באר משה רח

ראשון לפמ"ש התב"ש בבכור שור מ"ק דף כ' ובתשו' רעק"א בכמה דוכתי דחזקת חיוב הוי כחזקת איסור א"כ ביום ב' דאין עליז חיוב אלא דרבנן הוי ספיקא דרבנן במקום חזקה משא"כ ביום ראשון דהיה עליו חיוב דאורייתא ואחר שברך באתרוג זה אזלה לה החזקה דאורייתא ושוב ל"ש לאוקמי אחזקה גם לדרבנן ואכמ"ל] עכ"פ בנ"ד מלבד דיש צד היתר מצד הכרת הטב"ע דאף שידעו מהטביעה מכל מקום ה דעת הרא"ש פ' האשה שלום סימן ב' ג' דבשנים לא שייך בדדמי (יעו' בק"ע סימן ו' ורל"א מה שכתב המהריב"ל והמבי"ט) וגם יש דיעות דידיעה בזה לא הוי כראיה (יעו' בק"ע סימן תי"ד ובכנה"ג הגט"ו אות תי"ג שכתב שכן דעת הטור והתומת ישרים סימן קמ"ו ומהר"א ששון סימן א' ויעו"ש אות תמ"ו מ"ש בשם המהרח"ש סימן נ"ו) ועוד דאפילו בראה הטביעה מהני הטב"ע אם יש בו גם כן סשא"מ יעו' בש"ס יבמות קט"ו ע"ב וקאמרי סימן וברא"ש ורז"ה שם וברמ"א סכ"ח אלא דמצד הכרת הטב"ע יש לנו חשש דאשתהי (המבואר בש"ס שם) ובאנו לפלוגתא דרבוותא אי גם היכא דלא שייך חשש דבדדמי בעינן שראוהו מיד ויעו' בתשו' החמ"ת שם ס"ק נ"ה וב"ש ס"ק צ' מ"ש בשם הרא"ם ומהר"ב אשכנזי ומהר"י בן לב ותשו' הרד"ך ואכמ"ל דעכ"פ צירוף להיתרא מיהו הוי הכרת פניו ובפרט דיש ג"כ סימני גוף ובגדים דיש הרבה מתירין דבדרבנן מהני ס"א וגם ל"ת לשאלה בדרבנן (ועוד כמה היתרים המבוארים בספרי שם) ובתשובה לנאווע ארתאנגילסק כתבתי להביא סעד לסברא זו דבדרבנן ל"ת לשאלה מסוגית הש"ס סוף יבמות לכשתהיה הפונדקית נאמנת ואכמ"ל בפלפול

(ד) וכ"ז אפי' בסתם כלים דחיישינן לשאלה בדאוריית' אבל בנ"ד הלא הי' סימן הכרה בכתונת א"כ ל"ת בזה לשאלה בלא"ה דהוי מכלים דלא מושלי וכמ"ש הנוב"י מה"ת סי' ס' הן אמת דידוע דעת הב"י בתשובה (הו"ד בב"ש ס"ק ס"ט) דלדידן דסי' דרבנן חיישינן לשאלה אפילו בכלים דלא מושלי מ"מ הנוב"י קמא סימן ל"ב העלה בתיובתא שיטת הב"י ומסיק להלכה דלא חיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי יעו' בכנה"ג הגב"י אות שס"ט שכתב שכן נראה דעת הרדב"ז ובפרט בנ"ד דלא הוי רק איסורא דרבנן דמשאל"ס הא כבר כתבתי בתשובתי לרו"מ (בספרי מנ"מ אה"ע סי' ה' אות י') להוסיף נופך על פי דברי הגאון תפארת צבי אה"ע סימן ל"ד בישוב קושית הב"ש דנמצא דבדרבנן לכ"ע לא חיישינן לשאלה בכלים דל"מ מטעם ממ"נ ואין לכפול הדברים שנדפסו בספרי יעו"ש [ומה שתפסתי רק מצד הכרת הכתונת אף שנמצא גם הפאס וזהו ג"כ מכלים דלא מושלי וכמו שכתב הנוב"י מה"ת סימן מ' ובסוף תשו' אבני מלואים עכ"ז לא ידעתי איך צירף רו"מ לנ"ד היתר מצד הכרת הפאס הא לפי מה שמבואר בגב"ע נטבע רק בכתונת ושם ודאי לא היה מונח הפאס אלא בבגדים שנשארו על שפת הנהר אם כן מה מועיל לנו הפאס וכי יש לנו ספק מי הי' הנטבע הלא כולם ראו שליב בן יצחק נטבע ודאי רק דהחשש ה א שמא יצא לחוץ מרחוק והאיך מפיק לנו חשש זה מציאת הפאם ויתר בגדיו שידוע שהפשיט אותם והניחם שם קודם הטביעה דהכרת הבגדים גם בהרוג (או נטבע דעל ידי הבגדים נתברר לנו מי הוא הנטבע) לא מהני רק כשנמצא לבוש בבגדים ואף בנמצאו סמוכים להרוג יש מקום להקל יעו' בק"ע סימן תכ"ז ופנ"י גיטין כ"ת ובשו"ת רבינו חיים כהן סימן ל' ועכ"פ מצד הכרת הבגדים שפשטם קודם הטביעה אין ראיה רק לטביעתו והא המה בלא"ה ראוי שנטבע הוא והחשש דשמא יצא לא אסתליק בהכרת בגדים אלו זולת על ידי הכתונת שנמצא לבוש בו כשהוציאוהו מן המים ודאי יש להתיר] אכן בזה יש לעיין שרו"מ לא ביאר היטב איך היה הכרת הכתונת וכתב בקצרה את הגב"ע מראשקיב שהכירה אותו היטב שתפרה בו כמה טלאות וגם היה לה סימן בחוט אדום מהכביסה והכירה הסימן ולא ביארו אולי היתה הכרה רק מפני סימן הצבעים וכדומה דזה לא הוי הכרה דחיורי וסומקי לא הוי סימן כלל (זולת בהצטרפות שינוי הצבעים בכל מלבוש שהקיל בזה הגאון חתם סופר סימן מ"ח וס"ט גם הגאון מקארלין בקהלת יעקב סימן י' וי"ב דמיני הצבעים הנמצאים בכל א' ביחוד הפאשקעס א' שחור וא' לבן אין זה בכלל חיורי וסומקי יעו"ש באורך) או אפשר דהכרתה היה בטב"ע גמור את תפירתה והדעת תורה נוטה שהכירה בטב"ע (כמו שמצוי שכ"א מכיר מלאכתו וזה אפשר לברר גם אם הכירה בטב"ע) דעדיף מסי' ואף שלא היה הטב"ע בכל הכתונת רק במקום התפירה ודאי דמהני טב"ע אף במקום פרטי וכמ"ש השבות יעקב ח"ב סימן קט"ו לענין סימן השראם שהיה לו בפנים והיה ניכר אותו מקום בפנים בטב"ע דאפילו מאן דס"ל דסימן במקום מיוחד לא הוי ס"מ מכל מקום כיון שיש לו ט"ע באותו מקום של הסי' י"ל דעדיף כדאמרינן פג"ה דט"ע עדיף מסימן וכו' יעו"ש כן יש מקום לומר דטב"ע במקום פרטי של בגד מהני עוד יותר מס"מ ולשון הגב"ע שהכירה את הכתונת היטב שתפרה כו' נראה יותר שהכירה בטב"ע על ידי מלאכת התפירה ואופן התפירה וכדומה דזה עדיף מס"מ וכן דקדק הגאון בעל מאיר נתיבים חאה"ע שאלה לז בהגב"ע שהיה הכרת מכנסים והקנעפליך וכתב כעין ה בתשובתו שם (דף ס"ו ע"ב) דיה ולפי וכ"ש באם שנכרים בטב"ע דעדיף מסי' כסתם משמעות הלשון שהאשה והחייט הכירו וכו' ולא כתב שהכירו בסי' יעו"ש במ"נ

(ה) ואדאתאן להכי שהיה טב"ע בבגדים יש צד להקל מצד כלים דלא מושלי אף לשטת הב"י בתשו' ה"ה הגאון מהר"מ ברבי אבד"ק פרעשבורג (הו"ד בנוב"י סי' ז') שכ' דהב"י בתשו' לא החמיר אלא בסימנים אפילו מובהקין אבל בטב"ע גמור מהני לכ"ע בכלים דל"מ אף דהנוב"י דחה דבריו בשתי ידים בתשו' אחת כתבתי דיש מקום בראש לומר דסברתו קילורין לעינים ועשיתי סמוכין לדבריו מכמה דוכתי בש"ס אלא דלשון הב"י בעצמו בתשו' יש לעיין קצת ואכמ"ל גם הרוחני בטב"ע דבגדים דעדיף מטב"ע דגוף דאין בזה חשש בדדמי אף בראה הטביעה כיון דבגדים אינם משתנים אי לאו דהיה מכירם הכרה ממש לא היה אומר בדדמי משא"כ בגוף דעשוי להשתנות פ"כ אף אם אינו מכירו לגמרי תולה משום דנשתנה קצת ואומר בדדמי והוא סברת הנוב"י סימן מ"ג (יעו' גם כן שם ד"ה והששית מ"ש עוד דבלא ראה הטביעה רק שמע בלא"ה ל"ש בדדמי בבגדים דמסתמא אין הקול יוצא באיזה בגדים נטבע פלוני כמובן) ובס' מנ"מ שם הבאתי גם כן דברי הנוב"י שנסתפק בזה וכעת נלפע"ד לפשוט ספיקו של הנוב"י מש"ס מפורש ב"מ י"ט ע"א רבב"ת אירכס ליה גיטא וכו' (יעו' מש"ל סי') אות ת' ט' ג"כ ראיה זו ואין לכפול הדברי' בדפוס) ויש לפלפל אכמ"ל גם שפיר כתב ר"מ לצדד משום דהסי' אמצעים מצטרפים לס"מ וכמו שכתב החמ"ת סימן מ"ג וב"ש ס"ק ע"ג ובנ"ד הא מלבד השומות הא דשערותיו תלתלות (געקרייזעלט) ג"כ הוי ס"א וכמו שכתוב בשו"ת קהלת יעקב סו"ס י"ג שכתב גם סניף גדול מהסימן אשר היו כל שערות ראשו סלסלאות געקרייזעלט אשר זה אינו מצוי כלל ועכ"פ יחשב זה לס"א יעו"ש ואף דרק סימנים אמצעים מצטרפין ובנ"ד השומא לחד לישנא בש"ס יבמות ק"כ הוי רק סימן גרוע וכו' משמעות הטור בסימן י"ז (והאחרונים חלקו על הב"ש שם ס"ק ע' שכתב דשומא הוי ס"א) מ"מ כבר כתב בשו"ת רעק"א סימן ק"ז דבר מושכל דשומא מצטרפת לסימן אחר אמצעי דאי סימנים דאורייתא