באר משה קצד

אם אין בהם חשש אויבים אפקוה לקלא יותר יש לכבוד שמים ולכבוד הצבור שלא להכנס בחשש נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה כיון שיצא עליו שם מזנה מריבוי החששות שהוחזק כבר בהם אבל למה שנתברר לו אתר כך מהחכם שבמקום הש"ץ הר"ר חיים פיזארו שלא נמצא בכולם יודע דבר מה שהיה ראוי להעבירו כו' ושהעדים לא העידו בב"ד על רוב הפרטים מהדברים מכוערים וכתב שאחר שהשביעם ואמרו שלא ראו דבר מכוער כלל אין לחוש עוד גם אם יהיה ממש בעדותם השניה וכפי שנתברר שהיו יותר מששים איש בעוזרי הש"ץ שהיו רוב הקהל ושוב הסכים גם ראנ"ח לזה דאין נאמנים לחזור ולהגיד כו' ומ"מ אם החוששים לנפשם מעכבים כיון דאפילו בלא טענת פסול יחיד יכול לעכב לרבינו שמחה שהביא מהרי"ק אלא שמהר"מ בתשו' חולק והביאו הגמ"י בהלכות חשובה וכו' ויש לחלק דלא אמר אלא לכוף להיחיד לפרוע חלקו ושיהיה שלוחו בע"כ או כשיש חזן מרוצה לכולם וזה רוצה לזכות מאיזה טענה אבל כשהיחיד רוצה בחזן אתר אינו בדין שידחו הצבור כו' עוד כתב מהרמ"פ בתשו' שלא נאמרו דברי הרר"ש אלא כשלא הסכימו עליו בתחלה עוד נראה דוקא כשאינו בא עליו מטענת פסול אבל בנדון שלנו אינו בדין שיעכב עליו לסלקו מפני שיש בו פגמו של חזן וכענין שחששו לפגמו של כהן וס"ח ולכן גילה דעתו בהיפוך דאין היחיד יכול למחות אפי' בקלא דלא פסיק כיון שלא החזיק העדות בב"ד והבו דלא להוסיף עליו דבכל מקום יחיד יכול למחות עכ"ד ראנ"ח שהעתקתי בקיצור באשר הרבה מהאחרונים שלא הי' לפניהם מקור דבריו שרמז עליהם המג"א והלכו בסגנון אחר מדבריו, ומה שכתב עוד בתפארת צבי בשם הר"ח פיזארו דגם הקול צריך שיהיה מעשה שהיתה בפועל אבל אם הקול היה על הכיעור ולא וזה לא נזכר בדבריו דעיקר השגתו משום דלא נפסל ברינון רק עפ"י עדים כשרים, ומ"ש הכל בו בשם רב האי בש"ץ שיצא עליו שם רע וראוהו נשים כשרות ונדחה מלהתפלל ואח"כ הראה בעצמו שעשה תשובה אין דבר עומד בפני התשובה התם היה השאלה שכבר העמידו אותו יעו"ש ועכ"פ לדינא יפה השיב דהקול צריך שיהיה לא משום עדי כיעור כאה"ע סימן י"א ואף שהיו עדים כשרים על הכיעור ובשו"ת הר המור בחלק גדולת מרדכי סימן ל"ג שגם להרש"ל לא מקרי קלא דלא פסיק כ"א כשהקול הוא ממקום אחר ולא מהכיעור אבל איננו מוסכם כלל וע"ש בדרישה סימן י"א שחולק עליו וכן מתשו' רמ"א סימן י"ב הקול דע"י עדות רעוע לא מיקרי קול ולא כתב על עדי כיעור ממש והנה עיקר השאלה בתפארת צבי הנ"ל מצד שאינו מתפלל בתענית וימים נוראים והשם רע היה קודם קבלתו ואף שיחידים טוענים אנו רוצים בש"ץ שיהיה ראוי לתענית וימים נוראים מ"מ אחר ששתקו לו ט"ו שנים אין נכון להעבירו ואף שקבלוהו על ג' שנים מכל מקום כיון שהניחוהו על עמדו ותלוי ברוב פורעי המס כתיקון הקהלה עד כמה המה קרואי העדה וכו' ואולם אחר שנתחדש עליו אח"כ תוך הזמן והרוב רצו להעבירו יעשה המעשה כראוי עמו ויפייסו לו בממון לפנים משה"ד עכ"ל ונראה שגם דעתו כדעת האחרונים דבסתם ממילא נמשך הקבלה הראשונה שהיה על משך זמן זולת היכא שנתברר אח"כ דבר פגום שראוי להעבירו והרוב מסכימים ולכן כתב כאן כיון שגם מתחילה לא היה מתפלל בימים נוראים וממילא שנתרצו על זה וע' בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סו"ס ה' בד"ה ומה שבאו בטענה שלא קבלו אותו בכתב התמנות כיון שהוחזק כמה שנים לשחוט אצלם כאלו קבלו אותו וכתוס' יומא י"ב דכה"ג מתמנה בפה ובשו"ת משיב כהלכה חיו"ד סו"ס ב' דלהש"ע חו"מ סימן ל"ד ביצא עליו קול שחשוד על עריות אין לפסלו לעדות יעו"ש בסמ"ע דחף להרשב"א שמחמיר בקלא דלא פסיק לעדות ממון אבל באיסורין להיות חשוד לדבר אחד לא אמרינן יעו"ש אך לפמ"ש בש"ע הרב מלאדי דאף להסוברים דפסול לעדות בא' מעבירות של תורה א"צ בדיקת סכין אבל בשו"ב קבוע דמתא כיון דהאידנא ממנים אנשים ידועים לכשרים ונאמנים על השו"ב כזה לא שייך זה ובשו"ת אוריין תלתאי (סי' קכא) דכש"כ לש"ץ שכל הפוסל בעבודה יש ליזהר ג"כ בש"צ משום הקריבהו לפחתך ע' במג"א (סי' נג ס"ק ח')

(ג) והנה הדרת גאונו בספרו מנחת משה חאו"ח (סי' ד) הביא תשו' הרש"ק מבראדי דמ"ש ראנ"ח דבקלא דלא פסיק נמי מעבירין היינו אם היה הקול שעבר על איסור תורה אבל בבא על הכותית דהוי מדרבנן בעינן עדים ממש וכבר הובא בשו"ת מהר"מ מינץ החדש שביאר זה ברחבה, ומ"ש לחלק דרמ"א מיירי שהיה הרינון שעשה עבירה אתת פעם אחד אבל כשעבר כמה פעמים מעבירין ע"י קול בעלמא וכבר נזכר זה בדברי הר"ח פיזארי בתשו' ראנ"ח וכנ"ל ומ"ש דרמ"א דסובר דאין להעבירו ע"י קול בעלמא מיירי בענין שאין רגלים לדבר והמג"א מיירי בענין שיש קצת רגלים לדבר וכדמשמע מתשובת מהרי"ק והובא בתשו' הגרז"מ חלק י' (וצ"ל בבית אפרים חיו"ד סימן א) דאף גבי שוחט ראוי לחוש לו ובהכי מיירי בנדה ס"א דלמיחוש בעי עכ"ל ושם הביא דברי מהרי"ק (סי' קפח) והנה במהרי"ק לא נזכר רק לענין שיצא קול הברה ע"פ אשה שאמרה שמפלוני נתעברה כדי להשתיקו שהיה מחזיק הקול שיצא עליה ולקחת נקמה ממנו שאין לביישו שלא להעלותו לתורה דלפי' השאלתות (שהובא בתוס' נדה ס"א ע"א ורא"ש פ' האשה סי' ה) דלמיחוש מיבעיא שאם יטמין אותם יחייב ראשו [וע' בשאלתות פ' וישב וסי' כח) ופרשה שלח סי' קכט] וא"כ אי לאו אימתא דמלכותא הי' מצילם ואפי' לפירש"י שמא הרגתם ואסור להציל אתכם דלא חשש אלא לעשות מעשה ההצלה שהרי השאם להסתיר עצמם א"ו פשיטא דלקבולי לא בעיא לענין עשיית שום מעשה וביוש והא דמלקין על לא טובה השמועה היינו נמי בקול שהרבים מסכימים עליו ואינו פוסק אבל בידוע שיוצא ממי שאין ראוי להאמינו הוי כשוברו עמו עכ"ל, וגם הבית אפרים כתב להיפוך דברינון לא מפקינן השוחט מחזקתו ואפי' בקלא דלא פסיק אין להוציא שום אדם מחזקת כשרות לענין פסול עדים ומכש"כ של אשה פטטניות דלאו לאפרושי מאיסורא מכוונה כ"א להשיאו שם רע דאף בעל נפש א"צ לחוש במקום שיש אמתלא לתלות שבשאט נפש הוציאו עליו ש"ר בני בלי שם וכו' ושוב ראה ששאלתו כשאלת המהרי"ק וכנ"ל ומחמת שקצר בהעתקת המהרי"ק שכתב בכיוצא בענין זה חשב שגם מהרי"ק מיירי לענין שו"ב והרי שם מבואר דלקבולי לא בעי לענין עשיית שום מעשה ומה ענין לזה לקלא דלא פסיק ביש קצת רגלים לדבר דאדרבא להעביר שו"ב מאומנתו הוי מעשה ויותר היה לו להביא ממהרי"ק שורש ל"ג בשוחט שהעיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן שאין לפסלו ומ"מ יש לדונו לפי מה שהוא אדם ואם הוא אותו שכבר נכשל בענין הבדיקה אי לדידי צייתי היו מעבירין אותו לגמרי כיון שיש רגלים לדבר והובא ג"כ בש"כ יו"ד (סי' ב ס"ק יא) ועי' בשו"ת רמ"א (סי' צא) מתשו' הרשב"א אבל כשיהיה הדיוט מוציא קול ומתוך זה יצא רינון אין זה קול כלל וע' בשו"ת מהר"י מברונא (סי' קסז) ובשו"מ קמא ח"א (סי' קפה) ועי' בשו"ת מזרחי (סי' כד) כשיש רגלים לדבר שהם שונאים ורוצים להנקם הם נוגעים בדבר וגדולה שנאה ואהבת נצחון יותר מממון וכ"כ רש"ל (סי' לג) וע' בספר חרדים מצות תשובה (פרק ד) וע' במג"א (סי' קנ"ו) משבת נ"ו א' בדוד דבדברים ניכרים