באר משה ריא

[ה] וכ"ז אפילו בסתם כלים דחיישינן לשאלה בדאורייתא אבל בנ"ד היה ג"כ טב"ע במנעלים שהכירם הסנדלר במלאכתו א"כ הא בלא"ה כתב השבות יעקב ח"ב וסי' קיג) דמנעלים על הדרך ודאי לא מושלי אינשי שמתקלקלים מאד וכמ"ש הטור בחושן משפט (סי' ע"ב) כלים שמקפידין עליהם להשאיל כו' או שמתקלקלים יעו"ש הן אמת דדעת הב"י בתשו' (הו"ד בב"ש ס"ק סט) דלדידן דקיי"ל סי דרבנן חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי מ"מ הא יש לנו עמוד גדול בהוראה הגאון מהר"מ ברבי האבד"ק פרעסבורג הו"ד בנוב"י (סי' נא) דזה דוקא בסי' אפי' מובהקין אבל בטב"ע גמור פשוט דמהני לכ"ע בכלים דלא מושלי ואף דהנוב"י דחה דבריו בשתי ידים אלא דמרוב חביבותא מצא קצת סברא דבאמת שאלה לא שכיח אבל עכ"פ ע"צ האפשרית הוא אלא מיעוטא היא ול"ת ליה וגם ס"מ ביותר ג"כ בצד האפשרות הוא שימצא בגד כזה ע"כ כשמצטרפין שני חששי המועטים יחדיו ה"ל פלגא יעו"ש מה שהפליא לסתור דבריו ולפע"ד יש מקום בראש לומר כן דכעין סברא זו מצינו בש"ס ברכות (נג א) ה"ל מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר את הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד יעו"ש וכעין ה כתב הר"ן פא"ט גבי הא דלוקחין בצים דמיעוטא דטמאין כי מסמכינן להו בהדי מיעוטא דנבלות וטרפות ה"ל רובא א"נ מחצה על מחצה יעו"ש וא"כ גם ה"נ דדוקא בס"מ בכלים מצטרפין המיעוטין אבל היכא דמכירין הכלים בטב"ע דאין שום ספק לומר דאתרמי אחר כמותו לא חיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי ולהכי תמור בעדי אוכף דמכירין בטב"ע לאוכף שהוא שלו (כפרש"י ב"מ שם כז ע"ב ד"ה אימא) מהדרינן וא"ש דל"ת לשאלה בטב"ע בכלים דל"מ ומיושב קושית הב"ש שכתב דהסוגיא אינו מיושב [אלא דהמעיין בתשו' ב"י עצמו שם (סי' ז) צע"ק להעמיס זאת בדבריו שכ' בתחלה וכי אמר רבא כו' ומכיר הכיס בטב"ע ונאמן במיגו כו' וא"כ גבי עדות אשה דליכא למימר מיגו אין מעידין אפי' על כיס כו' וע"ז סיים הב"י שם סברתו אבל כיון דמספ"ל אי סי' דרבנן אפי' בכלים דליכא למיחוש לשאלה לא הוי סימן יעו"ש ובעיקר קושית הב"ש מ"ש דהסוגיא אינו מיושב יש מקום לישב עוד בפשיטות ע"פ דברי הפנ"י בחידושיו לכתובות (יב ע"ב) ד"ה בגמרא אתמר שהקשה לפי מה דקיי"ל ברי ושמא ברי עדיף אמאי אצטריך קרא לאהדורי אבידה כו' תיפוק ליה דבלא"ה מהדרינן אפי' בלא סי' אלא בטב"ע כיון שטוען ברי ואין אדם מכחישו בברי דהמוצא טוען שמא ואין לו ג"כ חזקת ממון כמ"ש התוס' סופ"ק דמציעא ותירץ דהמוצא מצי למימר דלאו ממנו נפל אלא מרובא דעלמא דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו להוציא מן המוחזק דוקא משא"כ הכא דלא הוחזק יעו"ש והשתא א"ש דגבי מציאה מהני עדי אוכף או ס"מ דאף דחיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי גם בעיגונא דאתתא היינו אף דלא שכיח דמשאיל חיישינן דלמא אתרמי ליה איש כלבבו והשאיל לו משא"כ במציאה שפיר אמרינן בזה ברי ושמא ברי עדיף כיון דעכ"פ אין כאן רובא דעלמא למיזל בתריה כמובן] ובזה א"ש ג"כ מה דהב"ש סתר ראיית המהר"ל מפראג שדקדק דאמאי לא תני במשנתינו רבותא יותר דאפילו טב"ע שהוא דאורייתא ל"מ משום דחיישינן לשאלה והוכיח מזה דאי סי' דרבנן ל"ח לשאלה וסתר הב"ש ראיה זו די"ל דמיירי בכלים דלא מושלי דל"ח לשאלה וא"כ הא לשיטת הב"י הקושיא במקומה עומדת דה"ל לאשמעינן במתניתין דאפילו טב"ע לא מהני כיון דחיישינן לשאלה אף בכלים דל"מ אבל לפמש"ל להכריח כחילוק הגאון מהר"מ ברבי) א"ש דרק בסימנים חיישינן לשאלה בכלים דל"מ אבל כשמכירין הכלים דל"מ בטב"ע לא חיישינן לשאלה לכ"ע

[ו] אמנם כן אף לדעת הנוב"י שדחה חילוק זה (דמהר"מ ברבי) ויש לפלפל בכל דבריו ולישב תמיהותיו לפע"ד ואכמ"ל כיון דלדעתו בלא"ה אין להחמיר דהא (בסי' לב) העלה בתיובתא שיטת הב"י ומסיק להלכה דל"ת שאלה בכלים דלא מושלי (גם בסי') ויעו' בכנה"ג הגהת ב"י (אות שסט) שכתב שכן נראה דעת הרדב"ז ועוד דאף לשיטת הב"י ואף אי נימא דחיישינן לשאלה אף באיסורא דרבנן (דחשש דשאלה חמור טובא מהא דאמרו ס"א לא מהני דמהני עכ"פ בדרבנן משום דשאלה הוי תשש דאורייתא וכמש"ל אות ג) מ"מ בכלים דלא מושלי י"ל דלכ"ע ל"ח לשאלה באיסורא דרבנן כיון דעיקר חומרות הב"י בכלים דל"מ הוא משום דסי' דרבנן וצריך ס"מ וע"כ אף בכלים אלו ליכא ס"מ ביותר כיון דלפעמים משאיל אותם יעו' בתשו' ב"י וב"ש נמצא דכלים דל"מ הוי עכ"פ כס"א בגוף (וכעין סברא זו כתב הנוב"י סי' לב ד"ה ואפילו להב"ש) דמהני בנ"ד דלא הוי רק איסורא דרבנן ובפרט דעיקר המחמיר בדין זה הוא הפני יהושע דס"ל דתחת הקרח הוי כמשאל"ס והוא בעצמו כתב להדיא שם להקל במשאל"ס דסגיא בס"א בגוף וכמש"ל (אות ג) וטב"ע דכלים דל"מ הוי כס"א בגוף ויעו' בס' מנ"מ אה"ע שם (סי' ה אות י) שכתבתי להוסיף נופך בזה דבאיסורא דרבנן לכ"ע ל"ח בכלים דל"מ ע"פ דברי הגאון תפארת צבי אה"ע (סי' לד) בישוב קושית הב"ש יעו"ש דמהני ממ"נ ואין לכפול הדברים שנדפסו בספרי ועוד דלפמ"ש רו"מ דהיה טב"ע וסי' בכל הבגדים כבר כתב המהרי"ט שניות חאה"ע (סי' לה) דל"ה לשאלה בכל בגדיו דאין אדם עושה מעשה שטות להכא ל כל בגדיו וישאר ערום (ובתוך הבגדים היה ג"כ בגד של ציצית דמבואר שם במהרי"ט דציצית לא מושלי אינשי) גם בשו"ת גאוני בתראי (סו"ס ב) כתב דפשיטא דלא השאיל כל בגדיו וכ"כ שם (בסימן מט) יעו"ש ובשו"ת נוב"י (סי' נב) וכ"כ בשו"ת רת"כ (סי' לד ול"ו) הן אמת דגם ע"ז יש חולקין א' מגדולי הפוסקים ה"ה א"ז הב"ח בתשובה פ"ו סוף ד"ה והכי מוכח שכתב ולפ"ז ודאי משמע דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים דאפי' נמצאו כל כליו עליו חיישינן לשאלה וכו' יעו"ש מ"מ הא בנ"ד לדעת הב"ח עצמו אתתא דא שריא כיון דבעלה נטבע תחת הקרח כמש"ל (אות ב) נמצא דממ"נ יש להתיר יעו' בב"י או"ח (סימן ד) בדברי תשו' הרשב"א ובב"י יו"ד (סי' קצ"ו) ובד"מ יו"ד (סימן נד) הו"ד בש"כ שם (ס"ק ט) (וצ"ע מדברי הד"מ אה"ע סי' מה ס"ק ד) ובש"כ חושן משפט (סי' כה ס"ק יט) ובס"ט (סי' קפד ס"ק יא) ואכמ"ל. הן אמת דעל הכרת הבגדים בטב"ע כיון דידעו כולם מטביעת אנשים אלו א"כ יש לכאורה חשש בדדמי לדעת מהר"ב אשכנזי והרשד"ם ומהרי"ט דידע מהטביעה הוי כראה יעו' בק"ע (סי' רמו ושל"ט) (וזה ודאי דאף בנטבעים הרבה שייך חשש בדדמי וכמ"ש בתשו' נוב"י (סי' מז) ד"ה ומה לסתור דעת הרב מהר"י הכהן שרצה לחלק דבנטבעים הרבה לא שייך בדדמי והוא דבר פשוט דהא מקור החשש דבדדמי כתבו הפוסקים דהוא עובדא דיבמות קט"ו שהתיר רבי נשותיהן יעו"ש בתוס' ורא"ש והא מיירי בהרבה נטבעין) מ"מ מלבד דבכג"ז גם בטב"ע דגוף יש מקילין דהא דעת הרא"ש פרק הא"ש (סי' ב ג) דבשנים לא שייך בדדמי ודעת מהריב"ל (סי' ב) והמבי"ט (יעו' בק"ע סי' י ורל"א) דגם בפסולים הדין כן וגם בידע הטביעה יש דעות דלא הוי כראה יעו' בק"ע (אות תי"ד) ובכנה"ג הגטו' אות תי"ג שכתב שכן דעת הטור והתומת ישרים (סי' קמז) ומהר"א ששון (סי' א) (ובפרט דמציאת הנטבע היה אחר זמן רב מן הטביעה דאפשר דנשכח מהם ענין קול הטביעה) וכ"ז אפי' בטב"ע דגוף מכש"כ בטביעת עין דבגדים כבנ"ד אף דהנוב"י סי'