באר משה רא

ספר השלישי

קונטרס בנין ירושלים

בו ג' שערים. שער הראשון שער הקנות עגונות. שעד השני שער תיקון עולם. שער השלישי שער כפל גדול. הוכן הספר ומעשהו מבואר בהקדמה והאל הטוב יאיר עינינו בתורתו תורת אמת כחפץ המצפה לרחמי שמים ולהרמת קרן התודה ולומדיה עבד לעבדי ה' ולההוגים בתורתו

הקטן משה נחום ירושלימסקי האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן א

תשובה

לכבוד יד"נ הרה"ג החסיד המפורסם עדונת הבושם וכו' מו"ה יהודה ליב שליט"א אבד"ק קארסאן בדבר עגונה אחת אשר מענין לענין יתבארו בעה"י כמה דברים כוללים בסוגיות הש"ס והפוסקים

קונטרסו הנחמד השגתי בדבר העגונה האומללה רבקה בת יעקב גאבינסקי ממחנו אשר ביום השני לנשואיה נסע בעלה שמואל דוד בר' נחמיה אליחאווסקי עמה לעיר קייניב וביום השלישי נחלה מאד ונסע בליל ש"ק לקיעב לדרוש ברופאים וברחוב העיר בקיעב נפל שם חולה אחד בדרך הליכתו ונמסר מהפאליציא לבה"ת אלכסנדרובסקא ומת שם וכפי התעודה (פאס) שנמצא אצל החולה הוא שם בעלה שמואל דוד הנ"ל וכשנתודע להאשה מהפאליציא נסעה לקיעב והכירה שם המלבושים בטב"ע כפי הגב"ע הרשום בקונטרסו ובוכת במר נפשה להתירה מכבלי העיגון שיחלוץ לה אחי בעלה העומד על פרק הנסיעה לאמעריקא והנה שאלת חכם כמוהו לא חצי תשובה אלא תשובה ברורה ועמד כמעט בכל צדדי היתר שיש בענין זה כמבואר בקונטרסו

(א) פתח דבריו יאיר לסלק מאתתא דא איסור דאורייתא עפ"י דברי המבי"ט סימן קל"ה (הו"ד בק"ע סימן רכ"א) דאם נאבד יהודי בדרך ואחר כך באותו דרך נמצא הרוג מדאורייתא תלינן שזהו שנאבד והאריך בזה כת"ר ובאמת בענין זה כבר האריכו גדולי אחרונים וכמה קולמוסין נשתברו בזה וגם אנכי כתבתי בזה בחבורי ויש ת"ל להאריך בזה אשר יכיל ספר שלם ואין עתותי בידי אבל מפני שאין בהמ"ד בלא חידוש אמרתי להעיר קצת בזה דהנה המקור לזה בש"ס ידוע לכל מפלוגתת רבי ורשב"ג גבי קבר שנאבד (פסחים י' ע"א) וכמו שהעיר בזה גם כן השב יעקב אה"ע סימן י"א מטעם דידוע דקיי"ל הלכה כרבי מחבירו וכיון דבשדה דיש לברר לכתחלה לבדוק כל השדה כולה אפ"ה סמכינן אחזקה זו וס"ל לרבי דכיון דנמצא קבר אמרינן דחזקה דזה הוא שנאבד מכש"כ בנ"ד דידעינן דנאבד יהודי א' באותו דרך ונמצא יהודי א דאמרינן דמה שנאבד נמצא יעו"ש אכן הנוב"י קמא סימן מ"ו שדי בה נרגא מדפליגי דוקא באדם הנכנס לתוכה ולא בשדה עצמה מוכת דגם רבי אינו סומך על הך חזקה אלא לטהר אדם הנכנס שיש לו חזקת טהרה אבל השדה עצמה שיש לה חזקת טומאה לא סמכינן לומר היינו הך דנמצא וא"כ באשה שיש לה חזקת איסור א"א לא מהני סברא דהיינו האי שנמצא יעו"ש ובתשו' מ"ז שחזק דבריו הראשונים שרבי לא סמך על סברא זו אלא בצירוף החזקת טהרה אבל במקום שחזקה סותרת גם רבי לא סמך לטהר השדה [ואף דבתשו' מ"ו הוא בעצמו העיר מדברי הש"ס גבי עכבר נכנס דהבית הוא בחזקת שהובא לתוכו חמץ בע"כ צריך לדחוק בכונתו דכיון דשיטת הטור הוא דמיירי בביטל א"כ בדרבנן מתירין אף בחזקת איסור אבל בדאורייתא כמו בשדה נראה דס"ל להנוב"י בהחלט דלא טיהר רבי ואכמ"ל בדבריו) ולדעתי העני' פליאה נשגבה על הנוב"י איך העלים עיניו הבדולחים מדברי הש"ס בכורות (כ"ה ע"ב) גבי בעלי מומין שנתערבו בתמימים (והוא בעצמו שם ד"ה תמוה על הפוסקים כרבי פלפל בסוגיא זו ואפשר משום דהוכיח שם דהעיקר כרחב"א דפליגי בפלוגתא דר"מ ורבנן ע"כ לא העיר בזה וצ"ע) דמוחזק העדר שיש בה בע"מ ועכ"ז קאמרינן שם דקמיפלגי בפלוגתא דרבי ורשב"ג ואם כן מבואר דלרבי מטעם היינו האי שנמצא מוציאין את העדר מחזקתו וא"צ בדיקה יותר (ויש לפלפל בענין היכא דאפשר להכיר האיסור אי לא שייך ביטול ברוב מה"ת יעו' בפר"ת יו"ד סימן ק"ד ס"ק ג' ותוס' תולין צ"ה ע"א ד"ה ספיקו ויעו' גם כן במנחת כהן ת"ב פ"ג ובמש"ז יו"ד סימן ק"ד ס"ק א' ואכמ"ל) ועוד דעיקר חילוק הנוב"י בין אדם לשדה אינו מובן דאם השדה עצמה יש לה חזקת טומאה גם האדם שהלך לשם אין לו חזקת טהרה וכמ"ש הריטב"א בקידושין ע"ט בסוגיא דקדשה אביה זה לשונו וקשיא לן אמאי אזלינן בתר חזקת טמא ניזל בתר חזקת טהרות שנגע בהן שהיו בחזקת טהרה ולא נטמאם מספק ואיכא למימר דכיון דודאי נגע בהם אין להם שום חזקה וכדאמרינן בשליא בבית כו' וכן בנדה לב"ה דמטמו למפרע כל טהרות שנגעה דכיון דודאי נגעה נפשו טהרות מחזקתם והוא כנדה גופה וכן אתה דן בכ"מ דאיכא ודאי מגע ולא אזלינן בתר חזקת טהרות אלא כשיש ספק