באר משה רכא

התרת ק' רבנים דכל הטעם שהצריכו בנשתטית התרת ק"ר הלא הוא מפני החשש שבעלילה כל דהוא שיראה הבעל מאשתו איזה דבר שטות יאמר עליה שהיא שוטה וישא אחרת ולכך הצריכו להציע הענין לפני קיר למען ישקלו הדבר בפלס מאזני הבחינה אם היא בכלל שוטה אמנם כשהיא יושבת בבית המשוגעים והרופאים יחליטו שהיא משוגעת אמרינן דעל כי"ב לא החרים ר"ג מעיקרא יעו' מהרי"ק שורש ק"א מ"ש בשם תשו' הרשב"א וכן האריך בזה בתשו' מים רבים סי' ג' שר"ג לא גזר חרם רק על נושא אשה על אשתו ולזאת לא יקרא אשה כל שא"א לדור עמה ע"ש ובאמת אפילו אם נשתטית באופן שהיא בגדר יודעת לשמור את גיטה רק שא"י לשמור את עצמה וגם שוטים כאלה נמצאים בבתי המשוגעים מ"מ הלא מבואר בתוס' יבמות: ק"ב ד"ה דאין דגם ביודעת לשמור את גיטה רק שא"י לשמור א"ע שייך גם כן הך דאין אדם דר עם נחש בכפיפה א' ע"ש [ויש להביא עוד ראי' לזה דגם באשתרש דעתה בא' מהדברים שייך הא דאין אדם דר כו' והוא מדברי הש"ס יבמות ס"ט דפריך התם על הא דקתני במתניתין ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה עיברה לא תאכל והרי כיון דעיברה לא תאכל ניחוש שמא עיברה כו' בנשואין חששו בזנות לא חששו והקשו התוס' שם דא"כ מהא דקתני במשנה שם בשוטה לא פוסל ולא מאכיל משום דלא תקנו ליה רבנן נישואין הרי עכ"פ בזנות ל"ה ואם כן אינה מתהפכת ולחוש שמא עיברה ותירצו דשוטה אעפ"י שנשאת לו מתהפכת ואינה רוצה להתעבר ממנו לפי שיראה שלא תוכל לסובלו דא"א דר עם נחש בכפיפה וקשה לדברי הרמב"ם דגם אם נשתבש בא' משאר דברים דינו כשוטה גמור והסימנים דחשיב בש"ס ריש חגיגה לדוגמא נקטינהו: ופוסק כוותיה בב"י אה"ע סי' קכ"א וכ"נ מדברי התוס' חגיגה ג' ד"ה דרך שטות ע"ש וא"כ כיון דבמתניתין קתני סתם שוטה וכלל גם כן שוטה כזה שמשובש דעתו רק בדבר א' וא"כ תקשי אמאי אינו פוסל לחוש שמא עיברה וע"כ) דגם בשוטה כזה שייך אין אדם דר כו' ומתהפכת שלא תתעבר וא"כ אם כשהאיש שוטה הוא כן אף דאתתא בכ"ד ניחא לה מכש"כ כשהאשה היא שוטה שייך אין אדם דר כו' בכל ענין] ואם כן שייך לומר דל"ה עליה חר"ג מעיקרא אמנם אנן מחמרינן להצריך בכל נשתטית התרת ק"ר מג"א והנה הב"ש בסי' א' וקי"ט הביא מ"ש הב"ח שמחויב הבעל להשליש לה הכתובה והנדוניא ות"כ וחייב לייחד לה בית לשמרה מהפקר וליתן לה מזונות ושאר ת"כ וליתן גט ליד שליח הולכה שיתן לה לכשתשתפה

(ב) והנה זה ופשוט דכיון דבנדון הנשאל לפנינו היא בבית המשוגעים הוי כייחד לה בית דשם היא משומרת מהפקר אמנם צריך הבעל לקבל עליו חיוב זה בתוקף נימוסי המדינה שישלם כאשר יושת עליו מהביה"ח להחזיק אותה שם עד שתשתפה וכאשר תצא מהביה"ח בלי רפואה יהיה מחויב לייחד לה בית לשמרה מהפקר ולזונה ולרפאותה כדקיי"ל באה"ע סימן ע' ס"ד דבנשתטית חייב הבעל לזונה ולרפאותה ואשר דרשו חו"ד נידון השלשת הכתובה והנדוניא הנה מבואר בב"ש שם דגם התוס' כתובה מחויב להשליש ובתשו' צמח צדק סי' ס"ז השיג ע"ד השואל שר"ל דבנשתטית א"צ להשליש רק הכתובה ולא התוס' וכתב דמלשון התקנה נראה דגם התוס' בכלל יעו' ב"ש סי' ק' ס"ק ל' שכתב דנהגינן למיגבי הוספת שליש אפי' בדלא כ' לה אמנם בתשו' מים רבים סי' ד' כתב דלענין התוס' שליש טוב לעשות פשרה ע"כ על בינתכם אשען שתפשרו בזה קרובי האשה עם הבעל ועכ"פ תראו שיעלה הנדוניא עם התוס' שליש לסכום כזה שיספיקו הפירות ממנו למזונותיה ורפואתה עד אשר ירחם ה' עליה וישליש הבעל כ"ז ביד נאמן כמ"ש בב"ש סי' קי"ט והחובה על הב"ד להשתדל בזה להדר אחרי שליש עתיר נכסין שהוא בטוח ומהימן כדאשכחן בב"מ דף ע' לענין אפטרופס דחזינן גברא דמשפו נכסי' ומהימן שמע דינא דאורייתא ולא מקבל שמתא דרבנן וחוץ שיתן הבעל כעת גט ביד שליח הולכה למסור לה לכשתשתפה כנ"ל ישליש עוד נאטאריאטסאקט על סכום מסוים לבטחון שכשתשתפה האשה יתן לה גט מחדש כיון דדעת כמה פוסקים דל"מ כתיבת הגט בעת ששותה כמ"ש בהגהת מלמ"ל פ"ו מגירושין בשם חכמי קינשטאנטינא והנה ראיתי בפתחי תשובה אה"ע סימן א' ס"ק ט"ז שמביא בשם תשו' כת"י מהג' מטיקטין שכתב דאם נתרפאה אחר שכבר נשא אחרת שוב אינו חל עליו עוד האיסור דחר"ג אלא שאם אירע שנתרפאה אחרי התרת מאה רבנים חזר האיסור למקומו ע"ש והנה אין להביא ראי' מדברי הב"ש בסי' ט"ו ס"ק ח"י שכתב דאם נשא שני' באונס אף על גב שמתחלה היתר היה מכל מקום אחר שעבר האונס אסורה לו ואם כן אפשר דה"ה. בנשתטית אף שהנשואין היה בהיתר אבל אחר שנשתפית שוב אסורה לו אולם באמת ל"ד כלל דהתם הלא האיסור דשניה גם בשעת הנשואין היה רק שהותר מחמת אונס ולהכי אחר שעבר האונס חזר האיסור משא"כ בנשתטית הא אמרינן דעליה לא גזר ר"ג וא"כ בשעת נישואין ליכא איסורא כלל והרי הב"ש שם מייתי לה מהא דכהן מותר ביפ"ת ב"ר וביאה שני' אסורה והתם נמי האיסור היה בשעת הנשואין וכי"ב כתבו התוס' יבמות כ' ד"ה אטו ביאה שניה דביבמות ס"א לא מצריך קרא רק באירס את האלמנה ואחר כך נתמנה להיות כ"ג אבל נשאה קודם שנתמנה ל"צ קרא משום דבהיתר בלא שום דחיית איסור נשאה אבל ביבמה בח"ל דלא שריא אלא משום עדול"ת ביאה דמצוה דחיא דלאו מצוה ל"ד ע"ש וע' בס' בית מאיר אה"ע סי' קע"ב אמנם הלא באמת מבואר בדברי הב"ש סי' א' ס"ק כ"ג דמיד כשנתרפאה חייב לגרשה כדי שלא יהי' לו ב' נשים מבואר דסבירא ליה דאפילו נתרפאה אחר שכבר נשא אחרת ג"כ חוזר וניעור האיסור דחר"ג וכ"כ בתשו' צ"צ

(ג) והנה בפח"ש שם כ' עוד בשם הג' מטיקטין הנ"ל, דאם עדיין לא נשא אלא שכבר נשתדך באחרת בזה מסתפק אם שריא לישא השני' ודעתו נוטה להיתר וציין לעיין בדברי הרמ"א יו"ד סי' רכ"ח סמ"ג בנשבע לתת בתו לפ' לאשה ובתוך הזמן קלקל המשודך מעשיו דפטור משבועתו שאם בא לבי"ד בעודו בקלקולו והותר אף אם יחזור בו אחר כך אינה חלה עוד השבועה עליו דכיון שהותר הותר ע"ש ולפע"ד אין משם ראיה כלל דהרי התם האיסור הא רק מכח שבועתו ובהמיר המשודך בטלה השבועה מכל וכל וכמ"ש ברמ"א שם דאפילו התרה א"צ דא"א שתנשא למומר וכיון שכן אף שחזר אח"כ מאיזה טעם יאסר אז כיון שלא חזר ונשבע וגדולה מזו כתב במלמ"ל פ"ט מנדרים ה"ב עמש"ש בשם הראנ"ח ופנ"מ באמר קונם שאיני נושא לפ' שאביה רע שאם עשה תשובה דשרי ואם אחר כך חזר לסורו חזר האיסור למקומו והוא חולק ע"ז וכ' דכיון שלא נתקיים דבר שנשבע בגללו נתבטל הנדר מכל וכל ואף שאחר חזרה הסיבה למקומה מ"מ הנדר כבר נתבטל ע"ש משא"כ בנ"ד הלא האיסור הוא מכח חרגמ"ה נהי דבשעה שהיא שוטה מסתלק מעליו האיסור כיון שא"ר לאישות אז מכל מקום כשמתרפאת אחר כך והיא ראויה לאישות שוב חוזר איסור חרגמ"ה למקומו וכמו שמצינו בכ"מ באיסור שמתירין לשעתו מחמת אונם דכשיעבור האונס חוזר האיסור לקדמותו דה"ל כהיתר לזמן דכשעובר הזמן חוזר האיסור וניעור ע' ברא"ש פ"ק דחולין והו"ל כהא שכתב בחו"מ סו"ס קנ"ו בהג"ה לענין ח' חזקת ישוב שאם התירו לא' על זמן ונתנו לו רשות לדור ל"א כיון דאשתרי אשתרי ויכולין לגרשו אחר