באר משה רלח

והוא משלחה וחוזרת ובכה"ג הוי איפכא, ואופן החמישי דאין לה סי' שוטה גמורה וחייבת בכל המצות כמו פקחת ומ"מ אין לה דעת לשמור א"ע ואינה מתגרשת מדרבנן והרבה הארכתי בזה במק"א ויעו' במ"ש בהגהותי למס' יבמות ונדפס בסוף מסכת נדה בדפוס ראם בש"ס החדשים ובמ"ש שם לתמוה על החת"ס אה"ע מש"כ בנדון זה) ויפה כתב כת"ר נ"י דיש לדון בזה להתיר מטעם ס"ם דשמא מקרי שוטה ושמא חרגמ"ה לא נחשב רק לאיסור דרבנן והוי תרי ספיקי בדאורייתא וחד ספיקא בדרבנן ולא מקרי, ס"ס דסתרי לענין שאנו מתירין להתגרש בגט המושלש בעת ששותה לאחר שתשתפה משום דאנו סוברים דלא מקרי שוטה בכה"ג משום דכל דאינו סתירה רק בספק אחד לא מקרי ס"ס דסתרי והאריך בזה הדר"ג ויפה פלפל כת"ר נ"י וכל כי הני מילי מעליותא יתאמרון משמיה, ובעיקר דברי המשנה למלך בדין זה משום דכל מילי דלא מצי עביד השתא הארכתי גם אנכי בזה בתשו' אחת בפלפול ארוך מאד ואכמ"ל ואי"ה כשיזכני ד' לסדר בשלימות ספרי בנין שלמה ת"ב על יו"ד ואה"ע ולהוציאו לאור הדפוס אז אדפיס תשו' זו בשלימות בעזר השם ויתר דברי הדר"ג נ"י מש"כ בקונטרסו הנחמד הם דברים נכונים כולם אהובים וכולם ברורים ואין דבריו צריכים חיזוק ממני ובעיקר הענין אני מסכים להדר"ג נ"י באופן שישיג רשיון מטעה"מ וכו'

כ"ד הדו"ש באהבה רבה ומברכו בשנה טובה וברכה בחפצו ורצונו ורצון וחפץ ידידו המברכו בברכת כהנים שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא

סימן יג בענין הנ"ל

מכ"ק הרב הגאון המובהק צי"ע סבא קדישא וכו' כקש"ת מו"ה אברהם שליט"א הרבי מסאכאטשאב באורו נראה אור סלה

(ז"ל הטהור) בעה"י יום א' ויחי תרנ"ו פה סאכאטשאב. שלום וכל טוב לכבוד אהובי הרה"ג המפורסם חריף ובקי מגזע ישישים וכו' כקש"ת מו"ה משה נחום שליט"א האבד"ק קאמינקא אשר נסתפק כבודו בנשתטית ואין לה אותן ג' דברים האמורים ריש חגיגה רק נשתטית בדברים אחרים אם מתירין לו לישא אחרת לסמוך על רמב"ם שגם זה בכלל שוטה ותחלת דברי הביא ראיה מתוס' יבמות (קיג) דס"ל לאו דוקא אותן ג' דברים דאל"כ מה הוקשה להם על הירושלמי דלימא נ"מ בין הטעם משום שאין לה יד ביודעת לשמור גיטה ולא את עצמה הלא דעת ב"י דירושלמי סובר בעינן כל הג' דוקא וא"כ אם יודעת לשמור חסר המאבד מה שנותנין לו, ואין זה דיוק דאפי' לא הויא שוטה ע"פ דין מ"מ כיון שאינה יודעת לשמור עצמה שייך בה טעמא דגרירה והנה כבודו פלפל אם לילך בחר"ג להקל כדעת הרמב"ם או להחמיר כדין ספיקא דאורייתא וכבודו מייתי כמה פוסקים דחר"ג דאורייתא גם הביא דברי נוב"י מה"ת שהוכיח מהרמב"ן במשפטי ח' דת' שב"ד גוזרין לא למדנו דבר זה מתורת משה עד שבאנו לדברי קבלה ופירשו לנו ובסי' (רס"ג) כתב דספק דרק לקולא דחשיב דרבנן א"כ חר"ג דרבנן ושוב פלפל והביא כמה פוסקים ד"ק כד"ת דמי גם בענין בזה"ז הביא דברי חכ"צ דלדידי' אין שום ספק להתיר בזה"ז גם הביא רש"ל פ"י דיבמות דהח' היה בלי זמן רק שרבינו גרשון ז"ל הבין שטעמים שלו לא שייכי רק עד אלף הששי וא"כ הוי דבר שבמנין שצריך מנין אחר להתירו אף שבטל הטעם ולענ"ד להביא ראיה דספק ד"ק להקל דמפורש פ' הערל דתרומת פירות דרבנן הולכין בספיקו לקולא ע"ש בפלוגתא דר"י ור"ל באנדרוגינוס ותרומת פירות הלא נזכר הגזרה בדברי הימים ב' ל"א ה' יעו' נדרים (נה א) האמנם כי יש לומר יען מוזכר שם שחזקיה תקנה לא חשוב ד"ק ודוקא ד' צומות דכתיב בקרא כה אמר ה' צום הרביעי וכו' וכן מגילה ברה"ק נאמרה אבל זו תקנה היא ומה בכך שמוזכרה בקבלה הלא תפלה אבות תקנום ילפינן לה מקראי דאורייתא מ"מ לא חשיב ד"ת וספק התפלל ס"ל לשמואל אינו חוזר ומתפלל ור"י לא פליג אלא משום הלואי יתפלל כל היום מיהו שלהי מכות (כג ע"ב) ג' דברים הסכימו ב"ד של מעלה עמהם אלו הם מקרא מגילה כו' והבאת מעש מקרא מגילה דכ' קימו וקבלו קימו למעלה מה שקבלו למטה והיינו קרא דמייתי במגילה דברה"ק נאמרה] הבאת מעשר דכתיב ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות ובתוס' שם הבאת מעשר פירוש אחר, שיפרשו מכל פירות אילן כמו שתיקן חזקיה וא"כ חזינן דאף שהיא ד"ק כמ"מ מ"מ ספיקו להקל ולפי תוס' הזה היא ראיה שאין עליה תשובה אך לפי שתוס' לא כתבו זה בהחלט אביא עוד ראי' מפסחים (נד ע"ב) דס"ל לשמואל בה"ש של ת"ב מותר ואף דת"ב ד"ק ואף ר"י לא פליג אלא משום דס"ל גם ח"צ בה"ש אסור וח"ב דינו כח"צ והכי קיי"ל והא ח"צ אינו ד"ק רק גזירת ב"ד לבד וא"כ ביסוד זה דד"ק אזלינן בספקו להקל לא פליג ר"י אשמואל ועוד מפורש שם בספק מתי נקבע החודש כגון המהלך במדבר אינו מתענה רק יום אחד ואי כד"ת דמי היה מחויב להתענות שני ימים האמנם כי גם זה יש לדחות ולומר כיון דבזה"ז מעיקר ד"ק רצו מתענין וכיון דברצו תליא מלתא לא חמור כד"ק כמ"ש ב"י (סי' תקנד) בשם ר"ת לענין צום גדליה ואף דח"ב לאו ברצו תליא מלתא זה אינו מוזכר בקבלה רק מדברי חכמים יעו' רשב"א מגילה (ה ע"ב) ז"ל רצו אין מתענין ואפי' ת"ב דהא בכולהו כתיב שמחה והא דמחמרינן בת"ב הנהגת הדורות היתה אך הט"ז (סי' תקנ"ד ס"ק ד) כתב יולדת לאתר ז' מחויבת להתענות בט"ב לדעת ר"ת דחשוב ד"ק ואעפ"כ ספיקו מותר מבואר ד"ק ספיקו לקולא והטעם י"ל משום דאפי' מה שעיקרו הלכה למשה מסיני משמע בתוספתא מקואות (שבר"ש פ"י ה"ז) דלקולא ועוד דאפי' בדאורייתא פסק הפר"ח (סי' קי) כדעת רמב"ם וסייעתו דמה"ת לקולא רק חכמים החמירו ובד"ק י"ל לא החמירו ודוקא לענין יולדת לאחר ז' דביוה"כ מה"ת מחויבת להתענות אמר ר"ת ד"ק כד"ת אבל בספק דאף בשל תורה ממש אינו רק מדרבנן לא תקנו בד"ק דד"ק כד"ת בכף הדמיון מ"מ אינו ד"ת ממש דוגמת זה כל האוכל בת"ב כאלו אוכל ביוה"כ מ"מ יוה"כ ענוש כרת ומלקות ולא כן ת"ב רק לענין יולדת שאין סכנה רק בדרבנן הקילו וכיון דד"ק כד"ת וחמורים מדרבנן הא לא מצינו שהקילו בו ובודאי להלכה לפסוק בספק להקל גם בד"ק מאחר שמצינו מפורש ברמב"ן וריטב"א ור"ן במגילה להקל בספק וכן מוכח לחד תירוץ בתוס' שלהי מכות וכן מוכח לדעת הט"ז דח"ב חשוב ד"ק ואעפ"כ ספיקו להקל ולא מצינו מי שמחמיר בספק בודאי קיי"ל להקל אך מ"ש הנוב"י דח' אינו רק ד"ק וראייתו ממ"ש רמב"ן מתורת משה לא למדנו עד שבאנו לד"ק ופירשו לנו תמהני דלשון ופירש ולא וחידש מורה שד"ת היא אלא שהקבלה פירשה והיינו כיון שמצינו שהרגו אנשי יבש גלעד ורצו להמית יהונתן מוכח שח' שנעשה במעמד כל ישראל חייבין עליו מיתה וזה או מהלכה למשה מסיני או מקרא דכל חרם יש לנו להסתפק בחרם דעלמא אם אין בו איסור כלל