באר משה קצה

רשאי לקבל ובאגודת אזוב הפיר על הירושלמי והובא בסמ"ע (סי' תכו ס"ק ב) דחייב להכניס עצמו בספק סכנה להצלת חבירו שזה נדתה מהא דנדה (סא) וכמ"ש התוס' מהשאלתות ובמג"א (סי' נו אות ב) דחהו כיון דהספק גם על הצלתם אם יודע שהטמינם שיסתכנו ג"כ עמו ואין חלוקו מוכרח למעיין וע' במשנת חכמים הלכות דעות בתשובתו (דף מב ע"א) בד"ה ונסתפקתי ובשו"ת טוטו"ד תנינא סו"ס רט"ז בסתירת הרמב"ם פי"ז מהא"ב בקול חליצה אין חוששין וכמ"ש בהה"מ דהוה דרבנן ולא חיישינן לקלא ועש"ב בד"ה ועל שאלתו השניה ובתליתאי (סו"ס כז) בשו"ב שאלמנת אחיו הרתה לזנונים ואמרה כי מאחי בעלה היא מעוברת דאף דאין לה דין עד מ"מ לפי ראות עין שגיסתו לא תגיד עליו שקר וכדי בזיון לאכול משחיטתו ולשמוע תפלתו ובפרט שאשתקד העיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן והאמינו לשוחט כיון דנאמן כשנים ומ"מ עכשיו שיצא עליו הקול אף דהחשוד על עריות כשר לשחיטה כמו בחשוד על הגנבה דאכילת נבלות וטרפות חמור בעיני העולם מעריות ע' ביו"ד (סי' קיט) וכו' אבל למעשה אפי' אחרים לא יתגעלו במרק פגולו עכ"ל, ולא בא מבורר בשאלה אם היה קטטה ביניהם שזה שכיח יותר מצד שהוכיח לגיסתו על מעשיה ורצתה להנקם ממנו וכעובדא דבית אפרים שמכר לעיל וגם על עד אחד שהעיד עליו מכבר היה לחקור הרבה בפרטי הענין ולא היה לו להשיב אלא שצריך למנות ב"ד וכמג"א (סי' נג ס"ק כה) מהכנה"ג לענין רינון בש"ץ שאולי יתברר ע"י דו"ח שיהיו אמתלאות להחזיק דבריה אבל לפי אופן השאלה רק מצד שאין גיסתו חשודה לשקר עליו אין בזה ממש ולפי דרכו היה לו ליישב דרמ"א דבקלא דלא פסיק מעבירין היכא שהיתה גיסתו וזה ודאי דבר בטל מעצמו ואף היכא שלא היה לו שום קטט עמו אפשר שחושבת שיאמינו לה יותר על גיסה ושיחייבו אותו לזונה ולפרנס הולד או לחפות על מי שזינה אתה שהבטיח לישא אותה או שיהיה יותר נאות להפרוצה לומר על השו"ב שחושבת שיהיה לטובת הולד להסתיר האמת זיפה כתב הדרת גאונו בספרו מנחת משה (סימן ה) מענין כזה דהכל תלוי בראיית עיני המורה דיש רגלים לדבר לקלא דלא פסיק דהא מבואר באה"ע (סי' יא) וע"ש בב"ש ס"ק יב דקול מחמת אויבים לאו ריעותא היא כלל עכ"ל במנ"מ ובשו"ת רמ"א ר"ס י"ד השיג על פסק הג"ר שכנא בענין אויבים אפקוה לקלא היכא דעברי עבירה ודחה דבריו ובאלפסי פ"ב דיבמות ואית ליה אויבים לנטען וכו' סוף דבר בנ"ד אף אתר הקבלה היו יכולין להעבירו מכש"כ שנתקבל שלא ברצון הדר"ג דאין בקבלה זו שום ממש ואסור לשמוע תפלתו כמש"ל, וע"ד אשר הזכיר הדר"ג במכתבו שהש"ץ אל"ב זה כעשר שנים עסק בשו"ב ושמתפאר שבקרב הימים יתברר גם באומנות השו"ב על דברים כאלה אין להשים לב ולדבר כלל בזה כי לא תהיה כזאת בישראל שיתקבל ח"ו שום שו"ב בעיר בלתי הסכמת הרב ואף במקום שיצטרך לקבל שו"ב באופן שלא יהיה השגת גבול וכמ"ש הגאון בעל תורת יקותיאל שלא מהני כלל לענין שו"ב קבלתו שהשיג מרב אחר להתמנות בקהלה בלתי הסכמת הרב דמתא שבזה צריך קבלה מחדש מרב דעירו ובפרט היכא שהרב התרה בו שלא ישחוט מחשש איזה ערעור דגרע משו"ב דלא סר סכינו קמי חכם ששחיטתו אסורה מדינא דגמרא וכמו שהאריך בשו"ת בריח אברהם חיו"ד (סי' ב) והארכתי בזה בתשו' ואך למותר לדבר מזה בדבר שהוא רחוק המציאות ובפרט שכמה שנים שלא עסק באומנות זו כלל, ז"ז הנני נכון תמיד בעת בא מכתב הדר"ג בד"ת להשתעשע בדבריו כדרכה של תורה וכו' כי דברי קדשו יקרים וחביבים מאד בעיני והנני חושש תמיד לכבודו הגדול יקרא דאורייתא ואני מוכן תמיד לטובתו בכל אשר יהיה לאל ידי ברצות ה' בל"נ והנני מחכה לשמוע מבשורת השלום במחניכם וישמח לבבי גם אני ממני המחכה לשמוע ממנו אך טוב ושלום

והנני אוהבו הדורש שלום תורתו ומבקש הצלחתו יוסף זכריה בלא"א הרב מו"ה נתן שטערין זללה"ה אבד"ק שאוול

סימן לא

דברי הגאון הגדול גזר הנבונים וכו' מו"ה אברהם יחזקאל ארלאזיראוו אבד"ק חארקאוו מ"ש בענין הנ"ל

בעזהש"י יום א' א' דר"ח כסלו ד' משה נחום לפ"ק הוא יגדל זרעו יאריך ימיו לפ"ק, חארקאוו כבוד ידיד נפשי הרב הגאון המובהק המפורסם בכל קצוי תבל אוצר התורה והיראה והחכמה תורה וגדולה במקום אחד חו"ב סיני ועוקר הרים חובר חבורים מחוכמים כש"ת מוהר"ר משה נחום שליט"א אבד"ק קאמינקא הי"ו

אחדשה"ט באהבה רבה בקבלי מכתב הדר"ג חשתי למלאות בקשתו ושלחתי מכתב ליד"נ הרב החסיד רד"צ נ"י אבד"ק צערניגאוו שאלתיו מדוע לא ענה לכהדר"ג תיכף כו' ואם יודע את הש"ץ כו' או רק שלא לגנאי והנני שולח לכהדר"ג את תשובתו אלי ובו יחזו עיני הדר"ג כי גם דעת הרד"צ נ"י אין נוחה הימנו ואני מאשר חכיתי על מכתבו לא כתבתי להדר"ג עד כה ואתו הסליחה והנה ע"ד העסק ביש עם הש"ץ לא יאומן אשר ימצאו במחנו אפילו מעט אנשים שלא ישמעו לקולו אחרי ידעם אח כבוד הדרת גאונו כי כל דבריו במועצות ודעת כדתה"ק ויבחרו באשר שנא ד' נתנה עלי בקולה כו' (יעו' הדר"ג ביש"ש פ"ק דחולין סו"ס מ"ט ועכשיו בעונותינו חוקרים כו' נעימת קול כו' ואפי' הוא כו' ואני הגבר וכו' ואין בידי כו' וד' יתן ביד הדר"ג כו') והנה בנדון דהדר"ג נראה דאפי' לדברי הר"א די בוטין בתשו' לחם רב סי' ב' דס"ל דמי שהתפלל כמה ימים וראוי להיות ש"צ אף שלא קבלוהו הוי כהוחזק וכן אפילו שכרוהו לזמן וכלה זמנו הוי בזה"ז מוחזק ואין מעבירין אותו בלא טעם וכן אפי' לדברי רבינו שמחה שהובא בתשו' מהרי"ל סימן צ"ז ובתשו' רש"ל סימן כ' דימים נוראים הוי כעצירת גשמים ובנ"ד לא מיחה כבוד הדרת גאונו בימים נוראים מ"מ כיון שהדר"ג אמר להדיא דיתפלל בימ"נ באופן שלא יקבלוהו לש"ץ קבוע הוי ודאי אחר זמנו כמינוי בתחלתו (ומכש"כ לדברי הרשב"א והט"ז ס"ק י') ובפרט די"ל דלא הסכים כלל הדר"ג מתחלה והא דלא מיחה הדר"ג שלא יתפלל גם בימ"נ הוא משום שכבר שכרוהו על ימ"נ והוא בתוך הזמן שאין בכח כל הקהל להעבירו (אם לא בפיסול גמור) וכמ"ש בתשו' הרשב"א ובש"ע סעיף כ"ה ובזה יש לתרץ דלא תקשה אמהראנ"ח שהובא במג"א סימן נג סק"ז דכשיוצא עליו ש"ר עתה והיא קדל"פ אפילו יחיד יכול למחות להעבירו דלכאורה קשה ממ"ש רמ"א שם סעיף כ"ה דאין מסלקין ש"צ משום רינון דאפשר לומר דמהראנ"ח מיירי שלא קבלוהו עוד וכעובדא דתשו' לחם רב סימן ב' דהתפלל איזו ימים ולא קבלוהו עוד ואשמעינן דאף דהסכים עליו מתחלה דאין יחיד יכול למחות (כמ"ש מהרי"ק שו' ל' בשם רבינו שמחה) מ"מ כיון שבשעה