באר משה קצב

רפ"א ס"ק ד' וכבר האריכו הקדמונים בגנות המשוררים המפרידים תיבה וכו' ולא גרע משאר מינויין של מצוה אשר זה כל פרי התמנות הרבנים להשגיח במילי דשמיא וכמבואר בש"ם מו"ק ו' ע"א האי צורבא מרבנן כל מילי דמתא עלי' רמיא ובמג"א סי' תקע"ט ס"ק ז' דלא בעינן רק רגיל בתפלה שמא יטעה ובמטה משה סימן ח' האריך במה שסיים הרב בסימן תקפ"א שהכל כשרים רק שיהיה מרוצה לקהל וע"ש בא"ר ס"ק ט"ו כל המסייעין לש"צ שאינו הגון כאלו גוזל טוב מן הקהל ועתידין ליתן את הדין כו' ובתענית ט"ז ע"א היתה לי נחלתי כאריה ביער ע' רש"י והיינו שגורם סילוק השכינה מבית המקדש מעט ולברוח מנחלתו כמו מאריה ביער ובתשו' הרא"ש כלל ד' סימן כ"ב מתרעם כי חזני הארץ הזאת רק להנאתם לשמוע בקול ערב כו' והקב"ה אומר על כן נתנה עלי בקולה כו' וע' בס' ראשית בכורים ח"ב משו"ת חינוך ב"י בתוכחת מגילה דף כ"ט סוע"א מחולשת העבודה במדינות הללו מצד השליח וע' בטל אורות שער רביעי דף פ"ה ע"א שהאריך בדברים החוצבים להבות אש במינוי ש"צ מצד נעימת קולו לבד ובקהלת שלמה בדיני שופר דאם אין הש"צ י"א ובעל מעש"ט ואינו מתחרט על חטאיו בכל לבבו איך יתכן שיהיה המלין בין הקב"ה והצבור ובסוף אגרת המוסר להר"ר שלמה אלעמי מלילות קטלוניא בשנת הקנ"א ובקשטיליא ועוד תשוב תראה בעבודת התפלה כו' ולא שתו לב לבחירת חזניהם זולתי אל ערבות הקול ולא הקפידו על מיעוט הבנתם ופתיחת מדותיהם ועוד נוסף עליהם חשודים וכו' יעו"ש ובחת"ס חאו"ח סימן כ"ה בש"ץ שיצא עליו רינון וכלה זמן הכתב שמצד המנהג הוי כתוך זמנו שאין מעבירין. משום רינון אבל אם התנו בפירוש שיכולין שני הצדדים לחזור אחר ג' שנים דצריכין קבלה ומנין חדש אין נכון לקבלו מדינא אבל אם יראה שיהיה מחלוקת עי"ז יניח ידו כי בלא"ה אינו מוציא את הרבים בזה"ז כו' יעו"ש באורך וכנראה שלא החליט סברתו כיון שלא נכתב בשטר חזנות שהיה תנאי מפורש דצריך לברר בעדים בלתי נוגעים או בהודאת בע"ד ועכ"פ במה שאין מסלקין אותו לא מינכר כ"כ שיהיה כאלו מסכימין על התמנותו כיון שכבר החזיק ורק במה שאין מוחין בידים ובכח דאין החובה מוטלת כ"כ באינו ידוע שיצייתו אבל למנותו לכתחלה כשיצא רינון בקלא דלא פסיק דכשהרב מעלים עין נראה כמחזיק בידם בשתיקתו שיחשבו שעושין כדין ומחניף לעוברי עבירה וכמו שהאריך בבכור שור סוטה מ"ז ב' משרבו רואי פנים בטל לא תגירו שדברי מהרי"ו סימן קנ"ז והובא בחו"מ ר"ס י"ב בהג"ה ויו"ד סימן של"ד דנהגו עכשיו שלא למחות משום שיש סכנה כו' היינו בברי הזיקא וכגיטין י"ד אבל כשיש ניסה והמלטה מיד הרודף וכש"כ דיין הממונה לרבים כו' דאלת"ה בטלה לא תגורו מעיקרא וכנדה ס"א שלא נאמר אל תירא כ"א בדאיכא מקום לירא וכעין זה בתשו' הרשב"א הובא בחו"מ סימן י"ב יעו"ש

(ב) ובעיקר הדין להמג"א סי' נ"ג ס"ק ז' בשם ראנ"ח סימן מ"ב דקלא דלא פסיק אפילו יחיד יכול למחות להעבירו ובהג"ה סעיף כ"ה דאין מסלקין משום רינון וע' בשו"ת רש"ל סימן כ' ויש"ש סימן נ"ב ולהפרמ"ג דהרב איירי בקלא דפסיק וכ"כ במחצית השקל דאפשר דשניהם שוין קלא דלא פסיק ועדים ובשו"ת השיב משה חאו"ח סימן ד' הקשה דהא אפילו ממון אין מוציאין בקלא דלא פסיק ונדחק דאף דלא נגבה ככל דיני גב"ע דהוי כקלא דלא פסיק כיון דלרי"ו ומרדכי בעדות שלא בפניו כשר בדיעבד כחו"מ סימן כ"ת סט"ו בהג"ה וכחולין אינהו מיכל אכלי לדידן מסתם נמי לא וליתא וכשו"ת רמ"א סימן י"ב ורש"ל סימן י"א דאף להמכשירין בעניני ממון אבל לפסול איש מחזקת כשרותו לא ובשו"ת רשמי שאלה סימן כ"א האריך לדחות דברי הבית שמואל אחרון חחו"מ סימן כ"ת בהעידו על השו"ב שלא בפניו לפסלו וגם למאירי דלאפרושי מאיסורא כ"ע בע"ד נינהו ומ"מ מסיים בנוב"י קמא חאה"ע סימן ע"ב בשם ר' בצלאל דכיון דפתיך בי' דררא דממונא לגבות כתובתה אין רשאין לגבות שלא בפע"ד ויותר מסתבר מ"ש עוד דהא דאין מסלקין ע"י רינון היינו שנולד אחר הקבלה אבל כשנתודע מרינון שמקודם הוה קבלה בטעות ובסגנון זה העלה בשו"ת מהר"י כהן תנינא חאו"ח סי' ל"א ומדמה למכות י"א וירושלמי תרומות רפ"ח בעומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה וחלוצה ולרמב"ם כמ"ד בטלה כהונה וכנגמר דינו בלא כה"ג שאינו יוצא משם לעולם ובחת"ס חאו"ח דהרב מיירי כשהש"ץ מרוצה לכל הקהל דמדינא אין מעבירין אפילו בקלא דלא פסיק וראנ"ח מיירי דהמיעוט מוחים וכן מתשו' רבינו שמחה שבמרדכי והובא בתשו' רש"ל סימן כ' שמסיים וכשנתמנה לש"ץ ואח"כ יאמרו אחד או ב' אין אנו חפצים בו ולא פשע שום דבר וכו' וע"כ דיחידים טוענים ע"י קול וכדומה וכה"ג קיי"ל בקלא דלא פסיק דאם לדידי' מהימן האי קלא יכול להוציאה בע"כ וכב"י סימן י"א ס"ק ו' עכ"ד וע' ביש"ש חולין פ"א סימן נ"ב וכיון למ"ש ראנ"ח בשו"ת מים עמוקים סימן נ"ב שאפילו מוחזק כבר בחזנות דבכה"ג אין היחיד יכול לעכב כדמוכח מדברי רבינו שמחה וכמ"ש הר"מ מפאדווה ואף להכל בו ותשו' הרשב"א אפשר שלא אמרו אלא לענין שאין חייבין לסלקו ברינון בעלמא אבל אם הם נקיי הדעת אינו בדין שיהא שלוחם בע"כ וכן נראה מתשו' רה"ג וכו' וכדאשכחן בדברים מכוערים שאין בהם לאסור אשה לבעלה ובקלא דבתר נשואין ומ"מ אם בא הבעל להוציאה הרשות בידו ומצוה לגרשה וכו' ויותר יש להקהל לחוש לפגמם ולכבוד עצמם מלחוש לכבוד אחרים ולפגמם עכ"ל ובשו"ת אורין תליתאי סימן פ"ג האריך ע"ד רש"ל דבאיתרע חזקת כשרותו י"ל דאדעתא דהכי לא קבלוהו כחו"מ סימן ע"א ס"ג בנמצא כפרן בדבר אחד בטל הנאמנות שכתוב בשטר והכי נמי הוי מום במקח כסי' רל"ב ס"ב ובספק טרפות מחומרא בעלמא וכסי' תכ"א ס"ו מהמרדכי דהמניח אבל מה שהעתיק. החת"ס שאם יאמרו אחד או ב' כו' לא מצאתי כן במרדכי פ"ק דתענית בלשון רש"ל וכמ"ש בתשובה הורה ר' שמחה כו' ומסיים ר' יצחק בר שמואל וחסר הציון על איזה תשובה סובב דבריו ורק דכל הענין כתשו' מהרי"ל סי' ק"ב ומהר"מ ביר ברוך סי' קי"א וכבר שלח לי ר' שמחה כי השו"ב והחזנות יכול למחות ולעכב ואיני חולק עליו כשיש רבים הממאנים אפילו מועטים ג' או ד' אך יחיד כל דהוא איך יכול למחות כו' והיינו מלתא דפסיקא דבעשרה מתפללים המיעוט ובתשו' מאיר נתיבים סימן ל"ז הכריח מלשון הש"ע סימן נ"ג ביחיד שהסכים על ש"ץ אינו יכול לעכב אחר כך וכתשו' מהר"מ מפאדווה סימן ס"ד דש"מ דאם אין הרוב חפצים בו יכולין לעכב וכמהרי"ק שורש ל' שהתפלה במקום תמידין שהיו באים משל צבור ואין ראוי שיהיה שלוחם להקריב קרבנות שלא מדעתם עכ"ל וכן בתשו' מהרי"ל הנ"ל דתפלה במקום קרבן ואין לכהן להקריב אלא כשמסכימים לעבודתו הלכך אין למנות ש"צ אלא בהסכמת כל הצבור ואם אח"כ יאמרו המיעוט אין אנו חפצים בו ובלא פשיעה לאו כל כמינייהו לבטל התמיד הואיל וקבלוהו עליהם ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן י"ג דאף אם נתקבל מתחלתו בהסכמת כולם הרשות בידם לסלקו כשיהיה נראה להם איזה טעם כיון שקבלוהו בסתם וכירושלמי שהובא בתוס' יומא י"ג סוע"ב שהוסר מן הכה"ג מפני שזחה דעתו עליו (וכה"ג במגילה י"ג ב' כשהקב"ה פוסק גדולה כו' ואם זחה דעתו בה משפילו) ובסו"פ טרף בקלפי שהעבירום מאומנתם מפני