באר משה ריב

כח) כתב דגם בטב"ע דבגדים שייך חשש בדדמי מ"מ הא מדברי המהר"מ פאדאוואה (תשו' לו) לא משמע כן וכאשר הנוב"י בעצמו עמד בזה ואח"כ (בסי' מג) כתב לחלק דדוקא בטב"ע דגוף כיון דמשוי להשתנות ע"כ אפילו אם אינו מכירו לצרי תולה דהוא משום דנשתנה קצת ומשום זה אומר בדדמי אבל הבגדים דאינם משתנים אי לאו דהיה מכירם הכרה ממש לא היה אומר בדדמי (יעו"ש ג"כ ד"ה והששית מה שכתב עוד דבלא ראה הטביעה רק שמע קול איש פלוני נטבע מן הסתם אין הקול יוצא באיזה בגדים נטבע ולכך לא שייך לומר על הבגדים בדדמי) ולפע"ד יש לפשוט ספיקו של הנוב"י מש"ס מפורש (בב"מ יט ע"א) רבב"ח אירכס ליה גיטא בי מדרשא אמר אי סי' אית לי בגוויה אי טב"ע אית לי בגויה אהדרוה ניהליה אמר לא ידענא כו' אי משום טביעת עינא וכו' ולפי דברי הנוב"י (סי' כח) איך מהני הטב"ע בגט כיון דהוא ידע מנפילה איכא למיחוש לבדדמי ושמא זה הגט נפל מאחר א"ו דבדבר שאינו משתנה לא שייך חשש בדדמי ויש בזה לפלפל אכמ"ל יעו' מש"ל (סי' אות ח ט)

[ז] אמנם כן מה שכתבתי הוא באופן אם נתפוס שהיה סי' וטב"ע בבגדים כי רו"מ לא ביאר כל צרכו איך היה ההכרה היטב ולכן אם נדקדק בגב"ע שכתב בקצרה יש מקום גדול לפקפק בהכרת הסנדלר מלאכת המנעלים והכרת החייט המלאכה שלו דלא מקרי טב"ע במלבושי הנטבע משה דמנלן דזהו מלבושי משה דלמא הוא מלאכת הסנדלר והחייט שעשו מלאכתם גם לאיש אחר וכעין זה כתב הצ"צ החדש אה"ע ח"א (סי' מט סוף אות א) זה לשונו ונדון סימני כליו שהר"צ חייט הכיר המכנסים ואמר בזה"ל איך האב דער קענט אז דאס איז מיין מלאכה כו' איני יודע האיך חשוב זה לראיה שהמה מכנסים של בעל האשה זו דלמא איש אחר הוא שהיה לבוש ג"כ מכנסים של החייט הנ"ל עכ"ל הצ"צ וכן מה שאמרה האשה שתפרה בעצמה הקענפליך להשזילעט לא ביאר דו"מ אם הכירה ד"ז בטב"ע אמת דיש מקום לומר דכיון דהסנדלר והחייט הכירו בעל האשה זאת מחיים ומלבושיו שתפרו לו ומזה האיש משה אנו מדברים מסתמא הכירו בטב"ע את מלאכתם והכירו צמצום מקום חפירתם הידוע להם במלאכת מלבושי האיש משה אשר ע"י הכרה זו יודעים הם שזה הוא האיש משה וכעין סברא זו כתב החכם צבי (סי' קלד) לענין פציעה במצחו אף שלא צמצמו המקום מ"מ כיון שע"י כן הכירוהו מסתמא באותו מקום מהמצח שהיו יודעין ומכירין בו באותו האיש הנאבד מצאו במצת האיש הנמצא יעו"ש שסיים לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכבר קדמו בסברא זו המהרי"ט שניות חאה"ע (סי' לה) ד"ה ועל סי' שבגופו ויש לחלק קצת בזה לנ"ד כמובן אבל א"צ דלפי השערתי בטח העידו לפניו שהכירו בטב"ע מלאכתם שעשו להנטבע משה אלא שלא ביאר כן במכתבו (ובמלאכת המנעלים כתב רו"מ במכתבו הכיר מלאכתו מהמנעלים שתפר לו דמשמע דהיינו להנטבע משה ואם לאו יוכל לברר עוד אם יעידו הבע"מ שהכירו בטב"ע את מלאכתם שעשו להנטבע משה בעל א' לאה העגונה דאז הוי טב"ע גמור בבגדי הנטבע ובאופן זה דוקא כתבתי לסמוך על היתר הכרת בגדיו גם לא הזכיר רו"מ בהגב"ע רק שמו לבד והא בעינן שמו וש"א ושם עירו כמבואר סי"ח ויש בענין זה אריכות דברים אבל א"צ דהא בטח הזכירו שם אשתו דהוי כש"א וכעין שכ' הרש"כ הו"ד בק"ע (סי' שסב) דשם רבו הוי כש"א יעו"ש וסי' רצה) לענין שם משפחתו יעו' ג"כ בק"ע למהר"א אלפנדרי (סי' ה אות יג) לענין משרת פלוני דהוי כב"פ וגם פשוט הוא דעל האיש משה הידוע העידו וכמ"ש המהרי"ט שניות אה"ע (סי' כג) אבל ממה שאמר כי הנה באלי נתעכב והרגו אותו משמע שהוא באלי הידוע להם כו' יעו"ש ובק"ע סי' ש"ע וסי' קס"ט רע"ו שכ"ד של"ג ש"מ שד"מ ושס"ד ויעו' ג"כ בתשו' מהר"מ אלשיך (סי' מה) במ"ש שאמר את ההרוג אשר אתם מחפשים אין הזכרת שם גדול מזה כיון שהוא ידוע ומפורסם בעיר כי את יוסף ההוא הם מבקשים ויעו' בתשו' הר"ן (סי' לב) ותשו' שער אפרים (סי' קא) ותשו' בני יעקב (סימן ט) ותשו' חיים ושלום ח"ב (סימן ט) (דף סא ע"א) ותשו' בנו ויען אברהם אה"ע (סי' כט) שהביאו דרי דגברי גדולי הספרדים בתשובותיהם דהיכא דידוע דעליו כיונו לא בעינן דוקא הנך תלתא שמו וש"א וש"ע יעו"ש באורך מ"ש ג"כ בשם תשו' בני שלמה (סי' צו) ושער אשר (סי' כו) ובאר המים (סי' סד) דהזכרת שם אשתו הוי כשם אביו יעו' ג"כ בכנה"ג הגהות טור (אות רז) שהאריך ג"כ בפרט זה דהיכא דיש דבר מסויים דידעינן דאי שהוא זה אתתא שריא וא"צ להאריך בזה כי כת"ר יראה שיבררו עדותם

[ח] גם מ"ש רו"מ שהסימן שאמרה האשה לאה דהארבע כנפות היה מסתורה ציעץ עם פאסין וכו' הנה אם לא היה הכרה רק עי"ז לא הוי סי' כלל דהוי כחיורי וסומקי זולת בהצטרפות שינוי הצבעים בכל מלבוש (היינו השזילעט והפאטשעליא של משי ונקבי הקנעפליך) דיש מקום לומר דהוי סימן מובהק כמבואר בתשו' חת"ס (סי' מח וסט) ובפרט אם הכירה בטב"ע מה שתפרה בעצמה דזה ודאי מהני דעדיף מסי' (וכן משמע הלשון דיא קנעפליך האב אליין צו גענייעט דמשמע שהכירם בטב"ע דעדיף מסי') יעו' בשו"ת מאיר נתיבים שאלה ל"ז בהגב"ע שהיה הכרת מכנסים ושלשה קנעפליך ומ"ש שם בתשו' (סו ע"ב) ד"ה ולפי שכ' וכ"ש באם שניכרים בט"ע דעדיף מסי' כסתם משמעות דברי אדוני שהאשה והחייט הכירו וכו' ולא כתב שהכירו בסימנים עכ"ד) וכ"ז היה לו לרו"מ לבאר במכתבו אכן מה שהכיר החייט את התפירה בתוך הכיס שהיה מהופכת ע"י איזה סיבה והיה מכוון כאשר צייר לו מקודם י"ל דהוי ס"מ אף דלא צמצם מקום פרטי בהקעשינע רק מייחד הקעשנע משאר הבגד וא"כ לא מקרי צ"מ (יעו' בט"ז ס"ק לא ובב"ש ס"ק ע"א ובתשו' הב"ח (סי' פא) ובנוב"י (סימן נא) ושו"ת חכם צבי (סי' קלד ודו"ק) מ"מ הא כתב השטמ"ק ב"מ (כח א) ד"ה ולענין בשם הרמ"ך דאפילו קובע איזה מקום פרטי באמצע שיטה פלונית הוי ס"מ (ויעו' בסוף ש"ע הרב בתשו' סח שהאריך בפרט זה והביא ג"כ דברי השט"מ יעו"ש במאמר המוסגר במה שנסתפק דכל אורך החוטם לגבי שטח כל הגוף יהיה דומה לאות א לגבי כל האותיות שבגט ויעו' בשו"ת צ"צ החדש (סי' סו אות ו ז) בענין שלא צמצם לומר שהתפירה היה מקום פרטי בהקאלנער רק מייחד הקאלנער משאר מקומות מ"ש בזה ויעו' בק"ע למהר"א אלפנדרי (סי' ו אות לז) לענין כויה בפדחתו ובאות סג שם לענין בהרת על החזה) ואם כן מה שצייר לפניו אופן עשיית השפה (זוים) מהופך בתוך הכיס הוי עכ"פ כאמצע שיטה או תחלתו ואפשר צמצם לפניו מקום פרטי ממש כמו אות פלוני דודאי ה ס"מ ובפרט דיש לצרף ג"כ סברת המהרי"ט והחכ"צ (שהבאתי לעיל אות ז) דמסתמא באותו מקום שידע מצא התפירה והוי צמצום מקום

[ט] אמנם כן יש מקום לומר דסימן היפוך התפירה בעצמו לא הוי רק סימן גרוע ולא מהני הצמצום להחשיבו סימן מובהק וכמ"ש בספרי מנחת משה אה"ע שם (סי' ז אות א) מ"מ מלבד דיותר נראה לומר דשינוי החפירה בעצמו הוי ס"א ולא גרע מנקב בעלמא