באר משה רה

ומשום דנשתנה קצת ומשום זה אומר בדדמי אבל הבגדים דאינם משתנים אי לאו דהיה מכירם הכרה ממש לא היה אומר בדדמי (יעו"ש ג"כ ד"ה והששית מה שכתב עוד דבלא ראה הטביעה רק שמע קול איש פלוני נטבע מן הסתם אין הקול יוצא באיזה בגדים נטבע ולכך לא שייך לומר על הבגדים בדדמי, אכן בשו"ת רבינו חיים אה"ע (סי' לב) כתב בענין שהכירה האשה מלאכת תפירת ידה שמאחר שקודם לזה היה בפי כל שזה נהרג לפי האומדנות וקלא דלא פסיק חיישינן דאמרה בדדמי לפי שסבורה שנהרג בודאי נדמה לה שזה מלאכתה שכן יש לחוש בט"ע של כלי כמו שחוששין בטב"ע של הכרת המת וכעין שכתב התוס' גיטין (כ"ז ע"ב) ד"ה העולם יעו"ש והוא היפוך סברת הנוב"י וגם מבואר מדבריו כדעת המהרי"ט דלאו דוקא בנטבע יש חשש דבדדמי) ולפע"ד יש מקום לפשוט ספיקו של הנוב"י מש"ס מפורש (ב"מ יט א) רבב"ת אירכס ליה גיטא בי מדרשא אמר אי סימנא אית לי בגוויה אי טב"ע אית לי בצוויה אהדרוהו ניהליה אמר לא ידענא כו' אי משום טביעת עינא כו' ולפי דברי הנוב"י (סי' כת) איך מהני הטב"ע דגט כיון דהוא ידע מנפילה איכא למיחוש לבדדמי ושמא זה הגט נפל מאחר אלא ודאי דבדבר שאינו משתנה לא שייך חשש דבדדמי והנה היה מקום לומר דחשש דבדדמי לא הוי חשש היכא דליכא אלא איסורא דרבנן ואם כן בנדון דידן דליכא אלא איסורא דרבנן בלא"ה לא הוי לנו חשש דבדדמי) כיון דחשש דבדדמי ג"כ לא הוי אלא דרבנן וכמ"ש בתשו' גאוני בתראי (סי' כה) וכן כתבתי בספרי מנ"מ (סי' ד' וסי' ה אות ד) יעו"ש באורך וא"כ יש מקום לומר דלא חששו אלא באיסורא דאורייתא ואף דעיקר חשש בדדמי כתבו בעובדא דטבעה הספינה במשאל"ס (יבמות קטו) מ"מ הא לפמ"ש בספרי שם מוכרחין לומר דמיירי הסוגיא שם בלא שהו כדי שתלא נפשם דהוי איסורא דאורייתא לדעת הרמב"ן בתשו' וע"פ הנחה זו היה מקום לסתור ראיה זו דהתם גבי אירכס גיטא לא חששו לבדדמי כיון דלא הוי אלא איסורא דרבנן וכמ"ש התוס' (ב"מ כ ע"ב) ד"ה איסורא דמדאורייתא ל"ח לשני יוסף בן שמעון אבל באיסורא דאורייתא דאיכא חשש בדדמי אפשר אף בבגדים איכא חשש זה

[ט] אכן מלבד דאין הכרח לומר דבדרבנן ל"ח חכמים לבדדמי ומנ"ל להחליט כן מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה היא שיטת התוס' יבמות דלפמ"ש בספרי שם (סי' ד) סבירא להו דחששא דבדדמי דאורייתא וא"כ ודאי שייך החשש אף במשאל"ס דרבנן וגם לדעת ר' בצלאל אשכנזי מובא בק"ע (אות רמז) דאם נשברה הספינה בים ג"כ אם נשאת ל"ת (יעו' בשו"ת חת"ס ח"א (סי' סא) וירושלמי יבמות פט"ז ה"ה במאה"פ שם ד"ה שקעה) א"כ לשיטה זו אפי' אם נימא דעובדא דהתיר רבי מיירי בלא שהו ג"כ יש הכרת דחששו לבדדמי אפי' בדרבנן שם (וגם מכמה מקומות במקום שבעלי חשובה עומדים בספרן של צדיקים מביאים חששא דבדדמי אפי' במשאל"ס גמור) ובע"כ הא דאין חשש בדדמי שם גבי גט הוא משום דבדבר שאינו משתנה לא שייך החשש דבדדמי ויש בזה לפלפל ע"פ דברי התוס' גיטין (כז ע"ב) ד"ה מעולם שרשמתי לעיל וכפי מה שפירש רח"כ החם הטעם משום בדדמי ואכמ"ל דעכ"פ הוי כעין ס"ס דלמא רק בנטבע אמרו חשש דבדדמי ודלמא שמיעה לא הוי כראיה יאת"ל דגם בשמע איכא חשש בדדמי דלמא דוקא בגוף ולא בבגדים עכ"פ יש כמה היתרים להקל מצד הטב"ע בבגדים כמש"ל וכן היטב אשר דבר רו"מ בקונטרסו (אות ה) דאין חשש בטב"ע מצד שלא שבעתו העין דרק בכלים שצורות כולם שוה כמו בדי מחטין וצנורות לא מהני טב"ע בחדשים אבל שאר כלים אפי' חדשים אית בהו טב"ע אפי' במעט זמן וכדנראה מדברי הרמב"ם (פי"ד מהלכות גניבה ואבידה הלכה יב) וש"ע חושן משפט (סו"ס רס"ב) וכמ"ש השטמ"ק והתורת חיים שם בב"מ וכדמפורש ג"כ בשו"ת מים חיים אה"ע (סי' כ) אמת דלפמ"ש שם בתשו' מ"ח על ענין טב"ע דמת והרוג דברי הש"ס סנהדרין (לז א) הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחברו יעו"ש היה מקום לחלק בין טב"ע דאדם לטב"ע דכלים וכבר כתב כן בקצרה הבית שמואל (סי' יז ס"ק סח) גם י"ל טב"ע בגוף אדם עדיף טפי יעו"ש מ"מ נראה יותר מדברי הפוסקים שם דגם בכלים שיש שינוי בצורתם מהני טב"ע אף בחדשים וגם הא לשיטת התוס' שם ב"מ (כד ע"א) ד"ה ומודה דרבנן פליגי אריש וס"ל דאפילו בלא שבעתן העין מהני טב"ע יעו' בהגמיי' שם (אות ד) במה שתמה על הר"מ ובלח"מ שם ובתשו' א' כתבתי ת"ל לישב בזה דרך פלפול יעו' ג"כ מ"ש בספרי ברכת משה בקוה"ת (סי' ד אות ב ג) ובתשו' נוב"י קמא אה"ע (סי' לט) ומה"ת (סי' סב) ואכמ"ל דעכ"פ פשוט דמהני טב"ע בבגדים הנ"ל וא"כ היא נאמנת בזה לומר דהכירתם בטב"ע גמור כמו שנאמנת לומר מת בעלי וכמ"ש גם כת"ר אלא שכת"ר הביא כן בשם תשו' הרא"ם לסימן יג) (מסטאנוב) ובאמת כבר כתב כזאת א' מן הראשונים לענין סימן אף שלא כוונה הסימן מעיקרא רק אחרי שמצאה הסימן אמרה שכן היה לבעלה נאמנת ה"ה בשו"ת מהר"מ מרוטונבערג (סימן שעא) זה לשונו וגם אשתו אומרת שבעלה היה כגון שיש לו שומא כו' אבל ע"פ השומא שאשתו אומרת יש לסמוך עליה ולהתירה כי כמו שנאמנת לומר מת בעלה גם נאמנת ע"ז עכ"ל

[י] אמנם כן להקל מצד הבגדים לחודי' אף דהנוב"י (סימן לז) כתב דמעולם לא התיר ע"פ כלים לחוד אם לא בהצטרף עוד שאר היתרים מ"מ הא בנ"ד יש יותר צדדי היתר מנדון דהנוב"י שם (סי' לז) שהקיל שם בכלים דלא מושלי וכמש"ל ובפרט בזה דנסתלק ממנה איסורא דאורייתא דבזה כ"ע מודים דל"ח לשאלה עכ"פ בכלים דלא מושלי וכמ"ש גם כן בשו"ת מהרי"מ מבריסק (סי' ח"י) בשם זקינו בקונטרס ענף עץ אבות דהיכא דאיכא רק חששא דרבנן גם הב"י מודה דל"ת לשאלה בכלים דלא מושלי ויעו' בספרי מנ"מ שם (סי' ה אות י) שכתבתי להוסיף נופך בזה ע"פ דברי התפארת צבי אה"ע (סי' לד) בישוב קושית הב"ש ס"ק ט באופן דמהני ממ"נ טב"ע בכלים דל"מ באיסורא דרבנן יעו"ש ואין לכפול הדברים שנדפסו בספרי ועוד דאיכא גם סי' גוף (וכמו שהעיר בזה גם רו"מ) בשערות ראשו וזקנו ושפמו וחוטמו שקוע מעט (דלדעת רבינו חיים כהן אה"ע (סי' לד) חוטמו נשקע מעט למעלה עכ"פ ס"א הוי ולדעת החת"ס ח"ב (סי' קלז) לא הוי אלא סי' גרוע) עכ"פ כמה סי' גרועים הוי כס"א לדעת כמה גדולי אחרונים (יעו', ג"כ בשו"ת מהרי"מ מבריסק (סי' יז) שהביא כן בשם ס' בגדי כהונה ושו"ת פנים מאירות) וא"כ כשיש גם ס"א בגופו יש לנו היתר המהר"ל מפראג (המובא בב"ש שם ס"ק ס"ט והנוב"י (סי' לב) הלך באורחא חריפתא להוכיח מהש"ס כשיטת המהר"ל מפראג) וגם היתר החכם צבי (סי' קלד) דשאלה דיחיד ל"ח וגם ההיתר שכתבו האחרונים דבאיסורא דרבנן מהני ס"א (יעו' בשו"ת נוב"י (סי' כט ומ"ג) ובס' מים קדושים בסופו ותשו' חת"ס ח"א וסי' מח וצ"ב) ותומים (סי' סה ס"ק יב) ושו"ת חמדה גנוזה וסי' יב) וכבר כתב כן הגאון מגיני שלמה בתשו' פנ"י ח"א (סי' ז) גם בשו"ת פאת נגב אה"ע (סי' ב) הביא בשם תשו' גו"ר (סימן כו וכח) שהביא בשם רבני מצרים שהעלו דבאיסורא דרבנן מהני