באר משה כב

אחרת שהיתה מעירם) כי לתורה עולה רק בשם צבי וכן הוא חתימתו ובפי העולם נקרא הירשל ועתה מערער רב השני על הגט מפני שאמרו לו שבפ"כ נקרא הירשלי ביו"ד לבסוף, הנה אף אם יהיה ברור כדברי הרב המשיג שנקרא הירשלי ג"כ הגט כשר כמבואר בים של שלמה פ"ד דגיטין אות ו' לענין כינוי ואלק (משם יהושע) דלפעמים נקרא ועלקיל וכתב שם אם רגיל באותו השם לכל העולם כותבין המכונה ועלקיל ואם אינו רגיל כו' אזלינן בתר רוב בני אדם כו' וכ"ז לכתחלה ולא לעכוב עכ"ד, מבואר דאף אם כל העולם קורין אותו ועלקיל וכתב המכונה ואלק אין עיכוב בדבר ודברי היש"ש אלו כתב גם כן בסדר שמות להגאון ברכת המים אות ב' גבי שם בועלא וכ"כ הנחלת שבעה אות ו' וכן ראיתי להגאון שער המשפט בתשובותיו נחלת אבות (סי' טז) (באחד שהעולם קראו אותו יאסלי וכתבו בגט יאסל) שכתב ג"כ להוכיח מזה דשם גדלות וקטנות אינם נקראים חילוקי שמות בדיעבד כיון דידוע לכל שהוא שם אחד, והביא עוד ראיה דאי אמרת דשם גדלות וילדות הוי כשינוי השם א"כ למה כתבו היש"ש והב"ח לילך בזה אחר הרוב אמאי לא יכתבו שני השמות כמו ברובא שרה ופורתא מרים שכותבין שרה דמתקריא מרים וכן בשני כינויין זלמן וזעמל שכותבין שניהם (כמבואר בב"ש ס"ק כט) א"ו דשם גדלות וקטנות שם אחד הוא לגמרי וליכא לעז כלל אך לכתחלה טוב יותר לכתוב כפי מה שקורין אותו הרוב יעו"ש וא"כ גם בנ"ד אף לדברי הרב המערער אין עיכוב בדבר, ומ"ש הרב הגאון המשיב (הוא י"נ הגאון המובהק אבד"ק ברעזאן מח"ס משפט שלום ודעת תורה וגילוי דעת הי"ו) דהט"ג החמיר אף בדיעבד הוא תמוה דלא כתב להחמיר שם (שא"ו אות ה) אלא היכא שמקפיד לקרותו בפניו ואלק דוקא וכתבו ועלקיל כמו שקורין אותו שלא בפניו דבזה אפילו בדיעבד פסול וגם בזה חלק הדב"ח שם (ס"ק ג') אבל אין זה ענין לנ"ד שהשמיטו שם הקטנות דאדרבא מדברי הט"ג שם נראה קצת דגם לכתחלה שפיר דמי לכתוב שם ואלק שהוא שם החניכה מעריסה ולהשמיט שם הקטנות דועלקיל אלא דדעת היש"ש דהכי עדיף טפי לכתוב ועלקיל כמו שהעולם רגילין לקרותו והיינו דסיים ולא לעיכוב היינו דגם לכתחלה אינו לעיכוב יעו"ש בט"ג דלשונו מגומגם קצת אבל זאת כונתו יעו"ש במ"ש ולא לכתחלה ממש קאמר כו' ומ"ש בסוף דבריו שם להחמיר גם בדיעבד אם כתב ואלק היינו שאינו ידוע רק הכינוי ועלקיל לבד ואפשר דגם שם העריכה ועלקיל וגם משום דאין הנקודות שוות ול"ד לשרה שארקה יעו"ש שגם בזה לא החליט לפסול משא"כ בנ"ד דשם העריסה ודאי לא היה הירשלי (דמעולם לא שמענו שם עריסה הירשלי וכמו שנראה מדברי הרב דב"ח (סי' ע') הו"ד בספרי מנחת משה בקו' חקי השם (דין כב) דגומפלי ודאי לא הוי שם מעריסה מדכתב שם דדעת הנוב"י (סי' קיח) דלא כדעת הט"ג יעו"ש ודוק אלא דגם על שם הירשל יש מקום לומר דלא הוי שם עריסה ואי לגעגועים שקורין אחרי קריאת השם א"כ באמת אדרבא בקטנותו קורין אותו הירשלי וכדומה) וגם הנקודות שוות ולא שייך גס כן לומר דאינו ידוע כלל משם הירשל דאפילו לדברי המערער איך אפשר לומר שיודע שלא נמצא כלל שום אדם שיקראו אותו הירשל דזה דבר שאין הדעת סובלתו ע"כ אה אם יהיה כדבריו שרגילים לקרותו בפניו הירשלי (היינו שרוב קורים איתו כן) פשוט דאינו מעכב אם כתבו הירשל ואפשר דגם לכתחלה אינו מעכב וכמש"ל

(ב) והנה מ"ש הגאון המובהק המשיב שיחי' (האבד"ק ברעזאן) דהתם בנדון דהנחל"א היה מקום עיגון וגם קצת קראוהו בפניו יאסל משא"כ בנ"ד הנה אף דבאמת גוף השאלה היה כן אבל מדברי תשובתו שם נראה דאף אם היו רגילין לקרותו רק יאסלי וכתבו יאסל אינו מעכב בדיעבד מדקמדמה ליה להך דהיש"ש דאם כל העולם קורין אותו ועלקיל וכתב המכונה ואלק בדיעבד אין עיכוב יעו"ש ובפרט דלפמש"ל הא גם בנ"ד פשוט דקורין עכ"פ לפעמים גם שם הירשל, ועוד נלפע"ד דאף דהיכא דכותבין המכונה או דמתקרי צריך לכתוב כפי מה שנקרא בפ"כ וידועים דברי הב"ש והנ"ש גבי סענדר) מלבד דגם בזה, אינו מעכב וכמו שהארכתי בזה בקונטרס חקי השם (דין לד) דאינו אלא נכון לכתחלה (יעו"ש מ"ש בשם הנחלת דוד ויעו' בשו"ת צמח צדק החדש (סי' רד רה) הנה בכג"ז שהכל חניכה אחד (וכמ"ש בשם היש"ש) אלא שתלוי בחילוק לשון ב"א שיש מקטינין החניכה לגעגועים וכדומה יש מקום לומר דהיכא שכותבין המכונה עדיף טפי והיינו דהיכא דאין לו. שם הקודש רק חניכה זו (או שיש לו שה"ק רק שהשמיטו מחמת איזה ספק) א"כ כשלא כתבו בגט כפי מה שרגילין לקרותו אינו מבורר כ"כ מי הוא המגרש משא"כ היכא שכתבו שה"ק כפי מה שעולה לתורה וחותם בכתב אלא בחניכה השמיטו שם הקטנות פשוט דהכל יודעים דהוא המגרש כמובן וסברא כזו מצינו כמה פעמים להיודעים בט"ג (יעו' ג"כ ט"ג שם שא"ו (ס"ק ה) במ"ש אך כ"ז באם נכתב גם שמו המובהק כו') ויש סעד לזה מדברי מרן הרמ"א (סו"ס קכט) במ"ש ואם שינה באחד מאלו הדברים כשר והאיר עינינו בזה הגאון האלקי מאור הגולה מהרש"ז זצ"ל מלאדי בהגהותיו הו"ד בפסקי הלכות לנכדו הצ"צ חאה"ע (דף ד') שכתב ע"ז שהם דקדוקי הכינוים אבל שם העצם צ"ל נכתב כפי לשון המדינה אפילו לעכב עכ"ל הזהב יעו"ש בצ"צ שכתב דשם העצם היינו ודאי אפילו הוא שם לעז רק שהוא שמו העצמי מעריסה ואין לו שם אחר וכינוי היינו שיש לו שם עצם בפ"ע רק שמכנים לו ג"כ זה הכינוי יעו"ש וא"כ לפ"ז אם כשכתבו עיקר השם ובהכינוי כתבו שינוי מלשון המדינה זו כגון ליוא במקום ליב פייבש במקום ווייבש וכדומה עכ"ז אינו מעכב בדיעבד כיון דנכתב עיקר השם והכינוי הכל אחד הוא אלא שנשתנה בלשון ממדינה למדינה (ויעו' בשו"ת רח"כ חאה"ע (סימן סד) הבאתי דבריו בקונטרס חה"ש דין ז' דלפ"ז יש לפקפק על דבריו שם כיון דהשינוי בין צינא לצענא היה שם בשמה העצמי ודוק) מכש"כ בשינוי קל כזה שם גדלות במקום קטנות דהוא שם אחד פשוט דאינו מעכב כלל

(ג) וראיתי להרב נחלת אבות שם דגם הוא מיירי שלא כתבו עיקר השם מחמת שהיה ספק בכתיבת עיקר השמות וע"כ השמיטו שה"ק בכדי שלא יצטרכו שני גיטין וכתבו רק החניכה שהכל קורין (ולק"מ מה שהקשה כת"ר למה כתבו שם יאסל כלל כיון שנקרא יוסף מעריסה) וע"כ יש מקום הספק להחמיר כיון דסמכו רק על החניכה ולא כתבו כפי מה שרגילין לקרותו יאסל ועכ"ז הקיל שם מכש"כ כשכתבו גם עיקר השם כבנ"ד אין שום ספק כלל בזה וכן נראה שם מלשונו בראש תשובתו שכתב ונסתפקתם אם הוא כשר מחמת שכתבתם כן מפני שהיא חניכה שהכל קורין אותו יאסל והעולם קורין אותו יאסלי הגם אם כותבין המכונה אין חשש בזה אבל בזה יש לספק והוא קצת מקום עיגון כו' יעו"ש והיינו ר"ל כמש"ל דאם כתבו עיקר השם והמכונה אין חשש כלל מה שהשמיטו שם הקטנות אלא דעיקר הספק משום שסמכו רק על החניכה ולא כתבו כפי שהעולם קורין אותו, עכ"פ בנ"ד פשוט דאינו מעכב ואפשר דאף לכתחלה אינו מעכב כמש"ל, וכ"ז כתבתי לפי דעת הרב המערער אבל רו"מ הא כתב שלא כדברי