באר משה ריד

הגב"ע דאביה מסטעפענץ וקורסנן דאז בנקל ליישב גם ההכחשה ביניהם וכמ"ש לקמן) ולכן כתבתי להתיר מצד כל הבגדים אף דלא ראתה אותם לבוש בהם מ"מ כיון דנשלחו לה כל הבגדים בדרך המלך מהחוקר דין (ורו"מ לא ביאר במכתבו אם החוקר דין שלחם על ידי הפאליציא או על ידי אביה) מסתמא אמרינן דהי' לבוש בהם וכמ"ש הנוב"י אה"ע סי' נ"ב שם דכיון דזה מנימוסי וחקי המלכות לבדוק את כל גוף הנהרג ועבור זאת פושטים כל בגדיו א"כ הוי הוכחה שממנו הופשטו הבגדים והיה לבוש בהם יעו"ש ובשו"ת אגודת אזוב סי' י"ד אות י"ג נמצא כיון דלפמש"ל יש עדות מספיק מצד הכרת האשה לחודה כל מלבושיו לומר עי"ז דבעלה צבי פינקעלשטיין הוא שנהרג ונטבע שם (והגב"ע דסטעפעניץ דברי אביה וגב"ע דקורסק אינו מעכב לנו) ושוב שפיר בשאר הגב"ע יש לנו ליישב ההכחשות ולתלות במה דעבידא למטעי וכמו שכתב הר"ן בתשובותיו סימן ל"ג דהיכא שנמצא עדות מספיק להתיר האשה רק שיש ריעותא בשינוי השם דתלינן שינוי השם בדבר אתר דהוי כסימן העשוי להשתנות דבכיון שינה שמו ולא מיגרע ההיתר כיון דיש לנו עדות מספיק להיתר והביא ראיה מדברי הש"ס ב"ב קנ"ד א' גבי מעשה דבני ברק דמוכח דסי' העשויים להשתנות אינו מטיל שום ספק בדבר הברור ואפילו להחמיר וא"כ כמו כן בנ"ד מה דיש הכחשה דר"מ אמר דברגל הימיני הצלקת יותר גדולה מבשמאל והר"ד אמר דברגל השמאלי הצלקת יותר גדולה אף שמצינו בשו"ת נוב"י סימן ל"ו ומה"ת סימן ס"ד שהחמיר בזה יעו' גם כן בחת"ס ח"א סימן ע"ג שפיר כ' רו"מ דלא מקרי הכחשה דהיכא דאפשר למתלי בטעות אמרינן דלא הוי הכחשה יעו' סנהדרין ל"א א' אחד אומר בדיוטא עליונה כו' ובשו"ת הריב"ש סי' קצ"ג ורס"ו ובתומים סימן ל' ס"ק ו' ובתשו' מהרי"מ מבריסק סימן כ"ד בענין כזה שהעיר גם כן מהא דר"ה כ"ד ב' ראינוהו שחרית במזרח כו' ויעו' גס כן בתשו' מ"ב סימן ס"ג ובתשו' צ"צ החדש סימן מ"ט כ' שהאריך ג"כ בענין הכחשה כזו דתולין בטעות ואין מטילין מחמת זה ספק בעדות המספיק מצד עצמו וכמו דתולין בשינוי בסי' העשויין להשתנות דגם כן אינו ודאי שישתנה אלא שאפשר הוא שישתנה יעו' תוס' ב"ב קנ"ד ע"ב ד"ה בחזקת ולפלא הלא ספרי בידו ולא ראה שכבר כתבתי בענין זה בספרי ברכת משה קוה"ת סי' י"א אות ב' ויש בזה אריכות דברים ואכמ"ל דעכ"פ שאר הכחשות שאינם מכחישים לגמרי זא"ז בודאי יש לישב באופן דאין כאן הכחשה כלל כיון דבלא"ה יש היתר מבורר וכמש"ל ויעו' בשו"ת הב"ח סימן נ"ו מה שיש לעיין בדבריו

(יב) וראיתי לגדולי אחרונים שתמהו על תשו' הר"ן הנ"ל במה שהביא ראיה מהא דב"ב קנ"ד דמאי ראיה מממונא לאיסורא (דהא איסורא מממונא לא ילפינן ברכות י"ט ב') וכמדומה שראיתי בס' דב"ח (אינו כעת לפני) שכתב דבדבר התלוי בסברא אין חילוק בזה וכעין זה כתב הב"ש סימן ו' ס"ק ל"ד דאע"ג דלא ילפינן איסור מטומאה מכל מקום בכה"ג דאיכא סברא ילפינן וכ"כ בשו"ת מקום שמואל סימן ל"ז בשם הגהות שערי דורא סימן נ"ז והרר"י בשער ל"ד סימן כ"ה בשם הר"ש רבו של מהרי"ל יעו"ש שכתב דזה כונת רש"י יבמות ק"ג ע"ב ד"ה חליצתה במ"ש ולאו מילף הוא אלא גילוי מלתא בעלמא דכונתו שהוא סברא מבחוץ דבזה כתב מהר"ש דילפינן אישור מטומאה (ויעו' גם כן בשו"ת שער אפרים סימן נ"א ד"ה ואין לחלק ודוק ויעו' גם כן בשו"ת חכם צבי סימן קט"ז ד"ה ועוד במ"ש ואע"ג דאיסורא מממונא לא ילפינן וכו' האי לאו מילף הוא אלא גילוי מילתא בעלמא כו' עכ"ד ולפלא שלא הביא מדברי רש"י דיבמות שם שכתב כן לענין איסור מטומאה וכמש"ל) וכי דברי מהר"ש המה יתד שלא תמוט והביא ראיה לזה מכמה מקומות בפוסקים יעו"ש במק"ש ובאמת אם נתבונן מצינו כעין סברת תשו' הר"ן גם באיסורא יעו' תשו' מהרי"ט ח"א סימן ל"ז בדין אי איכא למיתלי במשמוש ידא דטבחא תלינן אפילו הוקפו ולא אידמי כיון דהקפה אינו נסיון גמור (דבנקל משתנה המראה) יעו"ש והיינו כעין סברא הנ"ל כיון דבלא"ה יש לתלות בהיתר והכשר מצד משמוש ידא דטבחא שוב האי דהקפה דלא הוי סי' בהחלט (משום דבקל משונה המראה) אינו מטיל שום ספק אף להחמיר בהך היתר מבורר דתולין במשמוש ידא דטבחא יעו"ש (ויש לפלפל ולחלק בין הפרקים דהתם נשחטה בחזקת היתר עומדת משא"כ במקום חזקת א"א אכן בנ"ד הא כבר אסתלק חזקת א"א כמש"ל אות א' ב') ובגליון המהרי"ט שלי כתבתי סעד לסברא זו על פי דברי הש"ס נדה י"א ע"ב דתולין בדם בתולים ואי נשתנו מראה דמי' טמאה וה"מ בלא שמשה אבל בשמשה אימר שמש עכרן הרי דאפילו באיסור נדה החמור אין משגיחין בשינוי מראה הדם בשמשה כיון דעשוי להשתנות על ידי אבר התשמיש שוב אינו מטיל שום ספק בהך היתר מבורר דתולין בדם בתולים. אחר זמן רב נדפס שו"ת אגודת אזוב (מהגאון מראות הצובאות) וראיתי עתה בחאה"ע סי' יא שהביא ראיה זו לדברי תשו' הר"ן הנ"ל והביא עוד כעד לזה מדברי הש"ע יו"ד סי' נב ס"ד יעו"ש שכתב דגם מדברי המהרי"ק שורש קע"ו נראה כסברת הר"ן יעו"ש (גם כן בסו"ס ט"ו לענין שע"א אמר דמת בי"ד אייר והשני הגיד שמת בליל שאחר י"ד אייר ובסי' כ"ה) הרבה פרטים בענין זה דהכחשת עדות אשר יועילו גם כן לנ"ד יעו' גם כן נוב"י סימן מ"א ואין הזמן מסכים לבאר באורך מה שיש לי ת"ל לפלפל בכל הפרטים אשר לא יספיקו כמה גליונות ויעו' גם כן בשו"ת רח"כ אה"ע סי' כ"ח שהאריך בפרט זה דיש ליישב דברי העד שלא תהיה עדותו מוכחשת אפילו בביאור משמעות רחוקה (יעו' ש"ע חו"מ סימן ס"ט וסמ"ע שם ס"ק ו') ועמד גם כן בזה דהאיך נילף איסורא מממונא והעלה מזור לזה על פי דברי הש"ס יבמות קכ"ב ע"ב דהפלוגתא אי עדות אשה בעי דרישה וחקירה תלוי בזה אי הוי כד"נ או כד"מ וכיון דאפסקא הלכתא בש"ע סי' י"ז סכ"א דלא בעי דרישה וחקירה והוי כד"מ אם כן שפיר יש ללמוד עדות אשה מד"מ יעו"ש וממילא נתיישבו גם דברי הר"ן כמובן ובאמת המעיין בגוף דברי תשו' הר"ן יראה שהוא בעצמו עמד בזה דאיך נלמוד איסורא מממונא ומיישב זאת במתק דבריו בקצרה בתוך דבריו ואם כך אמרו בממון שהוא חמור לדבר זה שאין מוציאין מחזקה הראשונה אלא בראיה ברורה כל שכן בערוה שהיא קלה לדבר זה יעו"ש בדבריו הנעימים ודוק ומכש"כ בנ"ד דכבר אסתלק מאתתא דא איסור א"א דאורייתא פשוט דלכ"ע מיישבין הכחשת העדות אפילו בביאור יותר רחוק וכמו שכ' בשו"ת רח"כ סי' כ"ח להדיא על פי דברי החכ"צ בתשו' דחזקת. ממון עדיף מאיסור לאו דבאיסורא אזלינן בתר רובא וכו' ולא אזלינן בתר רובא בממונא להוציא מיד המוחזק (ולפלא שלא הביא שם מדברי הר"ן בתשו' הנ"ל) ואם כן כיון דלא הוי אלא משאל"ס שהוא דרבנן הוי ק"ו ומה באיסור לאו כתב בתשו' הנ"ל שהוא קיל מחזקת ממון איסור דרבנן לא כש"כ שהוא קיל מחזקת ממון ואם כן אם בדיני ממונות מתרצין דברי העד כו' מכש"כ בדיני איסורא דרבנן דיש לכוון דברי העד אפי' בביאור דרך רחוקה שלא תהיה עדותן מוכחשת יעו"ש בתשו' רח"כ ואם כן גם בנ"ד דבלא"ה ליכא אלא איסורא דרבנן פשוט דלכ"ע מיישבין הכחשת העדות בכל האפשרות וגם פשוט דמה שאמר מ' מאיר מקודם שהלכו בליל ב' דפסח להכיר הנמצא ועתה חוזר ואומר שזוכר