באר משה רד

מדברי התוס' יבמות (קטו ע"ב) ד"ה וקאמרי שכתבו ואי סימנים לאו דאורייתא מיירי הכא בס"מ דרוב האחרונים הקשו על סברא זו שחידשו דבמשאל"ס סגי בס"א (יעו' בשו"ת רח"כ (סי' מב) ותשו' חת"ס ח"א (סי' צב) וכבר עמד בזה ג"כ הגאון מגיני שלמה בתשו' פנ"י ח"א (סי' ז) וכתבתי שם להוסיף להקשות מזה ג"כ על סברא זו שכתבו דבדרבנן לא חיישינן לשאלה ע"פ דברי רח"כ שהוכיח מדברי תוס' אלו (נגד דעת המהר"ל מפראג המובא בב"ש ס"ק סט) דאי נימא דללישנא ס' דרבנן לא חיישינן לשאלה ל"ל להש"ס לאוקמי' דחזינהו לאלתר והוא משום דכששוהה אחר העלאה מתפח תפיח הו"ל לאוקמי דס"מ היו בבגדים ולשאלה ל"ח דהא קיימינן אליבא דלישנא סי' דרבנן ושוב א"צ לאלתר דהבגדים אינם משתנים אלא ודאי דאף אי סימנים דרבנן חיישינן לשאלה עכת"ד רח"כ ואי איתא דבאיסורא דרבנן ל"ח לשאלה לכ"ע עדיין הקושיא במקומה עומדת ל"ל לאוקמי דחזינהו לאלתר משום חששא דנתפח והא כיון דמיירי במשאל"ס ה"ל לאוקמי דהסי' היה בבגדיו דהא ל"ח לשאלה באיסורא דרבנן ושוב א"צ לאלתר, מ"מ מלבד מיש לתרץ דלא יסתרו דברי התוס' לסברא זו יעו"ש הנה בלא"ה לפי סברת הפמ"א שהבאתי שם דהיכא דליכא רק עדות דרבנן אף במשאל"ס הדרא לחששא דאורייתא א"ש וכמ"ש שם בספרי ואף דהוכחתי שם (סי' ד) מכמה מקומות נגד סברא זו דכיון דהוצרכו לתקן בעדות אשה שיהיה נאמן אפי' אשה וא"י מסל"ת ממילא גם דברי עד זה מאומתים אצלנו כשני עדים מ"מ אף אי נימא כן להלכה נלפע"ד לתרץ ולהוסיף נופך דמדברי התוס' לק"מ ע"פ שטת התוס' עצמו (חולין ע"ג ע"ב) ד"ה הוכשרו שהקשו דר"מ ס"ל כר"ש דשחיטה מכשרה ור"ש נמי כו' מפרש רב אשי שם (קכח א) דטעמו משום דשחיטה מכשרה ולא דם ושחיטה נמי לא מכשרה הואיל ואינה מתרת האבר באכילה וקשה ואמאי והרי מותרת באכילה מן התורה ותירצו דמשום דמדאורייתא לא מכשרת שחיטה אפי' לר"ש כו' וכיון שאבר אשור מדרבנן לא מהני ליה הכשר שחיטה יעו"ש דמבואר סברתם דבודאי היה ראוי לומר אוקמי אד"ת דמותר האבר באכילה והוי הכשר משא"כ בזה דמה"ת בלא"ה ל"מ הכשר שחיטה כלל ואי ניזל בתר דרבין הרי האבר אסור באכילה ולא הוי הכשר וא"כ ע"פ שיטת התוס' אף אי נימא דבמשאל"ם מהני ס"א בגוף או טב"ע בבגדים היינו משום דאוקמינן אדאורייתא דבלא"ה מותרת אבל אי ליכא רק עדות דרבנן על הטביעה א"כ שוב אין להקל משום דאוקמינן אד"ת כיון דמה"ת אין שום עדות כלל וכעין סברת הפמ"א ועכ"פ לק"מ מתוס' יבמות לשיטת התוס' בעצמו בחולין כמש"ל ויש בענין זה לסלסל ולפלפל אכמ"ל

[ז] וכ"ז אכילו בסתם כלים דחיישינן לשאלה בדאורייתא מ"מ בדרבנן יש מקילין אבל בנ"ד היו ג"כ כלים דלא מושלי (וכמ"ש גם כת"ר) דהיינו הבילעט (יעו' תשו' נוב"י מה"ת (סימן מו) ובסו"ס אבני מלואים תשו' הגאון בעל ס' יהושע לענין אטעסטאט ועוד בכמה תשו' אחרונים) וגם הבתי שוקים וכתונת ויעו' שו"ת רח"כ אה"ע (סי' לב) ד"ה ואני חוזר ובכנה"ג הגהת ב"י אות שס"ט ותשו' נוב"י מה"ת (סי' ס) ותשו' אגודת אזוב (סי' יב) וגם כיון דהכירו כל הבגדים בטב"ע שוב ל"ח לשאלה וכמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"ב אה"ע (סי' לה) ובשו"ת גאוני בתראי (סו"ס ב וסי' מט) ובשבו"י ח"ב (סי' קטו) (יעו"ש במ"ש דבמטורף יש מקום לומר דל"ה לשאלה דב"א מונעין עצמם מכת משוגעים דפגיעתן רעה אלא שסתר אח"כ דאדרבא יש חשש שפשט בגדיו דסי' שוטה דהולך ערום יעו"ש ועפ"ז יש מקום לומר דבחולה מסוכן כנ"ד שאינו מפשיט עצמו ערום י"ל דל"ח לשאלה משום דבני אדם מונעים עצמם מבגדי חילי הריאה כידוע) ובשו"ת פאת נגב לסי' ד) ונוב"י (סי' נב) ושו"ת רח"כ (סי' לד לו) ואף דגם ע"ו יש מפקפקין ובראשם בשו"ת הב"ח (סי' פ"ו) שכתב ולפ"ז משמע דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין דאפי' נמצא כל בגדיו עליו חוששין לשאלה (וידועים גם דברי הב"י בתשו' המובא בב"ש ס"ק הט) מ"מ הא לדעת הב"ח עצמו שם מותרת בלא"ה בנ"ד משום דבימים מועטים ל"ח לשאלה והוי כעין ממ"נ ובפרע באיסורא דרבנן יעו' בב"י או"ח (סי' ד') ובב"י יו"ד (סי' קצו) ובדרכי משה יו"ד (סי' נד) הו"ד ג"כ בש"כ שם ס"ק ט (וצע"ג מדברי הד"מ אה"ע (סי' מ"ה ס"ק ד) ובש"כ חושן משפט (סי' כה ס"ק יט) ובסדרי טהרה (סי' קפד ס"ק יא) ואכמ"ל גם היטב אשר דבר רו"מ לצרף ג"כ דברי הפנ"י ב"מ כ"ז ובהשמטות (והגאון מהר"מ ברבי הו"ד בתשו' נוב"י קמא (סימן נא) ותשו' רעק"א (סי' קז) דרק בסי' כלים חיישינן לשאלה אבל טב"ע בכלים דהוי בירור גמור ל"ח לשאלה ובתשו' אחת כתבתי לישב כל קושית הנוב"י במה שדחה דברי המהר"מ ברבי ובזה ישבתי ג"כ קושית הב"ש על המהר"ל מפראג אכמ"ל מחולשת כתי ורוב טרדותי והעירותי ג"כ להביא סעד לסברא זו מדברי הש"ס (ברכות נג א) ה"ל מיעוטא לכשפים כו' ומדברי הר"ן פא"ט גבי הא דלוקחין ביצים כו' וכעת נראה להביא עוד סעד לסברא זו מדברי הרמב"ם (פרק כ) מהלכות איסורי ביאה הלכה ט"ו זה לשונו מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני ועד אחד מעיד לו שאני יודע שאביו של זה כהן אין מעלין אותו לכהונה בעדות זה שמא חלל הוא עד שיעיד שזה כהן הוא אבל אם הוחזק אביו כהן או שבאו שנים והעידו שאביו של זה כהן הרי הוא בחזקת אביו עכ"ל הזהב ויעו"ש במגיד משנה א"כ מבואר דאף שמעמידין הבן בחזקת אב ול"ח שמא חלל הוא היינו דוקא כשיש בירור גמור על האב בלא ספק אבל היכא דליכא רק ע"א אף דאם היה מעיד על הבן בעצמו היה מועיל עכ"ז אינו מועיל עדות זה לשפוט מן האב על הבן וכעין זה י"ל סימני אוכף למשל דהיכא דעל האוכף יש בירור גמור כגון עדים או טב"ע אנו מחליטין מן האוכף עצמו גם על החמור אבל אם על האוכף אין בירור רק סימנים (ואפי' ס"מ ג"כ לא הוי בירור גמור כעדים כדאמרינן בש"ס (ב"מ כח) סימנים ועדים ינתן לבעל העדים) אין אנו מחליטין מאוכף לחמור וחיישינן לשאלה כסברת הגדולים הנ"ל

[ח] הן אמת דעל הכרת הבגדים בטב"ע כיון דנתודע מקודם להאשה ממיתתו ע"י הפאליציא א"כ שוב יש חשש בדדמי על הכרת טב"ע כמו בשמע הטביעה וכעין שכתב המהרי"ט ח"ב (סי' לה) ואיכא למימר שמה שאמר שהוא דוד הנזכר בדדמי להו הוא דקאמרי לפי שהיו דבריהם אחר שיצא הקול ונתפרסם שזה דוד יצא ממקומו ולא שב לחנותו יעו"ש (ויעו' מ"ש בס' מנ"מ אה"ע (סי' ה אות ח) דבאמת הפוסקים לא הזכירו החשש דבדדמי רק לענין נטבע מלבד המהרי"ט) וכ"ז לדעת מהר"ב אשכנזי והרשד"ם והמהרי"ט דידע הוי כראה יעו' בק"ע (סי' רמו ושל"ט) אבל הא דעת כמה פוסקים דידיעה לא הוי כראיה יעו' בק"ע אות תי"ד ובכנה"ג הגהות הטור אות תי"ב שכתב שכן דעת הטור והתומת ישרים (סי' קמז) ומהר"א ששון (סי' א) וכ"ז אפילו בטב"ע דגוף אבל בטב"ע דבגדים כבנ"ד אף דהנוב"י (סי' כח) כתב דגם בטב"ע דבגדים שייך חשש דבדדמי מ"מ מדברי המהר"מ פאדאווא תש ל"ו לא משמע כן וכאשר הנוב"י בעצמו הרגיש בזה ואח"כ בסימן ג"ם כתב לחלק דדוקא בטב"ע דגוף כיון דעשוי להשתנות ע"כ אפי' אם אינו מכירו לגמרי תולה דהוא