באר משה רכח

מיתדיר ליה עמה וגם עם נחש כזה אין אדם דר בכפיפה (וידועים דברי הנוב"י מה"ת חיו"ד סי' קמ"ו במ"ש אם כן נתת דבריך לשיעורין ואשה שלא תהיה כ"כ פקחת יאמר הבעל כו' יע"ש דמיירי באינה משוגעת גמורה ועוסקת במו"מ משא"כ במשוגעת גמורה אף בשאר סי' שטות י"ל דגם הנוב"י מודה) ובפרט היכא דבלא"ה לא יוכל לגרשה (דלא תקבל הגט ותעגן אותו כל ימיו) שפיר י"ל דכ"ע מודים דבכג"ז לא גזר רגמ"ה והוית ג"כ בכלל נשתטית שלא גזרו בזה [ולא עוד דאפי' אם אין לה שום סי' שוטה רק דמאוסה עליו ויש אמתלא אמיתית והיא אינה מרוצת לקבל הגט בשום אופן כתבתי בתשו' לש"ב הגאבד"ק סעראצק לצדד להקל עפ"י שטת הרמב"ם פי"ד מהלכות אישות ה"ח והארכתי בדברי פלפול ת"ל להקל בזה היכא דיש עוד צדדים מכש"כ היכא דמאוסה מפני שהיא משוגעת בשאר מיני שטות דאין לך אמתלא גדולה מזה] ועכ"פ לפמ"ש בתשובתי שם לא הוי תרתי דסתרי אהדדי כלל דגם מה שמקילין בנשתטית כזו לענין חרגמ"ה לאו דוקא משום דסומכין על דעת הרמב"ם דהוי שוטה גמור בכג"ז גם לענין גירושין וכדומה רק לענין חרגמ"ה לחודי' משום דלא מיתדר ליה אתה סומכין דכ"ע מודים דבכג"ז לא גזר אבל לענין עצם הגט שפיר נסתלק החשש דלא מצי משוי ועכ"פ אחר שתתרפא שפיר מתגרשת בגט זה (כיון דמעיקר הדין גם בעת שטותה בשאר סי' יכולה להתגרש וכמו שהקילו באור הישר במקום עיגון אפי' בבעל המגרש) ושפיר י"ל דבדרך כלל תקנו משום לא פלוג להשליש הגט אפילו בנשתטית גמורה ודוק וכמש"ל

(י) וראיתי בשו"ת ברכת רצ"ה מהגאון רצ"ה ארינשטיין מלבוב סימן י' שעמד גם כן בזה דאחרי שאינו יכול למסור לה הגט כשתתרפא אם כן כל התקנה בהשלשת הגט היא ללא תועלת לכאורה ותירץ כיון דהיכא שהיא יכולה לשמור גטה ורק שאינו יכול לגרשה מדרבנן משום גזירה שלא ינהגו בה מנהג הפקר ובכה"ג יש תועלת במסירת הגט לשליח הולכה (דבזה לא חשיב לא מצי עביד השתא) דכשתתרפא שפיר יכול ליתן לה הגט תיכף ואחרי שיש מקום שיועיל הגט ההוא תקנו משום לא פלוג שבכל נשתטית ישליש הגט ליד שליח להולכה זת"ד לקיים דברי גדולי חכמי הדורות ואף כי בהשקפה ראשונה דבריו קולעים למטרה אחת שכתבתי לעיל (אות ד' ה') אבל אחר העיון יש לחלק לפע"ד דבענין מדרגת השוטה שחילקו חכמים יש שיודעת לשחור גטה ואינה יודעת לשמור עצמה ויש שאינה יודעת לשמור עצמה וגטה (יעו' יבמות קי"ג ע"ב) וא"כ הוי כשני ענינים נפרדים ויש לומר דלא שייך לומר בזה לא פלוג משא"כ כפי מש"ל דהתקנה היתה בדרך כלל משום נשתטית בשאר סי' שוטה (דבעיני העולם נחשבת למשוגעת גמורה עוד יותר מנשתטית רק בג' סימנים אלו) וא"כ אף לדעת הפוסקים דלא מחשיב שוטה בזה לענין גירושין וכדומה מ"מ כיון דלענין חרגמ"ה הוי בכלל נשתטית שפיר יש מקום בראש לומר דהוי סוג אחד עם נשתטית בהנך ג' סימנים ושפיר יש לומר בזה לא פלוג דהוי כענין אחד וכעין זה כתב הלח"מ פרק ג' מהלכות יו"ט הי"ב דתלישת ירק אסרו משום קצירה כיון דשניהם בענין אחד לצורך אכילה אמרינן לא פלוג רבנן אבל לא נאסר כיבוי לצורך משום שנאסר כיבוי שלא לצורך דכיון שהם שני ענינים חלוקים (דהאי לצורך והאי שלא לצורך) לא שייך לומר אהא לא פלוג רבנן יעו"ש וכעין סברא זו כתב הר"ן ריש פכ"ג דשבת ד"ה תניא שהשוו מדותיהן במין אחד אבל להחמיר במין אחר אטו אותו המין שראוי לחוש בו אפי' רבה מודה וכדאמרינן (שם י"ב) אם אדם חשוב הוא מותר ולא גזרינן אטו שאינו חשוב יעו"ש ויעו' ש"ס (יבמות ק"ז א') גבי נכנסה לחופה ולא נבעלה כו' לא פלוג רבנן ובש"ס ב"מ נ"ג פ"ב גבי ליתניהו למחיצות לא פלוג רבנן ותוס' שם בד"ה לא פלוג ודוק ועל פי זה יש להעיר גם כן על דברי המג"א סי' רס"ג ס"ק י"ב בשם אשת הסמ"ע לחלק דבהדלקת נרות יו"ט תברך ואח"כ תדליק והוא כתב ע"ז אין חכמה לאשה כו' דלא חלקו חכמים כמ"ש סי' קנ"ח והדגול מרבבה שם כתב היא האשה אשר נשאה לבה בחכמה דל"ד לברכת נטילה דנוסח הברכה שוה ולכך משום לא פלוג לא חלקו משא"כ נוסח ברכת הדלקה של שבת ויו"ט דחלוקים המה ל"ש בזה לא פלוג ויש בזה לסלסל ולפלפל ואכמ"ל דעכ"פ עפ"י דברי הר"ן ולח"מ שכתבתי יש מקום יותר לומר כא' הסמ"ע ודברי הדג"מ מובנים יותר דבברכת נטילה הוי כענין אחד משא"כ ברכת הדלקת שבת ויו"ט דהוי כשני ענינים נפרדים ולא שייך בזה לא פלוג אכן עכ"ז קשה להחליט בזה דבר כיון דבעיקר הסברא דלא פלוג קשה לחדש בו וכמ"ש המשנה למלך פי"ב מהלכות גירושין הט"ז בד"ה וראיתי למהרח"ש דאף שמצינו סברא זו דלא פלוג אפשר היכא דאתמר אתמר היכא דלא אתמר לא אתמר (ויש להעיר גם כן מדברי המשנה למלך פ"ג מהלכות איסורי מזבח ה"ת מ"ש בענין מחוסר זמן והבן) ובפרט בעניני התקנות בודאי קשה לדמות ענין לענין (יעו' מסכת ידים פ"ג מ"ב ולא ד"ס מד"ס וש"ס נדה ז' ע"ב ותשו' הרא"ש כלל נ"ה דין ו' וש"ע אה"ע סימן קי"ח ס"ו וב"ש שם ס"ק ה') מ"מ בענין תקנה זו דחרגמ"ה שהיא תקנה כוללת שפיר יש מקום לומר דעיקר התקנה בהשלשת הגט הוי משום לא פלוג יעו' ג"כ לאבי זקני בתשו' מהר"י ווייל סי' ס"ה דאף שכתב גם כן אבל תקנות הקהלות דלא נתקן אלא במדינה זו איכא למימר דלא נתקנו אלא היכא דשייך בה טעמא ותם לריק ואין למדין תקנה מתקנה כמו שתראה בתשו' הרא"ש מ"מ יעו"ש בתחלת דבריו שכתב לענין כתובת בנין דיכרין דעיקר התקנה הוי משום דלקפוץ אדם ויתן בתו לבנו וחכמים תקנו אפילו היכא דליכא אב משום דלא פלוג כתב שם דיש להשיב שאני התם דהוי תנאי ב"ד ונתקן במנין חכמי כל ישראל משו"ה לא פלוג יעו"ש וא"כ בתקנת רגמה"ג והבאים אחריו דלדעת כמה פוסקים דאורייתא היא וכמש"ל ונתקבל בכל מדינות אשכנז ורוסיא וצרפת וכדומה וא"ז הב"ח סימן קי"ט כתב בשם חכמי פראנקפורט ושכן הסכימו כל חכמי אשכנז ורוסיא להשליש גט ביד שליח הולכה בטח מקובל אצלם מהראשונים שכן היה התקנה וא"כ שפיר י"ל דעיקר התקנה הכוללת הוא משום לא פלוג ואם כן יותר נכון לומר דמשום נשתטית בשאר סימנים אמרו לא פלוג כיון דיש מקום לומר דהוי כסיגנון אחר וכענין אחד הוא וכמש"ל

(ז) ובהיותי בזה הבריק לנגד עיני דברי הכהן הגדול מאחיו בשו"ת רח"כ אה"ע סי' ד' שכתב בטעמו של דברי הפוסקים שהצריכו ליתן גט ביד שליח הולכה הא ר"ג לא גזר בנשתטית הוא עפ"י דברי תשו' רש"ל והחמ"ח והב"ש שהקדמונים נסתפקו בשיעור מה חשוב יודעת לשמור גטה דשוטה ועדיין מחלוקת במקומה עומדת והלא הא דרגמ"ה לא גזר בנשתטית הוא מפני שאינה בת גירושין וכמ"ש רמ"א ולכן הצריכו למסור גט לשליח דהשתא ממ"נ מצי לישא אחרת דאם מקרית האשה אינה יודעת לשמור את גטה א"כ אינה בת גירושין ורשאי לישא אשה אחרת דבזה לא גזר ר"ג ואם נקראת האשה יודעת לשמור את גטה אם כן הגט כשר שהרי מצי הוא למיעבד השתא בעצמו ושפיר מצי משוי נמי שליח ונסתלק הערעור מחכמי קאנסטונטונא המובא במלמ"ל ואפשר דגם הם לא ערערו אלא בהיתרא דאתתא שתנשא על ידי גט זה כשתתרפא דלגבי דידה ליכא ממ"נ כמובן זת"ד הנעימים והוא כעין דברי הגאון רצ"ה