באר משה רכד

ראיה מירושלמי ר"פ מי שאחזו דאמרינן שם שמואל אמר כד דהוא תלים יתן גט מה שמואל כר"ל דאמר לכשישתפה רובא דשמואל מר"ל דו אמר חלים יתן גט והחלימנו ותחיינו ופי' הפני משה דחלים עדיין לא נתרפא לגמרי והיתר זה לא שייך בנ"ד שאינה שפויה לגמרי והיתר הג' שכתב כיון שהיתה חולנית ונשתגעה קודם נשואין ליש בנ"ד והיתר זה כתב נ"כ בהשמטות לחכמת שלמה מהגאון מהרש"ק על כן לא מלאני לבי להקל וצויתי להמתין ואמנם האשה הנ"ל חזרה ונשתגעה ועוד לא נתרפאה ועד מתי יתעגן ע"כ הסכמנו להתיר להרב הנ"ל לישא אשה אחרת בהיתר מאה רבנים שהרי הט"ז (ס"ק יב) מתיר לישא אחרת באשה שהיא עתים שוטה ועתים חלומה ואף בעת חלומתה עדיף יותר להתיר לו לישא אשה אחרת מלגרשה היכא שהיא נשתטית ג' פעמים כיון דהרבה פוסקים אוסרים לגרשה ובשו"ת שו"מ מה"ק ת"ג (סי' קכא) שמתיר לגרשה ולא ניחא ליה להתיר לו ב' נשים ע"כ מיירי שנתרפאה זמן ארוך ונראה להב"ד שתשאר כך כמבואר ברמ"א משא"כ בנ"ד אף אם תתרפא תשוב לשטותה כדרכה משא"כ כשהיא עתה בשגעונה ומדברת דברים כדרך המשתגעים וא"א לדור עמה ולע"ע אי אפשר לגרשה הדבר פשוט להתיר לו לישא אשה אחרת בהסכמת מאה רבנים, והנה מקור ההיתר הוא לפי שבמקום מצוה לא גזר רבינו גרשום ואף שקיים פ"ו מ"מ יש בזה הצלת עבירה שלא יבא לידי הרהור עבירה והצלת עבירה הוי כעושה מצוה ובתשו' שב יעקב מייתי ק"ו דהרי מצות יבום נדתה מחשש קטטה כדאיתא ביבמות מ"ד ואיסור לישב בלא אשה משום הרהור עבירה לא הותר משום חשש קטטה כמ"ש החמ"ח (סי' א ס"ק י) ומבואר שם בח"מ דהרהור עבירה קשה יותר מלשבת יצרה וכן מבואר (ביבמות ז) דל"ת חמור מעשה וחידוש הוא שחדשה תורה דעשה דוחה ל"ת ועיין בהקדמת ספר משנת חכמים ועוד דבעשה א"צ לפזר כל ממונו משא"כ בל"ת צריך למסור כל ממונו שלא יעבור כמבואר באו"ח (סי' תרנ"ו) הן אמת שיש להוכיח קצת להיפוך מזה דהצלת עבירה ל"ה כעושה מצוה דהנה בספרי לאו"ח (סי' לח אות ד) הקשיתי ע"ד מהרי"ק בתשו' (סי' קלז) שכתב בהא דאמרינן ביבמות (קכא ע"ב) דא"ל נכרי לישראל קטול אספסתא ושדי לחיואי בשבת ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלוני דאמרי ליה בשל לי קדרה בשבת ולא בשיל ליה וז"ל איסור דרבנן הוא דהוי דהא כיון שהישראל לא היה צריך לאותו בישול כי אם להנצל ממיתה הו"ל משאצל"ג מידי דהוי אהורג את המזיקים כדי שלא ימיתוהו יעו"ש (ע' סי' לד בספרי הנ"ל הארכתי בפרט זה ובדברי מהרש"א ת"א ב"ב קי"ט לענין מקושש) וכן הביא לעיל מיני' וקשה (ביבמות דף ו) דבעי למילף דעשה דותה ל"ת שיש בו כרת מקרא דאיש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו דאם אמר לו אביו שחוט לי בשל לי לא ישמע לו דס"ד דעשה דותה ל"ת שיש בו כרת ואמאי הו"ל ל"ת שיש בו כרת הלא הו"ל משאצל"ג ומה לי אם עושה מלאכה להציל עצמו ממיתה או שעושה מיראה שלא יעבור על עשה וע"כ מוכת מזה דהעושה לקיים מצות עשה הו"ל מלאכה הצריכה לגופה כמ"ש תוס' שבת ק"ו משא"כ בעושה להציל עצמו ממיתה הו"ל מלאכה שאצל"ג ולפ"ז ה"ה בעושה להצלת עבירה ה"ל משאצל"ג ואינו דומה לעושה מצוה

ובזה נ"ל לישב קושית התוס' סנהדרין ש ע"ב) ד"ה חד למעוטי שהקשו ל"ל קרא דמחלל שבת לא ניתן להצילו בנפשו הא מציל גופי' קמחלל שבת דאין זה מקלקל בחבורה דאיכא תקונא גברא כיון דמחויב מיתה כדאמרינן (דף לה) בבת כהן ולהנ"ל ניחא דאינו דומה לבת כהן דאיכא תיקון דצריכה כפרה ול"ה משאצל"ג כיון שצריך לקיים מצות עשה משא"כ ברוצה לחלל שבת לע"ע א"צ כפרה דלא עבר עדיין וההורגו להצילו מעבירה הו"ל כמו שעושה להציל ממיתה דה"ל משאצל"ג כמ"ש מהרי"ק ושם קאי אליבא דרשב"י דס"ל משאצל"ג פטור ע"כ צריך קרא ומיושב ג"כ לראבר"ש דס"ל ניתן להצילו בנפשו ואצ"ל דגזה"כ היא כמ"ש תוס' דראב"ש ס"ל בסוכה ל"ג דמשאצל"ג פטור ולהצלת עבירה הו"ל משאצל"ג כנ"ל ובמלמ"ל פכ"ד משבת: כתב דרודף אחר הערוה בשבת לא ניתן להציל בנפשו דהוא גופו יחלל שבת והקשה בשעה"מ דא"כ מה הקשה. בסנהדרין ע"ג אהך דאלו נערות שיש להם קנס והלא ניתן להצילה בנפשה ולא מוקי בשבת וע' מ"ש בספרי לאו"ח. (סי' ט) בשולי המכתב דבר יקר בישוב הקושיא אמנם לפמ"ש לעיל דהצלת עבירה הו"ל משאצל"ג כמו הצלה ממיתה א"כ לר"ש ניתן להציל בנפשו בשבת ומשו"ה לא מוקי הך דאלו נערות בשבת וע' פרמ"ג פתיחה כוללת לה' שבת בתחלתו כתב באין רוצה לקיים מצות סוכה וכדומה מכין אותו עד שתצא נפשו אפשר בכה"ג אף בשבת שרי ודבריו תמוהין איך יעשו תבלה ויחללו שבת ולפמ"ש י"ל כיון דא"צ כפרה הו"ל מקלקל או משאצל"ג כנ"ל אך צ"ע לפמ"ש משובב נתיבות (סי' ג) דצריך ב"ד להכות א"כ הא אין: דנין בשבת ויו"ט וע"כ בשבת ויו"ט אין מכין והא דאמר בכתובות פ"ו עשה סוכה ואינו עושה מיירי בחוה"מ והא דאמרינן לולב ואינו נוטל מיירי בחוה"מ ונקט דוגמא במקדש שהוא דאורייתא אבל אין מכין במצוה דרבנן ועכ"פ מכל הנ"ל מוכת דהצלת עבירה לא חשוב כעושה מצוה אך יש לחלק דלענין השכר ודאי עושה מצוה יש לו שכר יותר ומשו"ה ה"ל מ"ע מלאכה הצריכה לגופה אבל לענין להזהר בדבר ודאי יש להזהר להציל מעבירה אולי יותר מעושה מצוה ועוד דגוף הסברא שכתבתי צ"ע דגם בהצלה מעבירה מקיים מ"ע דהשבות לו (והלאו דלפ"ע קאי אבן נח דליכא גבי' עשה דוהשבות) וכש"כ בהצלה ממיתה כדאיתא בסנהדרין ע"ג השבת גופו מנלן ת"ל והשבות ע"כ צ"ע גם על תשו' מהרי"ק הנ"ל ושמא כונתו דבמציל עצמו ממיתה ליכא מ"ע דהשבת אבידה אבל מציל אחריה ודאי איכא מ"ע מ"מ גוף דברי מהרי"ק עדיין צ"ע ויש להביא ראיה דהצלת עבירה הוי כעושה מצוה מש"ס פסחים ע"ב דהוי טועה בדבר מצוה. דחייב אדם לשמח אשתו ופרש"י אפילו שלא בשעת עונתה כשמתאוית לו והרי לדעת טעם המלך הלכות לולב ל"ה טועה בדבר מצוה במצוה דרבנן ועכצ"ל דשם הוי מצוה: דאורייתא דהוא בכלל ל"ת דעונתה לא יגרע וזה ל"ה רק ל"ת דרוב הפוסקים לא ס"ל כסמ"ק דהוי מ"ע מקרא דושמח את אשתו דקרא לא קאי רק אשנה ראשונה וא"כ ל"ה רק ל"ת אמאי הוי טועה בדבר מצוה וע"כ דהצלת עבירה הוי כעושה מצוה ודו"ק

והנה בענין מחלוקת הפוסקים רבינו שמתה וה"ר אביגדור הובא בב"י (סי' קיט וקכא) אם ניכר בו דבר של שטות מה שלא נזכר בחגיגה (דף ג) אם הוא ג"כ בכלל שוטה ודעת רבינו שמחה דלא הוי שוטה והב"י הביא מש"ס ב"ב (דף קנה) בהאי דהוי משחרר עבדו דהוא בכלל מאבד מה שנותנין לו ורק ממעשה דרבא שם דאכל תמרי ושדי קשייתא לרבא משם מוכח דלא כרבינו שמחה וגם בדבר המחלוקת אי בעינן שיעשה השטות ג"פ או רק פ"א דדעת ב"י בחו"מ (סי' לה) דבעינן שיהיה דרכו בכך ודעת ז' התב"ש (סי' א ס"ק מו) דסגי בפ"א והביא ראיה מהך דרבא דבפ"א סגי עיי"ש ונ"ל ליישב דהנה בחולין (פו) פליגי רבנן ור"מ בשחיטת תשו"ק אי פטור מלכסות דר"מ ס"ל פטור משום דרוב מעשיהם מקולקלין ועיי"ש בגמ' ותוס'