באר משה רכו

עדיין פ"ו אין לו מי שישמשנו ולטפל בבנותיו וכו' וגם לא טוב היות האדם לבדו

[א] תשובה הנה כשישיג רשיון מהממשלה הרוממה בודאי יש להתירו מכבלי העיגון דחרגמ"ה בהסכם מאה רבנים מג"א כאשר כבר פשט ההיתר בזה בתשו' מהר"מ ב"ב בסופו ובתשו' הב"ח (סי' צג) ובחבורו וסי' קיט) אחרי שיקיים כל ההשלשה (כפי שמבואר בפס"ד כו') המוטל עליו ע"פ התורה וכהוראת הנוב"י קמא אה"ע (סי' ג) באופן כי אם תתרפא בטח יתן גט אחר מפני חשש חכמי קאנסטונטונא הו"ד בהגהת משנה למלך פ"ו מהלכות גירושין ה"ג מטעם דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח (נזיר יב ותוס' שם) ואף כי יש בענין זה אריכות דברים לפלפל ולסלסל בעזר החונן דעה אבל א"צ יען כי גם הגאון הנשר הגדול בעל נוב"י לא רצה לתקוע עצמו בדבר הלכה להתירה בגט המושלש וכן הסכימו כל גדולי אחרונים שישליש עכשיו גט ואח"כ יתן גט אחר וכד הוינא טליא מדי עברי דרך עואב"י ללעמבורג צירף אותי ידיד החכמים הרב הגאון המובהק ר' יוסף שאול נאטינזאהן לבית דינו הגדול בענין היתר נשתטית ורשום בזכרוני שעשינו ג"כ בהשלשת גט ובאופן שאח"כ כשתתרפא יתן גט אחר וכהוראת הנוב"י (סי' ג) וכמו שפסק בספרו שו"מ מה"ק ח"א (סי' קטו) ות"ג (סי' יב וסי' קח וסי' רטז) וכ"כ בספרו שו"מ מה"ג (שנדפס אחר זמן) ח"א (סי' עג וסי' קמא וסי' שיב) ובמה"ד ח"ג (סי' צט) יעו"ש דלא יזכור דבר מענין התנאי דנתינת גט שני עד אתר נתינת הגט ביד השליח בכדי שלא יהיה חשש ביטול הגט ומבאר דעשה באופן זה שנתן הגט להשליח בלי שום תנאי רק אח"כ צוה שישליש וועקסיל ביד הב"ד שבכל פעם שנאמר לו שצריך שיתן גט חדש יתן תיכף או ישלם הסך ובזה לא מבטל הגט הראשון דיוכל לפרש הכונה אולי יתקלקל בנתיים הגט הראשון ביד השליח ואז יתן גט אחר יעו"ש דעכ"פ לא רצה לשנות מדברי הנוב"י ויעו' ג"כ בתשו' חת"ס ח"א (סי' יא) ובתשו' מנחת שי לא' מגדולי גאליציאן שנדפס מחדש שם (סי' כו) שדי נרגא בדברי הנוב"י דכשמתנה ליתן גט חדש א"כ תקנתו קלקלתו דעי"ז נתבטל הגט המושלש מכל וכל ולא ראה דברי רבו השו"מ הנ"ל דאין עושין תנאי גמור רק באופן שלא יהיה חשש ביטול להגט המושלש וכמש"ל] ועכ"פ אחרי שיקיימו ככל הנ"ל אנן שליחותא דקמאי עבדינן להתירו מכבלי העיגון כי עד אנה ישב בדד באין עוזר

[ב] אמנם כן יש להבין כיון דאינה יכולה להתגרש אח"כ בגט המושלש וצריכה גט מחדש א"כ מה תועלת יש בגט המושלש ואף כי מי אנכי לירד לסוף דעת הראשונים העמוקים דבריהם מני ים עכ"ז הרשות נתונה גם לקטן כמוני לבאר דברי הראשונים כפי דעתי העניה ומקודם נבאר איך הדין בנשתטית ואין בה סימני שטות המבוארים בש"ס חגיגה ג' איך הדין לענין חרגמ"ה דלא ביארו בזה גדולי האחרונים (רק הרב פת"ש סי' א ס"ק טז הביא תשו' כת"י מהגאון מהר"א טיקטין זצ"ל דבענין זה ודאי יכולים לסמוך על דעת הרמב"ם שהביא הב"י (בסי' קכא) דלאו דוקא באותן הסימנים שהוזכר בש"ס אלא ה"ה שאר דברים מה שעושה דרך שטות ודבר זה תלוי לפי ראות עיני הב"ד יעו"ש גם בשו"ת שו"מ מה"ק ח"ג (סי' קח) כתב לענין סימני שוטה בנשתטית דעד כאן לא נחלקו רק באיש המגרש אבל באשה המתגרשת שאינה רק מצד חרגמ"ה פשיטא דכל כה"ג לא גזר ר"ג יעו"ש שלא כתב טעם וראיה לזה) ובתשובה א' הארכתי בזה ואכמ"ל דעכ"פ בעיקר פלוגתת הראשונים גבי סימני שוטה קשה להכריע, ולהכניס ראש בפרט שכבר פלפלו בענין זה גם גדולי אחרונים בתשו' אור הישר וכתבתי דלדעתי הפניה יש להוסיף נופך קצת ולהוכיח בדרך החידוד דגם התוס' ס"ל כשטת הרמב"ם (פ"ט מהלכות עדות הלכה ט) דמי שדעתו משובשת בדבר מן הדברים בכלל שועה יחשב דהנה התוס' יבמות (קיג ע"ב) ד"ה יצתה הקשו על הירושלמי שס הלכה א' (ס"ט א) דהוי מצי למימר איכא בינייהו יודעת לשמור את גטה ולא את עצמה כדאמר בש"ס דידן כו' יעו"ש ולכאורה לפי דברי הב"י (סי' קיט) דשיטת הירושלמי דתרומות הוא דצריך כל ג' סימנים ושיטה ש"ס דידן דאפי' בחד מהנך סי' סגי א"כ מאי קושיא דהירושלמי לשיטתו אינו יכול לומר גבי שוטה א"ב יודעת לשמור את גטה ולא את עצמה דהא לא מיקרית שוטה רק בג' סימנים וחד מינייהו מאבד מה שנותנים לו (ואף דפני נמי מקרע כסותו מ"מ יראה דמקרע דדמי למאבד (תגיגה ד ע"א) ג"כ אינה יכולה לשמור גטה דתקרענו לקרעים ובלא"ה יש בזה לסתור ולבנות אכמ"ל) ושוב אינה יכולה ודאי לשמור גטה משא"כ לשיטת ש"ס דידן דפסקו אפילו בחד מהן סגי א"כ שפיר משכחת לה דיש לה א' משאר סי' שוטה ואינה מאבדת מה שנותנים לה וע"כ יכולה לשמור גטה ומשו"ה אמרו בש"ם דידן א"ב גבי שוטה דיכולה לשמור גטה ואינה יכולה לשמור עצמה ועפ"ז יש לומד דמוכח דשיטת התוס' כשיטת הרמב"ם (יעו' בשו"ת בית אפרים אה"ע (סי' פט) ד"ה גלוי במ"ש דדברי התוס' דחגיגה דלא כשיטת הרמב"ם ואכמ"ל) דגם בשאר סימנים שאינם מבוארים מיקרית שוטה וע"כ שפיר כתבו דגם בירושלמי מצי למימר דיודעת לשמור את גטה כו' והיינו דאף דמאבד מה שנותנים הוא א' מג' סימני שוטה הא מ"ל דהוית שועה ע"י שאר סימנים (וכמ"ש גדולי האחרונים דגם לר"ה דבעי כל הנך ג' היינו משום דאיכא למיתלי באימר כו' בעינן כולהו משא"כ בשאר שטותים סגי בחד לכ"ע) ולפ"ז י"ל דרבינו שמחה דס"ל דלא מקרי שוטה רק בג' סימנים אלו הוכיח כן מהירושלמי לאידך גיסא והיינו דמשו"ה לא אמרו שם א"ב ביודעת לשמור גטה כיון דבשאר שטותים לא מיקרית שוטה רק בג' סימנים אלו דחד מינייהו מאבדת וא"כ שוב אינה יכולה לשמור גם גטה כמש"ל ודו"ק [אח"ז כתב לי י"נ הגאון המובהק האבד"ק ברעזאן כי בענין זה כבר העיר בשו"ת בית שמואל אחרון (סי' ט) ובשו"ת ספר יהושע א"ע (סי' ע"א) האריך לדחות ד"ז והנה הספר יהושע אינו לפני ומעולם לא ראיתיו אכן הס' בש"א בא לפני אח"כ וראיתי שם שכ' דרבינו שמחה הוציא דין זה ממה שהקשו התוס' כנ"ל ולא כתב דהתוס' ס"ל כשיטת הרמב"ם ולפמש"ל יש מקום לומר כן דהתוס' ס"ל כשיטת הרמב"ם]

[ג] והנה שו"ת אור הישר אינו לפני רק שדבריהם מובאים בשו"ת גדולי האחרונים הנמצאים באוצר ספרי ובתשובתי להגאבד"ק האלאפאליא כתבתי באורך לבאר שיטת הרמב"ם דדבריו מבוארים בפשיטות בסוגיא דחגיגה שם ואכמ"ל בפלפול דחלילה להכריע בין הראשונים ובפרט דמצינו לכמה גדולי אחרונים שכתבו אפילו להקל למעשה בבעל שגירש ואין לו סימני שוטה המבוארים בש"ס אכן עכ"ז כתבתי שם בתשובתי דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא בנדון כזה (שיש לה שאר סימני שוטה לענין חרגמ"ה) א"כ לפמ"ש החמ"ח והב"ש (סי' סו ס"ק יא וח"י) דחר"ג לא הוי אלא דרבנן (יעו' ג"כ בב"ש סי' א ס"ק כא) מ"ש בשם הד"מ) בנ"ז הוי ספיקא דרבנן ולקולא אכן ז"א לפמ"ש אבי זקני הטורי זהב יו"ד (סי'