים) יעו"ש ויש בזה אריכות דברים יעו' בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' לו) מ"ש בשם חמיו הגאון צ"צ ומ"ש הוא ע"ז ובשו"ת תפארת צבי חאה"ע (סי' פא) ושו"ת דב"ת אה"ע ח"א (סי' מט) ואכמ"ל כיין שהגאבד"ק לבוב שפתח בהיתרא לא רצה להסכים להיתרו דגט בע"כ גם אנחנו לא נזדקק לזה ובפרט דגם החת"ס שם (סי' רג) הסכים יותר להיתר דק"ר שישא אחרת יעו' ג"כ בחלק ששי (סימן ע) ובשו"ת חיים ושלום להגאון מהר"ת פאלאגי (סימן ז) (כא ע"ב) במ"ש שחששו בדבר לעשות מעשה זר כזה לתת גט בע"כ ושכן דעת המהר"י בן לב ח"ב (סי' כב) ומהר"א בוטין (סי' רכה) והרש"ך ח"ב (סי' סג) ויעו' ג"כ בנוב"י מה"ק אה"ע סי' א וס"ס פ"ד ומה"ת (סי' קב קג) דגירושין בע"כ חמור מהיתר ב' נשים יעו"ש במ"ש בספרי ברכת משה (סי' ל אות ד) וגם ע"פ נימוסי הקיר"ה חמור יותר ענין דגירושין בע"כ ואין שום עצה לזה שיהיה כנימוס כמובן וחלילה לרב היושב על כסאות למשפט להזדקק לזה יעו' ג"כ בשו"ת מעיל צדקה (סי' לג) ושו"ת חת"ס אה"ע ח"א (סי' ד) ד"ה והנה זה ושו"ת שא"ר אה"ע סי' מג וסי' קט ואכמ"ל]

[ב] אמנם כן בעיקר הדין אם ע"פ התורה יש לכופה בכג"ז לקבל גט הנה כיון דהוא שונאה בתכלית שנאה מפני מעשליה לא טובים ונמאסה עליו א"כ יש צד היתר גדול ע"פ דעת הרמב"ם פי"ד מהלכות אישות ה"ח דכופין אותו להוציא בטוענת היא מאיס עלי יעו"ש וכמו כן בטוען הוא מאיסה עלי דלא יפה כח האשה מכח האיש וכמ"ש בתשו' הרא"ש כלל מ"ב (הו"ד ברמ"א אה"ע סי' קיו סי"א) ואף דמרן הכנה"ג אה"ע הגב"י (סימן א אות לג) כתב דהעלה בתשו' בכמה ראיות דהמורד על אשתו ואומר מאיסה עלי חרגמ"ה מונעו מלישא אשה אחרת יעו"ש מ"מ הא יש לנו תנא דמסייע רבן של ישראל המהר"מ ב"ב סי' תתרי"ח שנראה מדבריו דגם היכא שהמניעה ממנו שטוען דמאיסה עליו או שהיא אשה רעה בדעותיה כיון שהוא מעוגן מחמת זה כופין אותה שתצא יעו"ש וכ"כ בספר בני אהובה פי"ד מה"א הט"ו דלענין איסור דתרגמ"ה יש לסמוך על הרמב"ם וכ"כ בס' חיים ושלום אה"ע סי' א (דף ו ע"ג) שכן דעת התומת ישרים (סי' קלט) והפני משה ח"ג (ר"ש יט) והשמן המשחה (סי' קנא) ופאת נגב (סי' טוב) דבטענת מאיסה עלי כופין שתתגרש דלא גרע מאשה הבאה בטענת מאיס עלי דכופין אותו לגרש וכמ"ש הרמב"ם יעו"ש ובתשו' א' כתבתי פרפרת קטנה בדברי הרמב"ם הנ"ל שהקשה עליו השער המלך שם פי"ד מה"א הט"ו) ע"פ דברי התוס' כתובות (סג ע"ב) ד"ה אבל שהקשו בשם ר"ת לפרש"י דבאמרה מאיס עלי כופין אותו להוציא ואמאי לא חיישינן שמא עיניה נתנה באחר דומיא דאומרת טמאה אני (נדרים ל ע"ב) ותירצו דיש לדחות דהתם נוטלת כתובה דוקא איכא למיחוש שמא ענ"ב אבל הכא דיוצאת בלא כתובה לא חיישינן יעו"ש ולפ"ז תקשי דברי הרמב"ם אהדדי דאלו הכא (בפי"ד ה"ח) פסק דהאומרת מאיס עלי כופין אותו להוציא ובע"כ כסברת התוס' דכל שמפסדת כתובה ל"ח שמא ענ"ב ואלו לקמן (פכ"ד הי"ח) פסק בהדיא דאם אמרה שזינתה ברצון אין משגיחין בדבריה שמא ענ"ב הרי דס"ל דאף במפסדת כתובה חיישינן לענ"ב נמצא דדבריו סותרים זא"ז לכאורה יעו"ש בשער המלך מ"ש בזה

[ג] וכתבתי בזה בתשו' דלפע"ד י"ל בזה בעזר החונן דעת ע"פ מה דיש להעיר בהא דטא"ל לפמ"ש הרא"ש בסוף נדרים בטעמא דגרשתני דנאמנת ול"ח שמא ענ"ב דחזקה שלא תפקיע עצמה מבעלה בטענת שקר ולהיות באיסור א"א כל ימיה יעו"ש א"כ תהיה נאמנת ג"כ לומר טא"ל מטעם זה דאם מפקעת עצמה