באר משה רז

מצפת תוב"ב וזה נוסחו בפני העיד כר' שלמה שבהיותו במוזריר אמר לו וכו' וחתום ע"ז (מרן הגאון) ר' יוסף קארו וכתב ע"ז הרדב"ז דאשה זו מותרת להנשא אבל צריך לדקדק בקבלת העדות דמשמע שלא היה בפני ג' מדכתב בפני ומדכתב העיד משמע דבתורת עדות היה ואע"ג דיש מי. שכתב שרב העיר יכול לקיים את השטר ואין אני מודה בדין זה מ"מ כ"ע מודו בנ"ד שהוא להתיר את הערוה שצריך ג' מקבלי העדות דהתם הקילו משום דקיום שטרות מדרבנן וחזקה על חבר שאין דבר בלתי מתוקן יוצא מתחת ידו ואין זה בתורת עדות אלא בתורת הגדה והוי עד מפי עד ומה שכתוב בלשון עדות דעבדי אנשי דכל דבר המתיר את האשה קרי ליה עדות ולא תלינן בוקי סריקי בגברא רבא וקיי"ל דעד מפי עד כשר לעדות אשה עכ"ל הרדב"ז יעו"ש ג"כ במ"ש וכש"כ בנ"ד דתלינן להקל דבהכשר נעשה כיון שנעשה עפ"י גדול ובי דינא בתר בי דינא לא דייקי עכ"פ בנ"ד דהרב השואל הוא מגדולי הרבנים בודאי עשה כהכשר בעת קבלת העדות ומה שכתב לנו הוא בתורת הגדה דעכ"פ הוי כעד מפי עד כנ"ל ובפרט דבנ"ד יש לסמוך ג"כ על הגב ע מקיוב וכאשר כתבתי בעה"י לעיל בתשובתי דיש להתירה מכבלי העיגון

משה נחום ירושלימסקי

סימן ב

תשובה

לכבוד י"ג הרב החו"ב זית רענן וו"ח וכו' מו"ה יחיאל שפירא דומ"ץ דק' טאמאשפיל בענין עגונה א' ששלח הגב"ע בארובה ושעתקתי רק ה תוכן השאלה בקצרה

(א) בדבר העלובתא לאה בת ר' ליב שמש שבעלה ליב בר' יצחק נטבע זה שתי שנים ומחצה בנהר דינעסטער סמוך לקאמינקא פלך פאדאליאן וראו הטביעה האנשים שנסעו אתו אחד שהה שם ערך שלשה שעות ואחד ערך שעה ולא ראו אותו יוצא ואחר שנמצא הכירו אותו אנשים (אתר שעה מעליותו מן המים) בטב"ע גמור וגם אשתו הכירתו בטב"ע וגם הכירה הכתונת היטב שהיא בעצמה תפרה כמה טלאות וגם נמצא דבריה מכוונים בהסי' שאמרה שיש לו שני שומות על הצואר א' גדולה לצד העורף וקטנה לצד הפנים וסימן שער ראשו שהיה מסולסל (גקרייזעלט) וחוטמו עקומה גם נמצא הפאס שלו עם פרעמעטעס. זה תוכן השאלה מתמצית הגב"ע וכבר פתחו בהיתרא דהאי איתתא כמה רבנים ע"כ גם אנכי מצטרף להתיר והנני למלאות בקשתו להשיב לו עכ"פ בקצרה כי למותר הוא להאריך בזה הלא ספרי בידו יראה נא בחאה"ע שם סימן ה' וסימן ז' וימצא כי רוב ההיתרים שכתבתי שם בספרי ישנם גם בנ"ד ואין לכפול הדברים (ואם באנו לכתוב מה שנתוסף לנו מאז בהלכה זו יכיל ספר שלם) ובפרט שכת"ר הרגיש במכתבו בקצת היתרים היינו בצירוף סשא"מ שמצטרפין להיות ס"מ ובענין כלים דלא מושלי ובהיתר החכ"צ סימן קל"ד והיה לו להביא גם כן היתר המהר"ל מפראג (הו"ד בב"ש סימן י"ז ס"ק ס"ט) מטעם ממ"נ דמהנך טעמי לחודי' יש להתירה מכבלי העיגון

(ב) ובפרט בנ"ד שנטבע בלא"ה במשאל"ס דכבר כתב המהרי"ט חאה"ע סימן ל"א דכל שיש עדות המועיל מה"ת שנטבע במשאל"ס אין להחמיר בהספיקות אח"כ דהו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ובנ"ד הא הוי שיעור כדי שתצא נפשו לכ"ע (יעו' בשו"ת הריב"ש סימן תט"ז ותשו' מהרי"ט שם סימן כ"ו ותשו' רדב"ז ח"א סימן רנ"ח וירושלמי פ"ה דשקלים ה"ד ושו"ת חת"ס ח"א סימן צ"ב ויעו' בתשו' אגודת אזוב שנדפס מחדש מהגאון האדיר בעל מראות הצובאות בחאה"ע סי' ל' שכתב לחלק בין נטבע במים נחים לנטבע במים שוטפים אשר אין שליט ברוחו לכלות את הרוח דאז סגי בשעה קלה שהוא רבע שעה יעו"ש) כיון שחפשו אותו משך גדול ולא מצאוהו וגם הביטו מסביב בכדי שעין רואה ולא ראו שום אדם יוצא מהמים יעו' רש"י יבמות ק"כ ע"ב ד"ה מן הארכובה גבי משאל"ס שכתב דחיישינן שמא עלה ברחוק פרסה או יותר שפלפלו האחרונים במ"ש רש"י ריחוק זה דוקא יעו' באגודת אזוב שם מ"ש ולפע"ד היה מקום לומר דהיינו דמה"ת לא חיישינן שיצא למרחוק בכדי שעין רואה אלא דרבנן חשו במשאל"ס דיצא מרחוק בכדי שיעור הבטת העין (יעו' בשו"ת הב"ח סימן ע"ט) וא"כ יש להביא סעד קצת דעד פרסה הוא שיעור שליטת העין מדברי הש"ס (ב"מ ל"ג א') כי תראה יכול אפילו מרחוק ת"ל כי תפגע כו' תנא ומדדה עמו עד פרסה ומנ"ל לחז"ל דעד פרסה הוא מדדה ע"כ יש מקום לומר דמלישנא דקרא כי תראה דרשו דכל שיעור ראיה שהיא פרסה הוא מחויב עוד בדבר הזה ויש לדחות בזה כמובן בפשיטות ובפרט דצ"ע מדברי הש"ס בכורות (נ"ד ע"ב) וקים להו לרבנן דשיסתר מיל קא שלטא עינא דרועה יעו"ש ואכמ"ל דעכ"פ בנ"ד פשוט דיצאה מאיסור דאורייתא לכ"ע על ידי הטביעה שראו ושוב יש להקל בכל הספיקות הן בהכרתו והן בהסי' וכמו שכתב המהרי"ט וכמ"ש בש' מנחת משה שם דגם מ"ש גדולי האחרונים דבאיסורא דרבנן מהני ס"א (דהיתר זה הוא ג"כ בנ"ד וכבר קדמם בזה הגאון מגיני שלמה בתשו' פני יהושע סימן ז') נראה העיקר גם כן מהאי טעמא כיון דמספקא לן אי סימנים דאורייתא ע"כ באיסורא דרבנן הוי ספיקא דרבנן ולקולא וכ"כ בתשובת בית שמואל אחרון אה"ע סימן ד' ומה"ט הקילו בסימני בגדים במשאל"ס דאף דחששא דשאלה דאורייתא הוא (וכמ"ש התוס' יבמות ק"כ ע"ב סוד"ה כליו) מ"מ ספיקא מיהו הוי ואם כן במשאל"ס הוי ספיקא דרבנן ולקולא וכמ"ש גם כן הנוב"י שם סימן מ"ג ד"ה ואומר דהך ספיקא דדינא אי סימנים דאורייתא הוא עצמו הספק אי חיישינן לשאלה (וכמ"ש המהר"ל מפראג הו"ד בב"ש ס"ק ס"ט) ובאיסור דרבנן אמרינן ספיקא לקולא יעו"ש וכ"כ הגאון רח"כ אה"ע סימן כ"ח יעו"ש דעכ"פ בנ"ד יש לנו היתר מצד סימני הבגדים דמהני במשאל"ס גם כן מטעם ספיקא דרבנן וכסברת המהרי"ט

(ג) והנה אף דבמקום חזקה לא מקילינן אף בדרבנן וכמ"ש הש"כ בדיני ס"ס דין כ' מכל מקום מלבד מ"ש שם בספרי דהיכא דהוי ספיקא דדינא יש להקל אף במקום חזקה דלא ישתנה הדין בשביל החזקה וכמ"ש המלמ"ל פ"ט מהלכות טומאת צרעת ה"א (יעו' מ"ש בספרי מנ"מ שם סימן ח' אות ה' וסימן י"א אות ב' ובחבורי לשד השמן פ"א מהלכות ממרים ה"ה ובחבורי ברכת משה קוה"ת סימן ט"ו אות ז' וסימן ל' אות ד' וסו"ס ליה) יש לומר עוד דלא שייך בזה לאוקמי אחזקה עפ"י דברי רבינו הר"ש פ"ב דמקואות דהיכא דטומאה דאורייתא אזלה לה לא שייך לאוקמי אחזקה לענין דרבנן כיון שאינו כמו שהיה מקודם יעו"ש (ובספרי ברכת משה קוה"ת סו"ס כ"ד וכ"ז) אם כן הכא נמי כיון דנטבע במשאל"ס ואזלה לה חזקת א"א דאורייתא שוב לא שייך לאוקמי אחזקת א"א דמעיקרא גם לענין דרבנן כמובן וביה א"ש סברת המהרי"ט דהקיל במשאל"ס בספיקן אף דלא מיירי שם בספיקא דדינא ועל פי סברא זו יש מקום להמציא חידוש בפסולי אתרוג דרבנן אם יש בו ספק פסול ונטלו לצאת בו יהיה חמור יום השני מיום