באר משה רל

ברש"י (ט' ז') פירש על פסוק ואתם פרו ורבו לפי פשוטו הראשונה לברכה וכאן לצווי ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפ"ו לשופך דמים (ומקורו מדברי הש"ס כתובות ה' ויבמות ס"ג הנ"ל) והנ"מ בזה נ"ל בפשיטות דלפי פי' הא' אמרינן דהראשונה לאדם הוא רק לברכה ולא לחובה הוא מטעם הנ"ל משום דמצינו במדרש על פסוק ויניחהו בגן עדן (בראשית ב' טו) שיכיר שם התורה והחכמה (יעו' ילקוט ראובני י"ד ע"ב ויניחהו בגן עדן כדי שיהיה לו הנחה לדעת ולהכיר החכמה והתורה דא"ר תכינאי התורה למדה הקב"ה לאדם הה"ד אז ראה ויספרה וכו' ר"ש אומר הניח הקב"ה לאדם בגן עדן ונתן לו תורתו לעבוד וכו' יעו' ג"כ בתקוני הזוהר תקונא נ"ה (פ"ח ע"ב דפוס סלאוויטא) ויניחהו בגן עדן וכו' ת"ת קוב"ה אליוף לאדם אורייתא הה"ד אז ראה ויספרה וכו' ודא איהו ויניחהו בגן עדן דא עדן דאורייתא וכו' יעו"ש (ובפר"א פי"ב ופ"כ ומדרש שוח"ט צ"ב) וע"כ מפני שהיה תורתו אומנתו בספר תולדות האדם היה פטור מפ"ו מפני שהוליד בחכמת התורה ולפי' השני דהאי ואתם פרו ורבו אתי לדרשא לאקושי לשופך דם האדם דכתיב סמוך ליה ולא לחובה אם כן הראשונה (בראשית א' כ"ח) נאמרה לחובה ולפי זה גם מי שנפשו חשקה בתורה לא יכול לפטור א"ע מפ"ו דוכי גדול הוא מאה"ר דהיה שר התורה בספר תולדת האדם כנ"ל ועכ"ז נאמרה לו לחובה ובזה יש מקום להבין דברי הש"ס דהמה גם כן ידעו מזה שנפשו חשקה בתורה ע"כ לא הקשו עד ששמעו ממנו הדרוש דכל מי שאינו עוסק בפ"ו כאלו שופך דמים ומדוע לא נאמר דהשני לצווי ובע"כ דסבירא ליה דהראשונה נאמרה לחובה גם כן (והשני' באה להקיש לשופך דמים הסמוך לו) ומפני זה אמרו לו ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים (דהיינו דמדרש שלו מבואר דאין נאה מקיים) כיון דגם אדה"ר נאמרה לו פ"ו לחובה וצווי א"כ אין גם כן תירוץ במה שנפשו תשקה בתורה ועל זה השיב בנועם דבריו כי אף דלאדם הראשון נאמרה לחובה יש חילוק גדול שהוא לא יכול לפטור עצמו בעסק התורה מפני שהוא היה היחיד יציר כפיו של הקב"ה וממנו העולם חסד יבנה ואיך יפטור עצמו בתולדות חדושי התורה משא"כ איש אחר וזה שהשיב להם מה אעשה שנפשי תשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים והוא יוליד חידושי התורה משא"כ באדם הראשון כמובן והוא הסבר נכון לפע"ד ועל פי זה נפתר הענין שהקשיתי על מנהג גדולי ישראל דבודאי תורה היא דכיון דעל ידי תקנת חרגמ"ה הגם שתקנה טובה היא והסכימו כל גדולי דורו באיסור מוחלט אבל עכ"פ על ידי תקנה זו נתמעט ריבוי התולדות התלוי בזה התקרבות הגאולה ע"כ מתקני החרגמ"ה עשו התקנה לזה בצדו דכשיראו איזה טעם להתיר החדר"ג לא יתירו אלא בהסכם מאה רבנים דבכל עת ועת שישתדלו בהתרה זו יעסקו מאה רבנים וכאו"א יפלפל ויחדש בענין זה בעזר החונן דעת ואם כן נגד מה שנתמעט ע"י תקנה זו ריבוי התולדות החומריות יתרבו כהנה וכהנה עי"ז תולדות הרוחניות על ידי ריבוי החידושים מרבני דור דור ודורשיו ותתקרב הגאולה כמאמר ה' זכו אחישנה עכ"ד סוף תשובתי לי"נ הגאון המובהק האבד"ק ברעזאן [ואחרי קבלו תשו' כתב לי רב תודה וברכה ז"ל קבלתי תשו' היקרה ואני תפלה שיחלימהו השי"ת ברו"ת ויהיה בריא אולם ויגדיל תורה ויאדיר והן שמחתי בחד"ת ובפרט במ"ש לבאר דברי ב"ע במ"ש לו אתה נאה דורש וכו' הוא דבר נחמד וכו' והנני ידידו ואוהבו הנאמן המצפה לשמוע בקרב מבשר טוב מבריאותו הטוב ושלום תורתו וכל הנלוים אליו וכו']

(י) ובדרוש א' אחרי מאמר ארוך בפ' צו בעזה"י על פי כמה דרכים בפי' הפרשה ומאמרי חז"ל השייכים לפרשה זו (ואכמ"ל בדרכי הדרוש והאגדה) סיימתי גם כן המאמר עפ"י הנחה הנ"ל דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא בפרשה הנ"ל זאת תורת העולה וכו' עד הבקר דיש להבין גם כן דברי המד"ר בפ' זו דמשה התפלל על התקרבות אהרן זה לשונו מתחלת הספר עד כאן כתיב וערכו בני אהרן ונתנו בני אהרן אמר משה לפני הקב"ה הבור שנואה ומימיו חביבין חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן וכו' משל זית ושל גפן כו' ולאהרן אי אתה חולק כבוד בשביל בניו אמר לו הקב"ה חייך שבשבילך אני מקרבו ולא עוד שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים צו את אהרן ואת בניו עכ"ד המדרש ויש להבין הא משה לא בקש אלא שיחלוק לו כבוד בשביל בניו ומדוע השיב לו שיעשה אותו עיקר יותר מכפי תפלתו וגם לשון בשבילך קשה להבין דנראה דהוא נוגע לכבודו של משה וכן נבין בזה דברי המדרש פליאה (המובא בספרי הדרושים) שאלו תלמידיו את ר' יוסי בן קיסמא אימתי בן דוד בא אמר להם זאת תורת העולה עכ"ד ועל פי הנחה הנ"ל תוכן דברי הי' במאמרי דמשה רבינו רצה שיתקרב אהרן בשביל בניו והקב"ה בחפצו בכבודו של משה שלא יחלש דעתו חלילה אחר כך כשיתקרב אהרן רק על ידי תולדותיו שמלאו מקומו בכהונה יעלה על דעתו שהוא לא זכה לזה שבניו ימלאו מקומו ועל ידי זה יכול לבוא לחלישת הדעת בהמשך הזמן ולכן השיב לו הקב"ה בשבילך (היינו לכבודך) כו' שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים היינו שאין העיקר בניו הגשמיים שמלאו מקומו אלא הוא העיקר מפני ששפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וע"כ בכת תולדותיו הרוחנים שהוליד חידושי התורה והמצוה לכל בית ישראל מוקדם הוא לבניו ובזה יתרומם כבוד אור פני משה אשר כל התורה נקראת על שמו זכרו תורת משה ומכש"כ כת החידוש והפלפול עד סוף כל הדורות הן הן תולדותיו של משה רבינו (כמבואר בנדרים ל"ת דנהג בה טובת עין ונתנה לישראל ואם כן כל גדולי דור ודורשיו ומנהיגיו הן תולדות משה וממלאי מקומו (וכמו שאמרו בש"ם בכ"מ משה שפיר קאמרת כידוע ליו"ח מ"ש בזה המקובלים) ומעתה רמוז הכל בתורה לפי מ"ש כל מפרשי התורה ובראשם הכלי יקר כי זאת תורת העולה קאי על הלומד תורת עולה דנחשב לעולה (וע"ד שדרשו סוף מנחות ע"פ לעולה ולמנחה וכו' כל העוסק בתורה כאלו מקריב כו') כל הלילה (בימי הגלות) עד הבקר (בקרו של משית יעו' בכ"י שם ואמרתי ת"ל ג"כ בענין זה באורך) ועכ"ז יתפרש באופן הנ"ל דמרמז לזה באמרו צו את אהרן במה דמקדים אהרן לבניו (דמבואר מזה דעיקר היא הולדה רוחניות וכמש"ל) ומחובר לזה זאת תורת העולה דחדושי התורה הוא העולה על כל מה שנתמטטו ריבוי התולדות (ע"י ריבוי הקרבנות מאחב"י בימי הגלות תחת ממשלת אומות הקדמונים שלא ידעו את ה' ונדונו אלפי ישראל בשחיטה ושרפה וכו' על קידוש השם) עד הבקר דתולדות הרוחניות מכחו של משה על ידי חידושיו ופלפולי תושבע"פ ישלימו כל התולדות שנחסרו עד שיזכו עי"ז לבקרו של משית וזה גם כן כונת המדרש פליאה ששאלו את ר' יוסי בן קיסמא אימתי בן דוד בא היינו שראו ברות קדשם כל התלאות והצרות באיזהו מקומן של זבחים זבחי ישראל אשר יעלו על מוקדה על מזבח הגלות (בממשלות שהיו בימי חרבונה של ירושלים ואחרי' באומות הקדמונים אשר מרוב הצרות האלו הי' גם כן מקום לתיקון רגמ"ה על פי דברי הש"ס ב"ב ס' ע"ב ומיום שפשטה מלכות כו' דין הוא שנגזור על עצמינו שלא ישא אשה) ועי"ז יתמעטו ריבוי התולדות וא"כ אימתי בן דוד בא בשאלה ותמי' על אורך הגלות דמתי יהיה הסוף מכל הנשמות שבגוף וע"ז השיב להם זאת תורת העולה כו' דעל ידי תולדות התורה שיתחדש בכל דור ודור על ידי