באר משה ריג

בגט (יעו' בשו"ת גאוני בתראי (סי' כא) במ"ש דגבי גט שאני ששכיחי נקבים וכו') הנה גם בסימן גרוע נלפע"ד כעת דיש מקום גדול לומר דצמצום מקומו מחשבו לסימן מובהק ויש להביא סעד לזה לפענ"ד מדברי הש"ס (ב"מ כח א) דאמרינן אילימא במדת ארכו ורחבו דלמא בהדי דנקט לי' חזיתי' אלא נקב יש בו בצד אות פלוני וכל רואה ישתומם ודמדמסיק דוקא נקב בצד אות פלוני דהוי ס"מ ע"כ ס"ל סי' דרבנן דאי סי' דאורייתא סגי בס"א וא"כ הוא מדוע נקיט בקושיא אילימא מדת ארכו כו' דפשוט דהוי סימן גרוע כיון דחזיתי' לנקוט רבותא טפי דאפילו סי' אמצעי מהני וכן ראיתי בשט"מ שם ד"ה אילימא שהביא קושיא זו בשם תלמיד הר"פ ז"ל אבל לפע"ד יש מקום לומר דבכונה נקט תחלה סי' גרוע דל"מ כי היכי דנידוק מזה במסקנא דמשני בצמצום מקום דנשמע מזה דאפילו סי' גרוע מהני בצמצום מקומו ולא סתר האי סימן גרוע אלא משום דלא צמצם מקומו ויש בזה לסתור ולבנות אכמ"ל דודאי קשה להחליט ע"פ שיקול הדעת בעניני הסימנים וכמ"ש ג"כ המהר"א אלפנדרי בק"ע שלו (סי' ו אות סד) בשם מורו להיות כי עניני הסי' היותר מובהקים או בלתי מובהקים תלוי בשיקול הדעת לא אסמוך על דעתי זולתי מה שנמצא מפורש בדברי הראשונים והאחרונים יעו"ש ואנן מה נעני אבחרי' עכ"ז הדעת תורה יותר נוטה דמה שצייר לו אופן תפירת השפה בתוך הכיס הוי ס"מ ובפרט אם הכיר התפירה ג"כ בטב"ע כאשר מצוי דכל בעל מלאכה מכיר מלאכתו (וכמו שמשמע מלשון הגב"ע החייט הכיר היטב את המלאכה שלו אפילו בלא סי' וגם אמר סי' דמשמע שהכיר ג"כ בטב"ע) א"כ טב"ע עדיף יותר מס"מ ואף דהבגדים נשתנו ונבלו ורק במקום סי' ההכרה נשאר שלם מ"מ מהני הטב"ע אף במקום פרטי וכמ"ש השבות יעקב ח"ב (סי' קטו) לענין סי' השראהם שהיה לו בפנים והיה ניכר אותו מקום בפנים בטב"ע וא"כ אפשר לומר אפי' מאן דס"ל דסימן במקום מיוחד לא הוי ס"מ מ"מ כיון שיש לו ט"ע באותו מקום של הסימן י"ל דעדיף כו' אע"ג דביבמות מבואר דהכרת פנים כולו בעינן כו' סי' בפנים במקום מיוחד עם טב"ע באותו מקום היטב אפשר דלית מאן דחולק יעו"ש וכמו כן י"ל דסי' וטב"ע בחתיכת בגד מיוחד מהני, סוף דבר כשיתברר לפני רו"מ הכרת הסי' והטב"ע היטב כפי מה שהעירותי לעיל באופן שיש טב"ע גמור בהכרת כל הבגדים ובכלים דלא מושלי שפיר יש להקל להתיר להאשה לאה א' משה שתנשא ויתירה מכבלי העיגון בב"ד של שלשה מומחים כיון דבעיקר חשש שאלה יש כמה גדולים שהקילו יעו' תשו' גאוני בתראי (סי' כא) ובש"כ חושן משפט (סי' סה ס"ק כו) דסיים בצ"ע וכן הקיל בזה בשו"ת חוט השני וסי' צה) ובשו"ת שבו"י ח"א (סי' צט) שכן דעת המהר"ל מפראג והגאון מהר"ד אפנהיים אף דלמעשה חלילה לסמוך על טב"ע דבגדים לחודיה (וכמ"ש ג"כ השבו"י שם דאין להקל אא"כ שיש עוד צדדים לקולא) ויעו' בפנ"מ ירושלמי (יבמות פט"ז ה"ג) מ"מ בנ"ד דיש טב"ע בכלים דלא מושלי ובכל בגדיו ובאיסורא דרבנן דיש כל הנך צדדי התירא שכתבתי לעיל ובפרט בנטבע תחת הקרח דהקילו כמה גדולים בדורו של הב"ח ז"ל ורק המגיני שלמה החמיר בזה בשו"ת פנ"י (והוא בעצמו מן המקילין בחשש שאלה בשו"ת גא"ב סי' כא) והתם בשאלתו היה חשש שמא היה במקום קרוב הקרח פתוח יעו"ש בתוך דברי תשו' שכתב ואפי' אי הוי אפשר להתיר מסברא מ"מ כתבתי כבר שהכא שראו בלילה איכא למיחוש שמא במקום קרוב היה פתוח ולכן אין להתירה מהאי טעמא עכ"ד וא"כ בנ"ד שהי' ביום והביטו על כל גדותיו בכל צדדי היאור עד מקום שעיני האדם רואים אפשר דגם לדעת הפני יהושע יש מקום להקל ומכש"כ בצירוף כל צדדי היתר (אם יתברר הגב"ע כמש"ל) יש להתירה מכבלי העיגון בב"ד של שלשה (יעו' בשו"ת רח"כ סו"ס כ"ג שכתב בשם אביו שלא התיר מימיו עגונה בפחות משלשה וכן נהג הוא ויעו' בשו"פ חת"ס ח"א סימן מ"ח) וה' יאיר עינינו בתורתו

קטן משה נחום ירושלימסקי האבד"ק קא קאמינקא וכעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן ד

תשובה

להרב החו"ב זית רענן מוה' נחמן חסיד רב ומו"צ בסמעפעניץ בהיתר עגונה עפ"י הגב"ע מקורסק והגב"ע מסטעפעניץ המועתק בסוף התשו'

(א) ע"ד שאלתו בדבר האשה אדל בת מאיר אשת צבי בר' משה פינקעלשטיין העלובה וגלמודה מבעלה זה ארבע שנים כי עוד בשנת תר"נ נסע קודם הפסח עם שותפיו לראמען פלך פאלטאווע וכאשר גמר שם מסחרו שלחו אותו שותפיו לעיר קראסטארנע שיהיה לעזר לשותף הנמצא שם ונשאר על ש"ק בקורסק שני סטאנציעם משאלינצאווע ומשם שלח ט"ג לשותפו שיבוא אליו אחר ש"ק וכאשר לא בא ליום המוגבל יצא קול שנהרג וחקרו בקורסק ואמר בעל אכסנאי ששבת אצלו כי במוש"ק לוה אותו לוואגיזאהל ומשם נסע לשאלינצאווע אשר משם לקראסטרנע נוסעים עם בע"ג וכאשר חפשו אצל הבע"ג מצאו אצלו המפתח של בעלה צבי בר' משה הנ"ל וגם הזילעט שלו ויצא דבר המשפט על העגלון לשלחו לעבודת הפרך על משך שבעה עשר שנים (כי אף שהוא לא הודה בהריגת האיש אבל אחותו העידה לפני החוקר דין שראתה במוש"ק איך שאתיה הרג איש עברי אורח) וכשנתודע הדבר להאשה הנ"ל שלחה את אביה מ' מאיר לסטאנציא שאלינצאוע לחקור היטב שם ומסרה לו הסימן שיש בגופו וכשבא לשם על חג הפסח מצאו אז הרוג ונטבע בנהר ומלבד שהכירו בטב"ע גמור שהוא חתנו כיון ג"כ הסימן שמצאו אחר כך בגופו אלא שיש הכחשה בין הגב"ע דקורסק שהעיד לפני הבית דין הבעל אכסנאי ואבי האשה מ' מאיר בעת מציאת הנטבע ובין הגב"ע שהעיד אביה בסטעפעניץ כמבואר באורך בהגב"ע שנשלח אלי (המועתק גם כן מעל"ד) גם הכירה האשה בטב"ע גמור כל המלבושים ששלחו מהחוקר דין וגם השארפע והאנטעך שהיו קשורים על ראש הנטבע הנמצא שם בשאלינצאווע וגם המפתח והאשה בוכת במר נפשה על בעל נעורי' שהיה דר אתה רבות בשנים בלי שום קטטה ומבקשת למצוא לה תרופה להתירה מכבלי העיגון וכ' פתח בהיתירא כדרכי התורה ודרש חו"ד הנה פתח דבריו לסלק מאתתא דא איסור דאורייתא על פי דברי המבי"ט סי' קל"ה המובא בק"ע סי' רכ"א דמדאורייתא תלינן שזה הנאבד ויש בזה אריכות דברים וכו' (וכתבתי בזה כל מ"ש לעיל סימן עד סוף אות י' כי כל אלה הדברים שייכים גם כן בהיתר עגונה זו ואין לכפול הדברים בדפוס ושם תמצאנו)

(יא) והנה כל מ"ש לעיל (מן אות ה' עד כוף אות י') להתיר מצד הטב"ע דכלים היינו בכדי שיהי' היתר מבורר שהוא בעלה רק על פי דברי האשה (בלא