באר משה רכב

כך יעו"ש והרי אפילו בשבועה שנשבע הוא עצמו מצינו ביו"ד סימן רל"ב סי"ב בהג"ה דכשנשבע לשלם ליום פ' כשהגיע הזמן אין לו לשלם דפטור משבועתו אפ"ה אם אחר כך יכול לקיים דינו כעובר על שבועתו במזיד ע"ש ובח"מ סימן ע"ג דל"ש לומר דכשניתק האיסור ממנו איזה זמן לא יחול עוד לעולם ולא מבעיא אם נתרפאת קודם שנשא זה אשה אחרת בודאי הדר חל עליו איסור דחר"ג והר"ז דומה להא דמצינו בב"מ קי"ב לענין איסור דלא תלין פעולת שכיר דכשהמחהו אצל חנוני ואצל שולחני אינו עובר איבעיא להו חוזר או אינו חוזר רב ששת אמר אינו חוזר ורבה אמר חוזר ופי' בתוס' שם דפלוגתתם הוא לענין בל תלין כשחוזר בו מיד ביום ראשון על בעה"ב דלר"ש אינו חוזר עליו לענין להתחייב בב"ת ן דניתק שעה אחת ממנו כשעמד אצל שולחני שוב אינו חוזר לאיסור ב"ת ורבה אמר כיון דתוך זמנו חוזר הוי כדמעיקרא ע"ש וכיון דקיי"ל הלכתא כרבה לגבי ר"ש ול"א כיון דניתק כו' כיון דהוא תוך זמנו ה"ה בנ"ד כיון שנתרפאה טרם שנשא זה אשה אחרת הו"ל תוך זמנו ול"א כיון דניתק כו' אלא אפילו נתרפאה אחר שכבר נשא זה אשה אחרת רביע עלי' איסור דחר"ג כנ"ל ואף דמצינו ביו"ד סו"ס ר"ת בנשבע שלא ישא אשה תוך ג"ש ועבר ונשא הו"ל כנשבע על הככר ואכלה דנשאל ומתירין לו אם כן חזינן דלאחר הנשואין אין חל עליו עוד איסור השבועה וה"ה בחר"ג דלא ישא אשה על אשתו נימא כיון דכבר נשא בהיתר תו לא חל עליה עוד איסורא לדור עמה מ"מ הרי מבואר שם דכשאמר לשון שמשמעותו שלא תהיה אשתו אסור גם אחר הנשואין ועט"ז יו"ד סי רי"ו ס"ק י"א וא"כ ה"ה בזה אפשר דלשון תקנת ר"ג הי' שלא יהיה לו ב' נשים נשואות ולא שלא ישא אשה על אשתו א"כ גם אחר הנשואין אסור לו לדור עמה ושפיר אמרינן דאך דבשעה שהיתה שוטה היו מתירין לו לישא אחרת מ"מ כשמתרפאת אחר כך הדר אתי איסור תר"ג

וחייל

(ד) ובמק"א כתבתי לחלק בזה עפ"י סברת הרשב"א בחידושי קידושין כ' שכתב שם דהיכא דההיתר היה לצורך מצוה אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי משא"כ כשהותר רק לדבר הרשות כגון ביפ"ת דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ל"א הואיל ואשתרי אשתרי ולפי זה י"ל בנשתטית לד' הפוסקים דס"ל דאין להתיר רק היכא שלא קיים מצות פ"ו והוי ההיתר בשביל דבר מצוה אז אפילו כשמשתפית אחר כך אין האיסור חוזר וניעור דהואיל ואשתרי אשתרי משא"כ אם מתירין גם בלעדי מצות פ"ו משום דאין אדם דר עם נחש י"ל דלכשמשתפית חוזר עליו האיסור דחר"ג אמנם עכ"ז ברור דהיכא שנתרפאת שוב אין הגירושין תלוי ברצונה ויכול לגרשה בע"כ (כשיהי' רשיון מטעה"מ) וכן מפורש בתשו' מים רבים סי' ג' ע"ש ולפע"ד הסברא נותנת כן דא"א לומר שאחר שנשא אשה בהיתר ע"פ ק"ר אם משתפית אחר כך יהיה תלוי ברצונה שאם לא תתפוץ לקבל גט ממנו יאסר לו לדור עם אשתו זאת שנשאה בהיתר דאין זה דרכי נועם כדמצינו ביבמות פ"ז בהא דפריך לא נעשה מתים כחיים לענין יבום מק"ו כו' ת"ל דרכיה דרכי נועם יעו"ש ותוס' ריש יבמות ד"ה ואחוה דאין סברא לומר דאחר שמתה אשתו תחזור ותיזקק לו ליבום דאין זה דרכי נועם ועתשו' חכ"צ סימן מ"ו אמנם עכ"פ יש לנו לשקוד על תקנת האשה שלא תתעגן שע"כ נכון שישליש הבעל נאטאריאטסאקט על סכום מסוים לערבון שכשתשתפה יגרשנה מחדש ולא יהיה מניעה מצדו

והנה לענין הגט שכותבין עכשיו נודע מ"ש בתשו' פמ"א בשם חכם א' מחכמי אשכנז שדעתו לזכות לה הגט ע"י אתר והפמ"א חולק עליו כיון דפתיך בי' חובה דגרירה ובספרי הרי בשמים מה"ק סי' כ"ה כתבתי לחזק התקנה דזיכוי וגם א"ז הגאון ז"ל בתשו' בר ליואי חאה"ע סי' ב' מקיים דברי המורים לזכות גט בנשתטית דמועיל הזיכוי עכ"פ שתתגרש מעכשיו ולכשתשתפה כיון דזכות הוא לה משום דכשמשתפית מתעורר האיסור דב' נשים ואם לא יגרשנה תיכף יכשל באיסור חדר"ג קודם שיגרשנה ומצוה עליה שתתגרש מעכשיו כדי שלא יכשל הבעל על ידה וע"ש שכ' עוד דזכות היא לנפשה שלא תצטרך להמתין צ"א יום אחר שתשתפה ועתה חשבינן הצ"א יום משעת הזיכוי כמ"ש בפמ"א סימן מ"ב ומ"ג בדין זיכוי גט למומרת ע"ש וביותר י"ל. כיון דהב"ד אביהן של השו' המה ועדיפי מאפטרופס כמבואר בנמ"י וריטב"א יבמות פ' חרש [וערמב"ם פי"א מנחלות ומ"ש בהה"מ שם בשם רמב"ן ורשב"א ובסמ"ע סימן ר"צ ס"ק מ"ג] בודאי יוכלו הבי"ד לעשות עבור האשה הנשתטית מה שנראה להם דניחא לה אפילו בדאיכא ג"כ קצת חובה ע' כתובות מ"ת מי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו וזכין ומפרנסין אשתו בניו ובנותיו כו' ועש"ע אה"ע סי' מ"ג ס"ב ברמ"א דיכולין ב"ד לפסוק להשיא את הקטנה כמו שיש רשות לאחי' ולאמה ויכולין להתנות שאם תמאן תאבד כל אשר לה והרי בנקה"כ יו"ד סימן ש"ה כתב דהב"ד יכולין לזכות לקטן אפי' במקום דאיכא קצת חובה ומוכיח לה מקדושין מ"ב גבי חלוקת הארץ דהיה מהני גם בשביל קטנים אף דיש גם כן חובה דאיכא דניחא ליה בהר ואיכא דניחא ליה בבקעה ע"ש [ומה שתמה על פי זה אדברי תוס' כתובות י"א בהא. דגר קטן מטבילין אותו ע"ד בי"ד ע' באס"ז שם מ"ש בשם הריטב"א, ובתוס' סנהדרין ס"ח ד"ה קטן] והעירני קצת לזה רב א' וליתר שאת יש לתקן לדעתי שימסור הבעל מקודם הגט ע"י אחר בזיכוי ואח"ז יקחנו מידו ויחזור וימסרנו לו בתורת שליח להולכה שיהיה מוכן בידו ליתנו ליד האשה לכשתשתפה

(ה) ובדבר אם מועיל היתר המאה רבנים על ידי שישלח כ"א דעתו בכתב ובחת"י ע"י הבי דואר ראיתי בספר שו"ת מהר"מ שיק חאה"ע סי' ב' שכתב דפשיטא דמהני ע"י הבי דואר כיון דגם התקנה מעיקרא היתה על דרך זה ולכך גם ההיתר יהיה בזה האופן כל בי עשרה צריכי בי עשרה למשלפי עכ"ד והנה תם אני ולא אדע דהרי הך דאיתא בגיטין ל"ג כל בי עשרה צריך בי עשרה למשלפי לחומרא אמרינן הכי דמה"ט באמר לעשרה כתבו א"י לבטל זה שלב"פ זה אבל לא להקל מכח האי סברא. גוף הדבר שכתב דהחיסדות התקנה היה ע"ז האופן באמת מוזר בעיני דאדרבא מדברי תשו' מהר"מ מרוטנבורג נראה שכשנתקנה התקנה מרגמ"ה וגאוני דורו כולם היו במעמד א' ולכאורה היה מקום לפ"ז להחמיר ולומר דכיון שהתקנה נתקנה בקהלת הגאונים המתקנים ביחד כן גם הק"ר המתירין דשליחותא דקמאי עבדי צריכין להיות נאספין ביחד דכל בי עשרה כו' אמנם באמת מלבד שדעת רבים מהפוסקים ז"ל דבנשתטית גמורה א"צ כלל היתר ק"ר ואינו רק לרוחא דמלתא לבר מן דין הרי הטעם דכל בי עשרה כו' בגיטין שם הוא כיון דמתחלה עשה לכל העשרה שלוחים כאחד להכי צריך לבטל כולם בפעם אחד וכל שביטל רק מקצתן כיון דעדות שבעלה מקצתה לא בטלה כולה נמצא שלא ביטל אלא מקצתן ולהכי ל"מ כלל כמ"ש בפנ"י שם וא"ז הגאון מליסא ז"ל בס' תו"ג שם הסביר הדברים ביותר דל"א דיבור ומבטל דיבור רק כשעקר בדיבור שני כל הדיבור הראשון אבל כשאינו עוקר בדיבור שני רק מקצת דיבור הראשון לא חשיב דיבור שני לבטל דיבור הראשון ולא נתבטל כלל אבל לא משום אלומי מילת הוא דניבעי שיהיה הביטול כעין המעשה ונראה דמה"ט לא ניחא ליה להר"ן ז"ל בנדרים ז' לענין נידהו בפניו איך