באר משה קצג

שלא היו רוצים ללמד מעשה הקטורת ולחם הפנים ומ"ש בב"י מתשו' הרשב"א שהיה המנהג שלא לסלק ש בלא פסול משום חשדא הא כתב בעצמו דמאחר שנהגו למנותו לזמן מוגבל ליכא חשדא ומסתמא כפירושן ואף שמתשו' מהר"מ בסוף הכל בו דכל מינויין ונשיאות של צבור הי' להם זכות של המנהג שלא להסתלק בלא פסול כל זה במינוי כשיאות שהוא כמו פסיקת גדולה שפוסק לו ולבניו וכמגילה י"ג ב' ואפשר גם ש"צ בכלל כשנעשה שלית ואמצעי לשמים כשכוונתו רצויה אבל לא נתפשט המנהג על בעלי אומנות כמו שו"ב ומנקר וסופר עכ"ל אמנם החת"ס סימן י"א דקדק לחלק כשהש"צ מרוצה לכל הקהל ואין מערער וכנ"ל דאזל לטעמיה באו"ת סימן ר"ה בש"צ שיצא עליו רינון דאין הקהל רשאין לסלקו גם לאתר כלות הזמן מצד המנהג דהא שרגילין לכתוב ג' שנים לטובת המשועבדים ואף דבפועל אחר דהוי מלאכת דבר האבוד אינו יכול לסלקו באמצע זמנו והא זמנו לעולם הוא מ"מ אסור להשכיר עצמו ביותר מג' שנים דיוצא מכלל שכיר וא"כ אם היה קביעות זמן בשטר חזנות הוה כתוך זמנו אם לא כשהתנו בפירוש שלאחר ג' שנים שני הצדדים יכולין לחזור דצריך קבלה למנין מחדש וע"ש בסימן ר"ו ואפשר דאם כתבו על שנה א' או ב' שלא כדרך הנהוג דמזה מוכת דהתנו מפורש על זמן ואם נמשך אח"כ הוי כחזקה שאין עמה טענה ובשו"ת ראנ"ח הנ"ל וחזקת החזן אינה חזקה לגבי צבור שכל צבור שוכרים חזנים ומוציאים אותם כפי רצונם כש"כ שלא קבלו אותו לחזן קבוע אלא לאקראי בעלמא ואח"כ נמשכה חזנותו בהיסת הדעת והיינו כיון שהחזיק מעצמו ובשו"ת רדב"ז סי' קפ"ב שאם לא היה לצבור ס"ת וקראו בשל יחיד ואח"כ קנו הצבור ס"ת אין טענה ליחיד וכן מדברי רבינו מאיר שבמרדכי פ"ג דב"ב סימן תקל"ג בסוף דבריו דגם במצוה בעינן חזקה שיש עמה טענה וכן במג"א סימן קנ"ג ס"ק מ"א מתשו' רד"ך סימן מ"ה אנשים שהחזיקו במצוה אין יכולין למחות באחרים שרוצים לזכות ובשו"ת מהר"ש הלוי סי' כ"א דוקא שמינוהו הקהל על כך דומיא דכהן ובחזקת שררות אבות וכו' ובשו"ת פרי תבואה סימן ס"ה דמ"ש באו"ת סימן קנ"ג סכ"ב מיירי שבתחלה כבדוהו הקהל במצוה זז וע"ש בט"ז ס"ק י' ובשו"ת בגדי כהונה תאו"ח סימן ג' במ"ש המג"א דכשיצא עליו ש"ר בקלא דלא פסיק אפילו יחיד יכול למתוח ולהעבירו והוא משו"ת רלנ"ח סימן קט"ז דאפילו היה מוחזק כבר בחזנות ומ"ש בתשו' רשב"א שאין מעבירין ברינון היינו שאין איסור בהעמדתו וכ"מ ביש"ש פ' גה"נ דאין מחויבין לקיימו (וע' בשו"ת אורי וישעי סימן ס"ה) וקצת ראיה מתשו' מהרי"ל דהאי פשיטה שלא כהוגן ע"כ לא מיירי ביש עדים ומהדין להעבירו דא"כ אפי' כולם. מסכימים בהעמדתו אין רשאים והעלה דמ"מ ראוי לכ"א לחוש לעצמו ולא יהיה שו"ב דמתא ולא יתפלל בר"ה ויוה"כ ואולם בשו"ת מהר"מ מינץ מאובין סימן י"ד שכנראה היה השאלה בעובדא זאת מש"צ ושו"ב החשוד על עריות מצד רינון והביא מתשו' הר"י הלוי חאה"ע פי' י"ג דאף דבשאר עבירות אינו נפסל אף לאותו דבר שנחשד עליו בקול חשדא בעלמא שאני גבי עריות דפסול דלוקין על לא טובה השמועה ומזה הוציא דברגיל להתייחד עם א"א דאין לוקין משום הוצאת לעז כקידושין פ"א והוי כמו שאר עבירות דאינו נפסל לאותו דבר משום רינון בעלמא ואף דהלימוד מבני עלי וכשבת כ"ה על הנשים ששהו קיניהן י"ל לפרש"י בקידושין שם בד"ה אתה מוציא לעז כו' וא"כ בזמן שדנו ד"נ ליכא לעז שיהיו לוקין על היחוד דא"א ועוד דבבני עלי לא יצא לעז על אשה מיוחדת ואם שזה קשה לכוון בלשון החשוד על העריות דהיינו רק בעריות הרבה שלא נודע בשביל מי שלקה שיצא הלעז על בניה וגם שגוף הסברא אינו מוכרת דהא מ"מ איכא חשדא דזנות על כל הנשים שנתייחד שמ"מ בא המלקות בשבילן ועיקר דבריו תמוה דבשביל שחז"ל תקנו שלא להלקות בא"א שלא להוציא לעז לא יכול למילף מקרא דלא טובה השמועה שקודם תקנת חז"ל ומצאתי בשו"מ רביעאה ח"ג סימן קל"ב שהשיגו בזה וגם דלב"ח אה"ע סימן כ"ב דדוקא היכא שהלקו לשניהם איכא לעז אבל אותו לבד מאן ידע דבעבירה הלקוהו וכן השיגו בשו"ת יהודה יעלה חאה"ע סי' צ"א וע' בשו"ת מוצל מאש סימן ע' בד"ה אמנם במ"ש הנמ"י דהאי ודאי מרדות דרבנן דהא לא כתיבא לאו עלה יעש"ב ובשו"ת ראנ"ח במים עמוקים סימן מ"ב בדף מ"ב ע"ב וגם מה שרצה לחדש דבא"א דאין לוקין על לא טובה השמועה לא מקרי חשוד על העריות וליתא דמ"מ חשוד הוה יעו"ש בשו"מ הנ"ל עוד כמה השגות ובשו"ת משיבת נפש ח"א סו"ס ח' ע"ד הרא"ש דגם על יחוד יש מלקות דלא טובה השמועה ופסול לש"צ והאריך לדחוק בדברי הכל בו וע"ש בתשו' מהר"מ מינץ הנ"ל בסי' ת"י שהאריך לפלפל במ"ש ראנ"ח דמ"מ בר חיובא הוא אלא דאי אפשר משום לעז כו' ועיקר דברי ראנ"ח בשם תשו' רד"ך דלהתרחק מהחשד הוא מה"ת כדאמר בפ' במה מדליקין וכדמשמע בפ' המקבל דסבר ר' טרפון (צ"ל ר' שמעון וע' בשו"ת ראנ"ח סימן ע') אלמנה כו' וכיון שכבר ידע הש"ץ שמרננין עליו מכל החששות שממילא איכא מלקות משום לא טובה השמועה כקידושין ורמב"ם פרק כ"ד מסנהדרין וראייתו מהתשובה שבסו"ס הכל בו בש"ץ שמרננין אחריו שנתפס עם הנכרית אם נתבאר עפ"י עדים כשרים שנתפס עמה תפיסה שחייב כו' שמכלל שכל חיוב מלקות פסול ועכ"פ לא כתבו רק בעובדא שיצא שם מזנה בעיר ואף שהקול יוצא רק מחמת הכיעורים סובר דשייך בזה משום לא טובה השמועה כיון שהביא עצמו לכך ע"י ריבוי החשדות ושלא נזהר שמתוך כך יצא הקול שעשה עבירה בפועל ואף שלא נזכר בכל העריות רק מדברים מכוערים בלבד מ"מ סובר דגם לא טובה השמועה דבני עלי לא היה הקול רק מצד היחוד שבא הגורם לזה שיחשדום ע"ז הזנות ואם שפשטות לשון הכל בו דברננה שמרננין אחריו לא נפסל לא משמע כדבריו וכמ"ש בתשו' הר"ת פיזארי שלפי זה מוכרת לדחוק דמ"ש דמלקין על לא טובה השמועה היינו בשנים או שלש פעמים הגם דמה שהשיג מהרשב"א דבחזן אין מסלקין אא"כ נמצא בו פסול ורננה לא מיקרי פסול זה כבר נתיישב בראנ"ח וכמ"ש גם כן תלמידו בסוף התשובה דמ"מ אם הם נקיי הדעת יכולין להעבירו גם כן וע' בשערי תשובה מתשובת הגאונים סימן קע"ט ובאיי הים וע' בשו"ת עדות ביהוסף מהר"י אלמושנינו סימן ר"ז דמשום רינון אין להעבירו מטעם חשדא כיון שבזמנינו לא נהגו להחליף ש"ץ מזמן לזמן וע' בשו"ת הר"י מיגאש סימן צ"ה אם הרינון על הש"צ עודנו עליו ראוי לסלק כו' ואין ראוי להתפלל אחריו כו' אמנם אם היה הרינון על מה שעבר ועתה נראה עליו אותות תשובה אין מסלקין כו' ועיקרו מה שצריכין שלא יצא עליו ש"ר בילדותו הוא בת"צ כמ"ש מעבירין לפני התיבה זקן ורגיל ופרקו נאה שלא יצא עליו ש"ר בילדותו כו' ובשו"ת תפארת צבי חאו"ח סימן ג' הרגיש דבתשו' ראנ"ח דצריך רוב הקהל להעבירו ורק שבתחלה צידד דיחיד יכול למחות ומ"מ כתב אח"כ שיהיו רוב הקהל ונודע דרכי הפוסקים שאין ללמוד מתוך התשובה היכא שכתב כמה סתירות מכל סברא בפ"ע אבל למעיין שגם בהתחלת התשובה לא צידד רק כפי ששלחו לו הרבה ענינים מפרטי העדות שהרבה חששות שהיה על החזן מקודם וכיון שהוחזק אח"כ בפריצות ושאינו נזהר מלהביא עצמו לידי חשד במה שניתן לחשוד אותו ובפרט שטענו שלא קבלו אותו לחזן קבוע והציעו ג"כ שהם רוב הקהל קרוב לשלשים איש התובעים להעבירו ולפי הדברים שהעידו עליו