באר משה ריט

יש להתיר שלא ישב כל ימיו בעבירה דהצלת עבירה הוא ג"כ כעושה מצוה ובשב יעקב מייתי ק"ו דהרי מצות יבום נדחה מפני חשש קטטה כמ"ש בח"מ ס"ק י וכ"כ החמ"ח שם דהרהור עבירה קשה יותר מלשבת יצרה ועוד דהרי בעשה א"צ ליתן כל ממונו רק שליש ובל"ת צריך למסור כל טמונו שלא יעבור כמבואר (סי' תרנו) וכן אמרינן (ביבמות ז) דל"ת תמור מעשה וחידוש הוא שחידשה תורה דעשה דותה ל"ת ורש"י כתב (פ' תצא) דהמחטיא את חבירו יותר מהורגו ע"כ בודאי להציל מעבירה גדול כעושה מצוה והמלמ"ל פכ"ד משבת מסתפק ברודף אחר ערוה אם מותר להרגו בשבת (יעו' בספרי ב"י או"ת (סי ט) בש"פ ליישב מה שקשה עליו ושם כתבתי הקושיא בשם המלמ"ל וכעת לא מצאתי שם) ולהנ"ל דהוי כהרגו ודאי מותר לחלל שבת יעו' מג"א סו"ס ש"ו דאפילו ברוצים לאונסה מותר לחלל שבת (וחזות קשה ראיתי בשאלתות פ' וארא שכתב הטעם דבגילוי עריות יהרג ואל יעבור משום דפגים לה דהוי ליה כקטלה יעו"ש הגם דלדבריו מיושב קושית תוס' סנהדרין (ע"ד ע"ב) דמקשה בגמ' והא אסתר פרהסיא הואי ולא מקשה והא אסתר גילוי עריות הוא ותיהרג ואל תעבור ולהשאלתות ל"ק דדוקא האיש מחויב למסור עצמו למיתה משום דפגים לה ולא האשה בעצמה כמו שכתב השאלתות להדיא בטעם דאסתר לא מסרה נפשה לקטלא אך לדברי השאלתות אם תהיה הערוה כבר פגומה שכבר זינתה א"צ למסור עצמו וזה ודאי ליתא דסתמא אמרו יהרג ואל יעבור ע"כ נראה כונת השאלתות דפגמה לה היינו שמחטיא אותה דהוה כקטלה כמו שכתב רש"י פ' תצא ולפי זה אף שכבר פגומה מ"מ חייב למסור עצמו ובכ"ז לדידי' מיושב קושית התוס' הנ"ל דלפי זה לנכרי אינו צריך למסור עצמה למיתה ועדיין צ"ע בדברי השאלתות) ועכ"פ יוצא מכל זה דמותר לישא אשה על אשתו משום הצלת עבירה אף שכבר קיים פ"ו וכן הוא בתשו' זקני חכ"צ סימן ל"ת יעו"ש והנה בתשו' רש"ל סימן ס"ה כתב בהיתר נשתטית דאין הבעל יכול לדור עמה אפי' על ידי בדיקות פקחות והגאון מלבוב בשואל ומשיב מה"ק ת"א סימן ק"כ הקשה עליו דהוא נגד המשנה בנדה י"ג דשוטה פקחות מתקנות אותה ומטבילין אותה והיא אוכלת בתרומה ונ"ל ליישב דבריו שלא יהיו תמוהין כ"כ דקשיא איך תספור ז' נקיים לפמ"ש הפוסקים דבעי שתכוון לספירה כמו שכתב בתשו' מעיל צדקה הטעם דאם לא כונה לספירה שמא תרגיש ולאו אדעתה וע' בס"ט א"כ מה מהני מה שתכוון חברתה נהי דאמרינן בתולין (ל"א ע"ב) כונה דחברתה כונה מעליותא היא זה דוקא לטבילה אבל לספירה דבעי כונה משום דבלא כונה שמא ארגשה ולאו אדעתה ל"מ כונה דחברתה ע"כ סבירא ליה לרש"ל דסוגיא דנדה י"ג סבירא ליה דלא בעינן ספירה לפנינו ע"כ מהני בדיקות פקחות משא"כ לדידן דבעי ספירה וכונה ל"מ בדיקות פקחות אך בש"ע לא פסקינן כן מכל מקום דברי המהרש"ל אין תמוהים כ"כ מדברי הש"ס עוד נ"ל ליישב דברי רש"ל דהנה בשוטה יש לחוש שמא ארגשה וראתה דם ונפל לארץ הדם דל"מ לענין זה בדיקות פקחות וכבר נשאלתי ע"ז מרב אחד אך י"ל כמו שתירץ הרב הנ"ל דהוי ספק באין בו דעת לשאול כמ"ש תוס' נדה (דף ג') וספיקו טהור (ואף בימי הספירה אינה עומדת בחזקת טומאה דאם עומדת בחזקת טומאה אף ספק טומאה ברה"ר טמא יעו' תוס' זבחים כ"ט דנהי דאינה עומדת בחזקת טהרה אבל גם בחזקת טומאה אינה עומדת) ואמנם התוס' ריש נדה (דף ג') כתבו בד"ה מודה שמאי בשוטה דאדם שנגע בה ורוצה לעסוק בקדשים אף שהיא אין בה דעת לשאול מכל מקום האדם יש בו דעת לשאול וספיקו עמא ולפי זה מיושבין דברי רש"ל דנדה לבעלה אף שהיא שוטה מכל מקום הספק אם הבעל מותר לבוא עליה לדידיה אסורה דהוא יש בו דעת לשאול ול"מ בדיקות פקחות דיש ספק שמא ארגשה ונפל הדם לארץ ול"ה ספירה משא"כ בגמרא נדה י"ג דמיירי להאכילה תרומה דאין נ"מ להאדם המאכיל רק אם היא מותרת לא ספי לה איסור והיא מותרת דאין בה דעת לשאול וספיקא טהור אף בטומאה שיצאה מגופה כמ"ש תוס' נדה (דף ב) וזה ישוב נכון וע' נוב"י תנינא חיו"ד (סי' קכ) שכתב דלבעלה ל"מ סברא דאין בה דעת לשאול דזה דוקא בטהרו' ומשמע מדבריו דלטהרות קיל מלבעלה וזה ליתא דלטהרות חמור מלבעלה כמו שכתוב תוס' נדה ס"ו ומ"ש תוס' ב"ק י"א דלבעלה מהני ס"ס ולא לטהרות היינו משום דלבעלה קיל מלטהרות משא"כ לענין אין בו דעת לשאול להחמיר על בעלה מנ"ל (וע' ב"י סימן קצ"א וט"ז סי' ק"צ אות ח"י) אך לפי מ"ש החילוק פשוט כמ"ש תוס' נדה ג' וקצרתי במקום שאמרו להאריך ומ"מ גם לתירוץ זה דברי הרש"ל נגד כל הפוסקים ולדינא כיון שכל הפוסקים התירו בנשתטית שבעלה ישא אשה על אשתו גם אנחנו נלך בעקבותיהם באופן שיקיים כפי המבואר לעיל גם שישליש גט וטראטע וכו' הכל כפי המבואר בנוב"י קמא אה"ע סימן ג'. והנה בדבר השלשת הגט ראיתי למקצת פוסקים אחרונים שרוצים להקל שלא ישליש גט מטעם הקושיא שהקשו הפוסקים איך יגרשה בגט זה שלית הגט כשתשתפה והרי כל מלתא דאיהו ל"מ עביד השתא לא מצי משוי שלית כמו שהאריך בדין זה המלמ"ל פ"ט מאישות והעיר ע"ז המגיה במלמ"ל פ"ו מגירושין ואמנם המלמ"ל שם מביא דעת מהרי"ט בתשובה לח"מ סימן כ"ג שכתב בדעת הרמב"ם דדוקא בסתמא אמרינן אין אדם עושה שלית מה שאינו יכול לעשות בעצמו אבל אם עשה שלית בפירוש מהני אלא שהמלמ"ל תמה עליו דא"כ מה מקשה בנזיר י"ב מהאומר לאפטרופס כל נדרים שתדורי והוצרך לשנויי הא מני ר"א והרי שם עשה שליח בפירוש ואמנם זה רבות בשנים שכתבתי לישב דהנה דעת הריב"ש והרמב"ן דכל הנודרת על דעת בעלה היא תנאי גמור ומשו"ה הבעל מצי מפר והכי מוכת מתוס' נדה מ"ו ע"ב (ולא כן דעת הר"ן נדרים דהוא גזה"כ) ולכאורה קשה איך מיפר ע"י שלית הרי לא תלתה הנדר בדעת השליח אך כיון דדרך לעשות שלית תלתה הנדר דאם הבעל יקפיד או שלוחו לא יהיה הנדר יעו' מהרי"ט ח"א סימן ד' והנה באומר כל נדרים שתדורי לאחר מכאן והיא נדרה אתר כך לר"א דמהני הפרה צ"ל שהיא לא ידעה שאמר כן דאם ידעה הרי לא נדרה על דעתו ולפי זה שפיר מקשה למאי דס"ד דר' יאשי' אליבא דרבנן דהבעל לא מצי מיפר בנדרים שלאחר מכן איך שליח מצי מיפר דנהי דהוא עשה שלית בפירוש כיון דסתמא דמלתא אין אדם עושה שלית מה דהוא ל"מ עביד לא סלקא אדעתא שהבעל יעשה שלית ולא נדרה אדעת זה לתלות נדרה בשליח ע"כ משני ר"א הוא דיכול להפר בעצמו ומהני שלית ונדרה אדעת זה והארכתי בפרט זה וכאן אקצר ולדינא יש לחוש לדברי מהרי"ט עוד יש לחוש שמא היא יודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה ודבר תורה מגורשת ול"ש לומר כל מלתא דאיהו ל"מ עביד בדרבנן כמ"ש המלמ"ל פ"ב מביאת מקדש וכבר העירו מזה הפוסקים האחרונים וע' בספרי ב"י או"ת סימן י"ג הארכתי בפרט זה ועכ"פ אין לזוז ממנהג הראשונים ליתן גט ליד שלית ומכל מקום כשתשתפה ההכרח ליתן גט אתר כמו שכתב הנוב"י והנה מה דכותבין בהרשאה מגט המושלש שהשליח יכול לעשות שלית אחר כבר הקשיתי בתשו' דהא אמרינן בגיטין כ"ט בהאי דשדר גיטא לדביתהו שיתן לבתר תלתין יומין ורצה לעשות שלית אתר ואמרינן והא שלית שלא ניתן לגרושין הוא ומשני כיון דלבתר ל' יום מגרשה הוא שליח שניתן לגירושין א"כ זה דוקא במחוסר זמן דזמן ממילא קאתי אבל בשוטה דאינו יכול לגרשה