באר משה רכט

בברכת רצ"ה אלא דרבינו חיים כהן לא כתב משום לא פלוג ובאמת לפי דברי רת"כ דקשה לנו לידע השיעור דיודעת לשמור גטה (א"כ אף לפי מה שהעירותי לעיל על דברי הברכת רצ"ה בענין לא פלוג) שוב י"ל בזה משום לא פלוג הצריכו השלשת הגט אף בנשתטית גמורה כיון דגם בנראה לנו יודעת לשמור גטה הוית בסוג אחד עם נשתטית גמורה והוי כענין אחד כמובן (ובעיקר הסברא דלא פלוג בענין זה צ"ע מדברי אבי זקני הט"ז סי' קי"ט ס"ק י"ב) אלא דלפי דברי מרן הרח"כ דאין לנו גבול והחלטה ודאית בנשתטית ובכל נשתטית יש ספק דלמא מקרית יודעת לשמור גטה א"כ אין צורך לסברא דלא פלוג אלא דההשלשה מהני בלא"ה מטעם ממ"נ [ולפמש"ל ובתשובתי לסעראצק באורך דנשתטית בשאר סימנים ג"כ יש להתיר חר"ג אבל לאו דוקא משום דלאו בת גירושין היא אלא דאף להפוסקים דלא מקרית שוטה בשאר סי' מ"מ מודים לענין חר"ג משום דלא מתדר ליה אתה ועוד מכמה טעמים דיש להתירו בנ"ז מכבלי העיגון דחר"ג א"כ בודאי נכון לומר הטעם דהשלשת הגט משום לא פלוג וכמש"ל] אכן בעיקר דברי הרח"כ יש לפלפל ובפרט מ"ש שם בסוף תשובתו דבימי חורפו הצטרף להיתר נשתטית והראשון היה גדול עולם בחריפות ובקיאות ובכל החכמות ולא היה נזכר שם למסור הגט רק להשליש כתובה וסיים כי אם אין מנהג מבורר במדינה להשליש גט אזי עדיף טפי שלא ישליש גט (וישא אחרת כשישליש הכתובה) שיש תשש שלא תנשא בגט זה כשתתרפא יעו"ש אבל באמת כבר פשטה ההוראה כדעת א"ז הב"ח וסייעתו להשליש גט (וכמ"ש ג"כ בספרי ברכת משה בקוה"ת סי' ל"ט) וכהוראת הנוב"י והחתם סופר וכל גדולי האחרונים וגם שם בתשו' ברכת רצ"ה סו"ס י' צוה לעשות כהוראת הנוב"י שיתן ת"כ שאם יצטרך ליתן גט מחדש יתן בלי עיכוב יעו"ש שהתפלא על הנוב"י שלענין שבועה חקר ודרש ושת עצות שלא יהי' חשש מעושה ולענין נתינת תקיעת כף לא עלה על לבו לחוש כלל יעו"ש ובאמת אין כאן תמוה כלל דלא כתב הנוב"י שיתן תק"כ רק שימסור ח"כ (בחי"ת ור"ל חיוב כתב או חילוף כתב הנקרא וועכסיל) שיהיה מונח לערבון שאם תהיה ראויה לקבל הגט שהוא מחויב אז לשלם החיוב הנ"ל אם לא יתן הגט או שיתן גט ויפטור מחיוב הנ"ל דבכה"ג לחד דעה בסי' קל"ד ברמ"א ס"ד לא הוי אונס דיכול ליתן הקנס ולא לגרש וכמ"ש הנוב"י עצמו שם לענין השבועה שיהיה באופן שאם לא יגרש יתן לאשתו אלף דוקאטין דהרי זה דומה למ"ש רמ"א הנ"ל והדברים פשוטים

(ח) וראיתי להרב מים חיים אה"ע סימן ל"ח שחמה על הנוב"י במ"ש דלא רצה לכתוב שישבע הבעל שיגרש כשתחזור לבריאותה מטעם שלא יהיה נחשב אונס מחמת השבועה דפליאה היא לדעתו שצריך ליתן לה גט מחדש דאל"כ יהיה עובר על חרגמ"ה באיסור שתי נשים דהא כעת היא נשתפית ויכול ליתן לה גט ומבואר ברמ"א סימן א' ס"ו דהיו כופין אותו בחו"נ למי שעובר ונושא שתי נשים לגרש אחת מהן וא"כ כיון דמן הדין כופין אותו בגזר ב"ד לגרש שוב לא איכפת לן כשיהיה אונס לגרש על פי השבועה וכמ"ש הב"ש סי' קל"ד ס"ק ז' דאם הדין נותן לכופו לא איכפת לן בשבועתו וכ"ז לדעת הנוב"י אבל לדעתו אדרבא אינו נכון להשביעו שלא להוציא לעז על היתר הראשונים שלא הזכירו ענין השבועה זת"ד המים חיים ולפע"ד אין כאן תמוה על מאור עינינו בהלכה הנוב"י דהן אמת דהב"ש סימן א' סוס"ק כ"ג כ' דאחר שתתרפא חייב לגרשה מיד כדי שלא יהיה לו שתי נשים יעו"ש דנראה דאיסור שתי נשים חל עליו אף כשנשא בהיתר אכן דעת הב"י בתשובה י"ד דגזירת רגמ"ה לא הוי רק על תחילת נשואין ואם עבר ונשא אין כופין אותו להוציא יעו' בכנה"ג סימן א' בהגהת ב"י אות ט' שכתב שכן דעת הרא"ם ח"א סי' י"ד והתומת ישרים סי' ל"ג והמהרח"ש אה"ע סי' מ"ו וגם הנוב"י בעצמו מה"ת חאה"ע סימן צ' הביא דברי המקילין בזה ופלפל בענין זה ואם כן לדבריהם (דאין כופין אותו בחו"נ) הא יהיה אנוס מחמת השבועה ולזאת תקן הנוב"י ברוחב בינתו את השבועה באופן נאות שלא יהיה מוכרח בעיקר הגירושין ובזה ניחא נמי מה שתמה שם במ"ח דאיך אנו חושדין אותו לעבור על חר"ג דהשתא אתי שפיר דחוששין אולי יאמר הבעל דניחא ליה כדברי המקילין דבנשא בהיתר אין עוד שום איסור אבל אנו צריכין לצאת גם דברי הב"ש וסייעתו דגם בכה"ג יש איסור ע"כ החכם עיניו בראשו לתקן שלא יצא מכשול אליבא דכ"ע ומיושבין כחומר דברי הנוב"י ומשום הוצאת לעז על גיטין הראשונים אין כאן חשש להמעיין בתה"ד סי' רל"ב באורך ובב"ש סימן קכ"ה ס"ק י' וג"פ שם ס"ק ל"א כמה חילוקים ובט"ג לקיש ס"ק ז' ואכמ"ל כיון דכבר נהגו כן כל גדולי האחרונים לעשות כהוראת הנוב"י והחת"ס והארכנו ת"ל בענינים הנוגעים לפרט זה אף דכבר נתפשט ההיתר כמבואר בראשונים מתקני התקנה ולכאורה האריכות בזה הוא למותר אכן בתשו' אחת בהיתר נשתטית לכבוד י"נ הרב הגאון המובהק אישי כהן גדול וכו' ר' שלום מרדכי שליט"א הגאבד"ק ברעזאן מח"ס משפט שלום וגילוי דעת ודעת תורה הארכתי ת"ל גם בפרט זה וזה תוכן דברי בסוף תשובתי שם

(ט) ולפע"ד יש להבין מנהג הגדולים מאז ועד עתה כי כאו"א מהק"ר מפלפל בענין היתר נשתטית לחדש איזה דבר הא כבר ההיתר מפורש ויוצא מפי גדולי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים א"כ מאי צריך עוד הפלפול והחידוש אבל באמת מנהג ישראל וכש"כ גדולי ישראל תורה וכ"ז הוא מתוך התקנה כשנבין דברי הש"ס יבמות (ס"ב ע"ב) אמרו לו לבן עזאי אתה נאה דורש ואין אתה נאה מקיים והשיב מה אעשה כו' אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים דכל הלומד עומד ומשתומם במאי שאמרו לב"ע אתה נאה דורש ואין נאה מקיים דמה צורך להקדמת הדרוש דהוי כאלו שופך דמים וכי בל"ז ניחא מה שעבר על מצוה ראשונה הכתובה בחורה ותירוצו ודאי אינו מובן וכי בשביל שנפשו חשקה בתורה מותר לו לעבור על מצוה ואיך יפטר הוא בזה שיקיימו אחרים והא עיקר הלימוד על מנת לעשות הוא ואין לפטור א"ע מכל המצות בלימוד התורה מטעם שאפשר להתקיים על ידי אחרים ויתבטל על ידי זה ממצוה אחת חלילה בהחלט כל ימיו (יעו' ירושלמי פסחים פ"ב ה"ג חגיגה פ"א ה"ג וברמב"ם פ"ג מהלכות ח"ת וש"ע יו"ד סימן ר"מ סח"י ודוק) וכאשר תמהו בזה כל המפרשים אכן הנה הגאון מהרש"ק מבראדי בהקדמתו לטוטו"ד מה"ב כ' דמפני שמצות פ"ו ועסק התורה הוא ענין אחד דאין בן דור בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף (כמבואר בנדה י"ג א' ויבמות ס"ב) וכמו שע"י ריבוי התולדות אדם הוא התקרבות הגאולה כן על ידי ריבוי חד"ת שבע"פ גם כן מתקרבת הגאולה וזה הטעם של בן עזאי (ואפסק כן בש"ע אה"ע סי' א' ס"ד) דמי שנפשו חשקה בתורה פטור מפ"ו דמאי ענין זה לזה ובזה א"ש דטעם אחד לשניהם דריבוי התולדות הוא לקרב הגאולה וכן ריבוי החידושים להוציא לאור תולדות התורה בעוה"ז הוא גם כן קירוב הגאולה שאנו מחכים בכל עת עכת"ד וכבר כתבו כן כמה ראשונים בספריהם דתולדה רוחניות בתורה היא כמו הולדה הגשמיות יעו"ש ובמלכים ב' ב' פסוק ג' ויצאו בני הנביאים ובש"ס סנהדרין י"ט וצ"ט ב' כל המלמד וכו' יעו' גם כן בספרי דברים ו' ז' לבניך אלו תלמידיך ועפ"י הנחה זו (דהולדה רוחניות הוא כמו הולדה גשמיות מיושבין דברי הש"ס הנ"ל בדרך החידוד דהנה